כתובות | דף פ | נכסים בחזקתן
המשנה בסוגייתנו עוסקת בירושת ממון שהיה שייך או משועבד לשומרת יבם שמתה – נכסים שהבעל התחייב לאישה בעיקר הכתובה ובתוספת הכתובה, בנכסי צאן ברזל ובנכסי מלוג.
לדעת בית הלל "נכסים בחזקתן, וכתובה בחזקת יורשי הבעל. נכסים נכנסים ויוצאים עמה – בחזקת יורשי האב". רש"י, בעלי התוספות, הרמב"ם וראשונים נוספים מבינים שכוונת בית הלל ב"נכסים" היא לנכסי צאן ברזל – נכסים שמרגע שהגיעו לידי הבעל, השווי שלהם מוערך בכסף, וכשהאישה יוצאת – היא נוטלת עימה סכום זהה (בשונה מנכסי מלוג, שהאישה נוטלת אותם עצמם, גם אם שוויים השתנה).
רש"י כותב שבמסכת בבא בתרא (קנח ע"ב) התבארו הדברים. בסוגיה שם נחלקו אמוראים בשאלה בחזקת מי הנכסים עומדים:
- לדעת רבי יוחנן הנכסים בחזקת יורשי הבעל, משום שהבעל יכול למכור אותם, והוא צריך להחזיר לאישה רק את שוויים בשעת הנישואין. כשהבעל מת יש ספק אם יורשי האישה זכאים לנכסים, ולכן הנכסים בחזקת יורשי הבעל.
- לדעת רבי אלעזר הנכסים בחזקת יורשי האישה, משום שדינם כדין נכסי מלוג, שהם הממון שהאישה הכניסה לבעלה מבית אביה.
- לדעת ריש לקיש לשני הצדדים יש טענות לחזקה בנכסים, ולכן יש לחלוק את הנכסים. כך פסקו להלכה הטור, הרמב"ם, השולחן ערוך ועוד.
בעלי התוספות סבורים שאין להשוות בין סוגייתנו לסוגיה שבמסכת בבא בתרא, העוסקת במקרה שבו נפל בית על הבעל והאישה יחדיו, ולא ידוע מי מת ראשון, משום שבסוגייתנו מדובר על יבם, העומד תחת הבעל, וכיוון שהוא ממשיכו של הבעל עצמו – הנכסים בחזקתו.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)