כתובות | דף קד | "אשכבתיה דרבי" – עליונים ותחתונים

בדפים קג-קד אנו לומדים את הסוגיה המופלאה המכונה "אשכבתיה דרבי". במרחבי הש"ס מצאנו תיאורים של סיפורי חייהם ופטירתם של תנאים ואמוראים, אך תיאור כה מפורט של סדרי הצוואה, הפטירה והלוויה מצוי אך ורק בסוגייתנו, ביחס לרבנו הקדוש, רבי יהודה הנשיא. כמובן, כל אחד מן הפרטים הרבים בסוגיה נכתב כדי ללמדנו לקח ומוסר, ואנו נתמקד בפרט אחד בלבד.

עם היוודע דבר ההידרדרות הרפואית במצבו של רבי, מתכנסים תלמידיו לעצרות תפילה וזעקה. אמתו של רבי מיטיבה לתאר את המתחולל ברגעים אלה, כאשר "עליונים" ו"תחתונים" נאבקים, כביכול, על הזכות לנוכחותו של רבי יהודה הנשיא במחיצתם.

המהרש"א בחידושי אגדות כאן ראה את המתח שבין עליונים ותחתונים כמתח המלווה את האדם באשר הוא:

"הוא מבואר, שהאדם נברא מן העליונים בנשמה ומן התחתונים בגוף".

העימות איננו רק בין "אראלים", דהיינו מלאכים, ובין ה"מצוקים", שעל פי פירוש רש"י הם הצדיקים שבעולם הזה. העימות הוא עימות פנימי בתוך תוכו של רבנו הקדוש, בין הנשמה השייכת לעליונים ובין הגוף השייך לתחתונים.

הנשמה יודעת כי מקומה בעולם העליון, בעולם שכולו טוב, אך הגוף מבקש שהנשמה תוסיף ותדריך אותו בעולם של חומר וגשמיות. ב'מחלוקת' זו שבין הגוף לנשמה לא ניתן 'להכריע'. הנשמה נקרעת בין מקומה המתאים והטבעי, בעולמות עליונים, ובין מקום שליחותה כאן, בעולם החומר הגשמי.

אותה שפחה מבית רבי משנה את דעתה כאשר רואה את צערו בחליצת התפילין בבית הכיסא. גוף שיש בו נשמה יודע להבחין בין קודש ובין חול, בין נקיות ובין לכלוך. הנשמה אינה גורמת לכך שהאדם 'משתחרר' מבית הכסא, אך היא מסייעת לו להציב גבולות בין בית הכסא, המבטא את הצד החומרי והגשמי ביותר באדם, בדומה לעולם החי, ובין התפילין, המבטאות את שיא הקדושה, בבחינת "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך". היכולת להבדיל ולהבחין היא אך ורק מכוח הנשמה!

כאשר שפחתו של רבי רואה שהגבולות שבין קודש לחול הולכים ומיטשטשים, ורבנו הקדוש אינו מצליח למצוא את האיזון הנכון שבין בית הכיסא ובין התפילין, היא מבינה שהגיעה שעתה של הנשמה להיפרד מן העולם. הכד הנשבר ומתנפץ לרסיסים מבטא, לדעתי, את שיברון הגוף ההולך ונהרס, כשמתוכו עולה ופורחת הנשמה ומתייצבת בפני כסא הכבוד.