דילוג לתוכן העיקרי

כתובות | דף סז | אשר יחסר לו

מצוות הצדקה חשובה עד כדי כך שחכמים אמרו שהיא שקולה כנגד כל המצוות (בבא בתרא ט ע"א). בסוגייתנו מובא מעשה בהלל הזקן, ש"לקח לעני בן טובים אחד סוס לרכב עליו ועבד לרוץ לפניו. פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו, ורץ לפניו שלושה מילין".

הברייתא מלמדת אותנו שלעיתים יש לתת לעני דברים החסרים לו, אף שלעני אחר הם אינם נחוצים. מפשט הסוגיה נראה שהלל העניק לעני את התמיכה המדוברת, סוס לרכב עליו ועבד לרוץ לפניו, באופן מתמשך, ואפשר להבין שכך צריך לנהוג בכל מי שהעני (אף שריצתו של הלל עצמו לפני העני הייתה כנראה לפנים משורת הדין).

יש בכך דמיון מסוים לתפיסת העוני הסובייקטיבי, שלפיה יש לבחון את תחושתו של העני, ולא את מצבו האובייקטיבי. מבחינה אובייקטיבית קשה לחלק בין מי שהיה עני מתחילה ובין עשיר שהעני, אך ההרגלים והתחושות שלהם שונים מאוד. אולם, אף אם נקבל הנחה זו נראה שיש להעניק סיוע מעין זה באופן זמני בלבד, כדי לחפות על מצבו הכלכלי של העני, אך לאחר זמן, כשהעני כבר מפורסם וידוע בעוניו, אין צורך להמשיך לפרנסו כך, כפי שהובא בשיטה מקובצת בסוגייתנו בשם הגאונים:

"דכל הני מעשיות דעני בן טובים בעני שאינו מפורסם בעניות, שעושין לו כבוד שלו כדי שלא יתפרסם, אבל עני שנתפרסם אין לו אלא כא' מעניי ישראל".

כך ניתן ללמוד גם מדברי הרמב"ם (מתנות עניים ז, ג):

"ומצווה אתה להשלים חסרונו, ואין אתה מצווה לעשרו".

לא ייתכן, ולוּ בגלל התוצאות הכלכליות של הדבר, שהחברה מחויבת לאפשר לאדם שהעני להמשיך לחיות כל חייו כפי שהורגל בהיותו עשיר. חלק ממצוות הצדקה, הנלמד מן הפסוק "אשר יחסר לו", הוא החובה לדאוג לאדם לא רק מבחינה כלכלית מובהקת אלא אף לכבודו. קשה לאדם להתמודד עם בושה, והמצווה היא לעזור לו להתרגל למצבו החדש, אף אם לשם כך יש צורך לספק לו דברים שעבור אחרים הם בגדר מותרות.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)