כתובות דף פ – נכסים בחזקתן

  • הרב ירון בן צבי

המשנה בסוגייתנו עוסקת בדין של ירושת ממון אשר היה שייך או משועבד לשומרת יבם שמתה; מדובר בשיעבוד של הנכסים של הבעל שהתחייב לאשה בעיקר הכתובה ובתוספת הכתובה, בנכסי צאן ברזל ובנכסי מלוג.

לדעת בית הלל 'נכסים בחזקתן, וכתובה בחזקת יורשי הבעל. נכסים נכנסים ויוצאים עמה בחזקת יורשי האב.'. רש"י, בעלי התוספות, הרמב"ם וראשונים נוספים מבינים שכוונת בית הלל ב'נכסים' היא לנכסי צאן ברזל – דבר שהוא קיים וקבוע, מהרגע שהכנסים הגיעו לידי הבעל, השווי שלהם מעוגן  ונשאר כמות שהוא מבלי שיושפע ממצב השוק. עושים אומדן לנכסים אלו בכתובה וכאשר אשה יוצאת מבעלה היא זכאית לסכום שנקבע (בשונה מנכסי מלוג שהשווי שלהם משתנה בהתאם למצב השוק).

רש"י מבאר שבמסכת בבא בתרא (דף קנח עמוד ב) מוסברת כוונת הדברים; בסוגיה שם נחלקו אמוראים בשאלה בחזקת מי הנכסים עומדים:

  1. לדעת רבי יוחנן הנכסים בחזקת יורשי הבעל משום שהבעל שנכסי צאן ברזל שונים מנכסי מלוג בכך שהבעל יכול למכור אותם, מה שהבעל צריך להחזיר לאשה הוא רק הקרן של הנכסים כפי שווים כשנכסו אליו. כשהבעל מת ישנו ספק אם יורשי האשה הם שיקבלו את הירושה ולכן הנכסים בחזקת יורשי הבעל.
  2. לדעת רבי אלעזר הנכסים בחזקת יורשי האשה משום שהנכסים כדין נכסי מלוג שהם היו הממון של האשה שהכניסה לבעלה מבית אביה.
  3. לדעת  ריש לקיש הנכסים בחזקת שניהם שלשיניהם יש טענות של חזקה בנכסים ולכן יחלוקו וכן פסקו להלכה רבי יעקב בן אשר, הרמב"ם רבי יוסף קארו ועוד.

בעלי התוספות סבורים כי אין להשוות בין סוגייתנו לסוגיה זו שבמסכת בבא בתרא שעוסקת במקרה שנפל הבית עליו ועל אשתו ולא ידוע מי מת קודם משום שאין דימיון בין המקרים, בסגוייתנו מדובר על כך שהיבם עומד תחת הבעל והרי שהיא זקוקה לו וממילא היבם ממשיך של הבעל ולכן הנכסים בחזקתו.