לאחר ולא לבן

  • הרב אברהם סתיו
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

ערכין דף כה – לאחר ולא לבן

בפרשיית מקדיש שדה אחוזה נאמר (ויקרא כז, יט-כ):

"וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אֶת הַשָּׂדֶה הַמַּקְדִּישׁ אֹתוֹ וְיָסַף חֲמִשִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו וְקָם לוֹ:
וְאִם לֹא יִגְאַל אֶת הַשָּׂדֶה וְאִם מָכַר אֶת הַשָּׂדֶה לְאִישׁ אַחֵר לֹא יִגָּאֵל עוֹד:
וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ בַיֹּבֵל קֹדֶשׁ לַה' כִּשְׂדֵה הַחֵרֶם לַכֹּהֵן תִּהְיֶה אֲחֻזָּתוֹ:"

כלומר, כאשר המקדיש עצמו גואל את השדה, השדה "קם לו" וחוזר לבעלותו המלאה. אך כאשר אדם אחר פודה את השדה היא נשארת אצלו רק עד שנת היובל ואז שבה אל המקדש ואל הכהנים. דין זה מובא במשנה (כה עמוד א) עם תוספת חשובה:

"הקדישה וגאלה - אינה יוצאה מידו ביובל; גאלה בנו - יוצאה לאביו ביובל".

המשנה מחדשת שכאשר בנו של המקדיש פודה את השדה היא חוזרת לבעליה ביובל ולא הולכת לכהנים, ובברייתא (כה עמוד ב) מובא המקור לדין זה:

"לאיש אחר - לאחר ולא לבן".

בן אינו נחשב ל"איש אחר" ביחס למקדיש, ולכן כאשר הוא פודה השדה לא חוזר למִקדש ביובל. מדוע אין הבן נחשב ל"איש אחר"? ניתן להציע שתי תשובות לשאלה זו, מצד החפצא של השדה ומצד הגברא של המקדיש:

א. הבן עומד במקום הראשון בסדר הירושה של שדה זו. משום כך נחשבת השדה כשייכת לו פוטנציאלית עוד בחיי אביו, וממילא כאשר הוא פודה את השדה יש כאן "גאולה" והחזרה של השדה לייעודה המקורי ולא "מכירה" של השדה לאיש אחר.

ב. "ברא כרעא דאבוה", ואנו מתייחסים לבן כאילו הוא מייצג את האב עצמו, ועל כן אין הוא נחשב כ"אחר".

בגמרא עצמה ניתן למצוא שתי נימות שונות ביחס לשאלה זו. כאשר דנה הברייתא באפשרות שדווקא האח יוכל לגאול את השדה ולא הבן, דחתה זאת בכך ש: "בן קם תחת אביו". כלומר, ישנם מספר תחומים שבהם הבן נחשב כהמשך ישיר של אביו. מאידך, כאשר דנה הגמרא באפשרות שבת תוכל לגאול את השדה דחתה זאת משום שהבת איננה עומדת בראש התור בסדר הירושה: "דלענין נחלה בת במקום בן כ'אחר' דמיא".

ייתכן ששאלה זו עומדת גם בבסיס ספיקו של רבי זירא ביחס לאישה שהקדישה שדה (של נכסי מלוג):

"בעי ר' זירא: אשה מי מעמיד לה שדה?
בעל מוקים לה שכן יורשה, א"ד בן מוקים לה שכן נוטל בראוי כבמוחזק?
תיקו".

הבעל הוא שעומד ראשון בסדר הירושה של השדה, ולכן מצד החפצא של השדה הוא זה שאמור היה לקבל אותה לולא ההקדש. מאידך, ירושתו של הבעל נובעת מקרבה חיצונית יחסית (ולכן אינו יורש במוחזק) ויש אף דעות שהיא מדרבנן בלבד, ואילו דווקא הבן הוא שקם תחת אמו מבחינה מהותית (ועל כן יורש בראוי כבמוחזק).

אמנם, חשוב להדגיש שזוהי רק אפשרות אחת להבין את ספיקו של ר' זירא, וייתכן שהוא תלוי בהבנת מהותה של ירושת הבעל או בשאלה האם בן קם תחת אמו, ואין כאן מקום להאריך בזה

הרב אברהם סתיו