כתובות דף עה – מי הוא המוחזק

  • הרב ירון בן צבי

כלל בדיני ממונות הוא שהמוציא מחברו עליו הראיה. מסיבה זו, אנו נדרשים לדעת בדיון ממוני מי הוא המוחזק בממון ומי הוא המבקש להוציא ממון מחברו וכל זמן שאין ראיות חותכות, אנו משאירים את הממון בידי המחזיק.

סוגייתנו, אשר דנה בעניין מומים שיש לאשה בגופה אך לא ידוע האם הם מלפני האירוסין או לאחריהן נדרשת גם היא לשאלה מיהו המוחזק בכסף: האיש שהוא המוחזק בממון או האישה שהיא המוחזקת בחוב הכתובה – כלומר, חובת ההוכחה על מי מהצדדים?

בעלי התוספות (כתובות דף ט ע"ב) מגדירים את הבעל כמוחזק ואת האישה כמוציאה ממון מחזקתו.  מדובר בטענת 'פתח פתוח מצאתי', ולדבריהם אף על פי שטענה זו אינה מספיקה כדי לאסור את האישה על בעלה, היא מספיקה בכדי למנוע מהאישה את כתובתה משום שהבעל הוא המוחזק בממון זה.

רבי ישעיה די טראני חולק על בעלי התוספות וסובר שחובת ההוכחה היא על הבעל. הקושי בדבריו הוא שלעיל (דף יב ע"ב) הגמרא מנסה להוכיח מהמשנה שטענת ברי יכולה להוציא ממון מטענת שמא מכך שנאמר במשנה, שהאישה טוענת 'משארסתני נאנסתי', והבעל טוען 'באו עלייך לפני הקידושין'. מכך מובן כי בנאמר בגמרא האישה היא זו שמנסה להוציא את הממון מהבעל ואם כן הבעל הוא המחזיק.

בגמרא שבסוגייתנו נאמר שהמחלוקת בין רבן גמליאל לבין רבי יהושע היא בשאלה על חזקת הגוף של האישה ביחס לחזקת הממון של הבעל. לדעת רבי יהושע  חזקת הגוף אינה יכולה לגבור על חזקת הממון. מכך נראה, כי הסוגיה הינה כשיטתם של בעלי התוספות - שהבעל הוא המוחזק בכתובה. אולם, אפשר שרבי ישעיה די טראני סבור שהסוגיה היא לשיטתו של רבי יהושע, אך רבן גמליאל, הסובר שהאישה נאמנת והולכים אחר חזקת הגוף,  סבור שהיא גם המוחזקת בתשלומי הכתובה, כיוון ששטר הכתובה בידה.

הרב ירון בן צבי