כתובות דף עג – מום שמבטל את הקידושין

  • הרב ירון בן צבי

המשנה בסוגייתנו עוסקת בדרך בה אנו למדים על קידושי טעות; במשנה הוזכרו שני מקרים: האחד מדבר על אדם שהתנה כי הקידושין יחולו רק במידה ואין על האישה נדרים שתקפים או יהיו תקפים מרגע הנישואים. השני מדבר על אדם שהתנה כי הקידושין יהיו תקפים רק במידה ואין בגוף האישה מומים.

הקושי באמור הוא שבגמרא לעיל (דף נז ע"ב) אנו למדים כי רב שמואל בר רב יהודה אומר שהטעם לכך שכלה אסורה לאכול בתרומה קודם הנישואין הוא שישנו חשש שיתגלה מום באשה, והקידושין יתבטלו למפרע משום 'מקח טעות' ונמצאנו שאותה אישה שהיא 'זרה' אכלה תרומה.

נראה שקיימת סתירה בין הסוגיות; כלומר, מהמשנה שבסוגייתנו נראה כי אם הבעל לא התנה באופן מפורש שהקידושין יחולו רק אם אין בגוף האשה מום, אז גם אם ימצא מום הקידושין לא יהיו בטלים. לעומת זאת, מהסוגיה לעיל נראה כי גם אם הבעל לא התנה כלל הקידושין בטלים למפרע.

יתכן לומר שישנו הבדל בהגדרת המום בכל אחת מהסוגיות; בסוגייתנו נראה לומר כי מדובר במום שסתם אדם לא יראה אותו כסיבה לביטול הקידושין או לסיבה שלא לשאת אישה בגללו ולכן רק אם היה תנאי שמגדיר כי אם ימצא מום כזה לא יחולו הקידושין אזי מציאת מום שכזה מפקיעה אותם.  בסוגיה לעיל, לעומת זאת, צריך להיות מום שהוא כל כך מהותי שניתן להבין כי אדם יטען שמדובר 'במקח טעות' מחמתו; במצב כזה, נראה שמדובר במום מובהק כל כך עד שאדם לא צריך כלל להתנות. דוגמאות למום גדול אנו למדים להלן בדף עה (ע"א), שם מדובר על אישה שמזיעה כל הזמן או שריח רע נודף מפיה.

נראה שיש להדגיש כי המדובר בדוגמאות הנזכרות בגמרא הוא דווקא בדומה להן ולא במה שיכול להראות כמום גדול לאדם מסויים; כלומר צריך שיהא מדובר בדבר שיהיה מוגדר כמום לכל אדם. באופן דומה כתב רבי שמעון בן צמח דוראן (שו"ת תשב"ץ חלק א סימן קכד) אשר נשאל האם הרטבה של אישה במיטה מוגדרת כמום. בדבריו, הוא דוחה את ההשוואה בין הרטבה לבין ריח רע או זיעה משום שבהם כולם מקפידים מה שאין כן לגבי הרטבה.