כתובות דף נד – כתובה לארוסה

  • הרב ירון בן צבי

בסוגייתנו מובאים מספר ספיקות בעניין מזונות הבת מנכסי אביה. הספק הרביעי שנידון בסוגיה הוא הספק הבא:

"בעי רבא: בת ארוסה - יש לה מזונות או אין לה מזונות? כיון דאית לה כתובה אית לה או דלמא כיון דלא תקינו רבנן כתובה עד שעת נישואין לית לה - תיקו".

השאלה הנידונה בספק זה, היא לגבי מי שנולדה לו בת מארוסתו (ויש לו בנים מאשה אחרת) ומת - האם הבת מקבלת מזונות מהנכסים שלו או לא.

צד הספק בו נעסוק, הוא האם חכמים תיקנו כתובה לארוסה1[1] ואזי יש לבת זו מזונות משום שתנאי כתובה ככתובה. רש"י (ד"ה או דלא כיון דלא תקון רבנן) מציע שני הסברים:

א. כתב לה מן האירוסין.

ב. חכמים תקנו כתובה גם לארוסה.

ההסבר השני של רש"י, אשר דומה במאפייניו לדברי רבי יום טוב אשבילי, קובע כי מכך שחכמים לא תיקנו לכתוב את הכתובה עד שעת הנישואין, יש לומר שגם בנוגע לתנאי הכתובה אנו אומרים שהם לא חלים קודם לנישואין.

הגאון, רבי אליהו מווילנא (ביאור הגר"א אבן העזר סימן נה סימן קטן כג) כתב שההסבר השני דחוק מאוד:

"שלא תקנו כו'. כ"מ בכתובות נ"ד א' בעי רבא כו' וערש"י ד"ה או דלמא כו' והוא דחוק מאי נ"מ כיון דגובה כתובתה בתקנתא דרבנן תנאי כתובה ככתובה אבל לפירוש הראשון בדכתב לה מתנה בעלמא"

לדבריו, אין משמעות לכך שאין חובה לכתוב כתובה אם הארוסה גובה את הכתובה מתקנת חכמים. מסיבה זו נראה לומר שהגאון מבין כהסבר הראשון של רש"י, שלארוסה לא תקנו חכמים כתובה ואם אדם כתב כתובה לארוסתו מדובר במתנה.

הרב ירון בן צבי

 



[1] מחלוקת האמוראים בנושא מובאת בדף פט (עמוד ב),