כתובות דף עא – 'הוא נתן אצבע בין שיניה'

  • הרב אברהם סתיו

חלקו הראשון של הפרק מתמקד באופן כללי במצבים בהם הבעל מדיר את אשתו באופנים שונים אשר מקשים על חייה, אשר בעקבותיהם  מחייבים אותו להוציא אותה בגט וכתובה. סוגייתנו עוסקת במקרה שבו לא הבעל הדיר את אשתו אלא היא הדירה את עצמה, אך הבעל שמע על כך ולא הפר את נדרה:

תניא: האשה שנדרה בנזיר, ושמע בעלה ולא הפר לה, רבי מאיר ורבי יהודה אומרים: היא נתנה אצבע בין שיניה, לפיכך אם רצה הבעל להפר - יפר, ואם אמר אי אפשי באשה נדרנית - תצא שלא בכתובה;

רבי יוסי ורבי אלעזר אומרים: הוא נותן אצבע בין שיניה, לפיכך אם רצה הבעל להפר - יפר, ואם אמר אי אפשי באשה נדרנית - יוציא ויתן כתובה!

נבהיר: בברייתא זו מובאת מחלוקת כיצד לנתח את המצב שבו האישה נדרה על עצמה והבעל לא הפר לה. לדעת רבי מאיר ורבי יהודה, האישה היא שפגעה בעצמה ("נתנה אצבע בין שיניה"), ולבעל אין אחריות על הפרת נדריה, וממילא במידה ויוציא אותה לא ייתן כתובה. שיטה זו מובנת היטב מסברה, שהרי בסופו של דבר האישה היא שנדרה. לדעת רבי יוסי ורבי אלעזר, לעומת זאת "הוא נתן אצבע בין שיניה", היינו: האחריות על מצבה הנוכחי של האישה מוטלת על בעלה שלא הפר לה. טענה זו נראית תמוהה במבט ראשון: מדוע יש להאשים את הבעל בנדריה של אשתו?

אופן אחד להבין עמדה זו הוא אם נניח שאי-ההפרה של הבעל שינתה את מעמדו ההלכתי של הנדר וחיזקה אותו. מחלוקת בשאלה זו הובאה בשולחן ערוך (יו"ד רלד, כג):

בעל שקיים נדרי אשתו, והלכה לפני שלשה הדיוטות והתירו לה, מותר.

הגה: וי"א דאין חכם או ג' הדיוטות יכולין להתיר אחר הקמה של בעל.

הרמ"א פוסק כי כאשר הבעל מקיים את נדרי אשתו הוא מעניק להם מעמד ייחודי של נדרים שאי אפשר להתיר. לאור שיטה זו מובן מדוע הבעל נחשב כמי שנתן אצבע בין שיניה, שהרי רק בגללו אין היא יכולה להתיר את נדרה. אמנם לדעת השולחן ערוך גם כשהבעל מקיים אפשר להתיר את הנדר על ידי חכם, וממילא הבעל לא שינה במאום את מעמד הנדר, ועל כך יש להקשות (וכן הקשה הגר"א על השו"ע שם): מדוע נושא הבעל באחריות לנדר?

נראה שבכדי ליישב זאת יש להבין את משמעות הכוח של הבעל לבטל את נדרי אשתו. האופן הפשוט להבין דין זה הוא ככוח הפרה מיוחד שהעניקה התורה לבעל. לפי הבנה זו קשה להבין מדוע הבעל אשם? הרי הוא בסך הכל היה פאסיב!? אופן הבנה אחר, העומד בניגוד לאינטואיציה הפשוטה, הוא שהפרת הבעל אינה הפרה של נדרים קימים, להפך -  נדריה של האישה כלל אינם חלים ללא הסכמתו של הבעל. כלומר, כאשר אישה נשואה נודרת דומה הדבר להעלאה של "הצעת חוק" שאין לה כל תוקף ללא אישורו וקיומו של הבעל. ממילא ברור שלפי ניתוח זה האחריות על הנדר תהיה של הבעל המאשר גם אם אישורו רק הביא לכך שהנדר יהיה נדר רגיל (שחכם יכול להתירו).

 

הרב אברהם סתיו