לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין

  • הרב נחמיה רענן
בעלי המוסר על הפרשה
פרשת בלק
"לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין"[1]
א. הקדמה
בפרשת בלק אנו נתקלים בדמותו של בלעם, אשר ניתן למצוא התייחסויות סותרות לגביו בדברי חז"ל. מצד אחד, חכמים הפליגו במעלתו והשוו את דרגת נבואתו לנבואת משה רבנו:
"ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" (דברים, ל"ד, י)[2] - בישראל לא קם אבל באומות העולם קם. כדי שלא יהא פתחון פה לאומות העולם לומר אלו היה לנו נביא כמשה היינו עובדים להקב"ה ואיזה נביא היה להם כמשה? זה בלעם בן בעור...
(במדבר רבה [וילנא), פרשת נשא, פרשה י"ד].
מצד שני, חז"ל הציגו את בלעם כאדם מושחת בצורה קיצונית, כפי שמובא בגמרא:
אמרה ליה:[3] "מעודך ועד היום הזה"[4] (במדבר, כ"ב, ל), ולא עוד אלא שאני עושה לך רכיבות ביום ואישות בלילה, כתיב הכא: "ההסכן הסכנתי" (דברים, כ"ב, ל), וכתיב התם: "ותהי לו סוכנת[5] (מלכים א', א', ב).
(עבודה זרה דף ד:).
בהמשך השיעור נעסוק בדמותו של בלעם ובמסרים שנלמדו ממנה בתורתם של בעלי המוסר.
ב. מעלת ההתקדמות ההדרגתית בעבודת ה' 
ר' חיים שמואלביץ מתייחס לסתירה  זו:
דמותו של בלעם מורה לנו כי תיתכן באדם סתירה בולטת במהותו, אור וחושך ישמשו בערבוביא באותו אדם עצמו, ובקרבו יהיו ניגודים עצומים מן הקצה אל הקצה...הרי שאין כאן סתירה כלל, והכל יתכן בלבו העקוב והנפתל של האדם, ופרשה זו היא יסוד ושורש בתורת המוסר.
(שיחות מוסר, תשס"ב, מאמר פ', עמוד שמו).
בהמשך מסביר ר' חיים כיצד תתכן סתירה קוטבית שכזאת באישיותו של אדם:
ואמרו ז"ל (מכילתא שמות סו ב): "ראתה שפתה על הים מה שלא ראה יחזקאל וכל שאר הנביאים", ואעפ"כ[6] השפחה נשארה שפחה עם כל נקלותה ופחיתותה, משום שכל הכרתה העילאית לא באה לה על ידי יגיעה ועמל אלא מתנה מן השמים, ובשל כך נשארה "שפחה". לא כן יחזקאל שעלה ונתעלה ממדרגה למדרגה עד שזכה לראות מעשה מרכבה, ומה שהגיע לנבואה היה ע"י[7] הכנה ועבודה ויגיעה על עצמו, ועל ידי ביעור היצר הרע, ואף שלא ראה מה שראתה שפחה על הים היה נביא אלקים. מה שיש לאדם על ידי עבודה ויגיעה, "שלו" הוא - "יגעתי ומצאתי תאמין" (מגילה ו ב), אבל אם לא על ידי יגיעה בא לו, עליו אמרו חז"ל: "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין", אף אם נדמה שיש לך הרבה ונראה לך ש"מצאת", אל תאמין - אין לך כלום.
והוא הדבר שהיה אצל בלעם, כל מה שהיה לו ניתן לו ללא עמל ויגיעה, ועל כן נשאר כפי שהיה, למרות השגותיו העליונות.
(שם).
ר' חיים מנסח בעקבות הדברים הללו מסר לעבודת האדם:  
עבודת האדם היא לתקן ולנקות עצמו מכל הרע, ולהתעלות ממדרגה למדרגה, והרי הוא דומה לשדה המלאה מכשולים, שאם הלך בדרך וסיקל כל אחד ואחד מהם הרי הדרך נקיה והשדה מתוקנת, אבל אם הגביהוהו והעבירוהו משם לכאן, כל הדרך זרועה מכשולים כשהיתה.
(שם, עמוד שמז).
העיקרון המוסרי שלומד ר' חיים מהסתירה בדמותו של בלעם הרשע הוא שללא עבודה יסודית והדרגתית בתיקון המידות, אדם לא יוכל להתנקות מהרע שבקרבו; ואפילו אם הוא יזכה להשגות נבואיות נפלאות כבלעם הרשע, הוא יישאר מקולקל ומושחת.
גם ר' אליהו לאפין עוסק בנושא זה, והוא מתייחס בדבריו להמשך המדרש שהוזכר לעיל. בהמשך המדרש נאמר שלא רק שנבואת בלעם שוותה לנבואת משה רבנו, אלא שבלעם היה גדול בנבואה ממשה. המדרש ממשיל את היחס בין משה לבין בלעם להבדל שבין שר לבין טבחו של המלך:
משלו משל לטבחו של מלך שהוא יודע מה המלך מקריב על שלחנו ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו כך היה בלעם יודע מה הקדוש ברוך הוא עתיד לדבר עמו...
אומר על כך ר' אליהו:
...נחזור לענינינו, שזהו מה שאמרו חז"ל בספרי שהבאנו בתחלה, שהמשילו את משה רבינו כשר שעומד לפני המלך - ואת בלעם הרשע כטבח של מלך. ומעתה הדבר מובן בפשיטות: כי שר של מלך - יש בו גנוני מלכות, וחללה של רשות, והוא עלה במעלות הנהגת המדינה וכו', משא"כ[8] טבחו של מלך - אין בו בעצמיותו עם המלכות וההנהגה ולא כלום, אלא שיכול לבשל תבשילים טובים ולתת אותם על שלחן המלך...וזהו ההבדל הגדול והריחוק הנורא שבין נבואת משה רבינו ע"ה[9] לנבואתו של בלעם הרשע... ואמת הוא שהטבח יודע הוצאותיו של מלך יותר מהשר - כמ"ש[10] בספרי הנ"ל, מ"מ[11] חשיבות הטבח כל כולו - אינו מגיע אף לקרסולי השר...
ולכן, בלעם - שלא יגע על שבירת המדות - היתה כל מגמתו למצוא חן להטות רצון הבוי"ת[12] אליו, שיעשה הקב"ה רצונו הוא, בדיוק ההיפך מכל נביאי ישראל - שיגעו להטות כל רצונם לרצון הבוי"ת, ועלו והתעלו בדרגה נפלאה כמ"ש ר' פנחס בן יאיר (ע"ז כ', ע"ב): "תורה מביאה לידי זהירות, וזהירות לידי זריזות ובו', לידי רוה"ק וכו'" - עד שכל פסיעה ופסיעה בחייהם היה רק לעשות רצון השם, ולכן היתה נבואתם במעלה גדולה - כי יתן ד' את רוחו עליהם.
(לב אליהו, ירושלים תשס"ה, פרשת בלק, עמוד קנ"ט).
בלעם היה בבחינת הטבח של המלך, שמצד אחד יש בו מימד מסוים של קרבה יתרה אל המלך, אך מצד שני אין בו מעלה עצמית משום שאין לו תפקיד חשוב בחצר המלך. משה רבנו, לעומת זאת, נמשל לשר בחצר המלך: אמנם הוא מרוחק יותר מן המלך, אך הוא בעל מעלה עצמית ויש לו תפקיד משמעותי בחצר המלך.
לסכום הדברים עד כה, נוכל לומר שההבדל המהותי בין משה רבנו לבין בלעם הרשע קשור לכך שאצל משה רבנו היה קשר בין דרגת נבואתו לרמתו האישית מבחינת תיקון המידות והאישיות. לעומת זאת, אצל בלעם לא היה קשר בין הנבואה לאישיות: הוא זכה לנבואה בדרגה נשגבה בחסד ולא בזכות, ולכן הוא נותר מושחת כפי שהיה.
ג. צמצום המרחק בין הידיעה לבין ההרגשה
בשיחה אחרת שכותרתה "שימת לב" מחדד ר' חיים יותר את נקודת הכשל של בלעם הרשע:
בכדי לקשר בין הידיעה השכלית וההרגשה החושית צריך שימת לב, ובלא שימת לב, הרי כל מה שהאדם יודע אינו נוגע לו ואינו שייך אליו כלל...
...אין הרשעים שוגגים, אלא יודעים היטב את כל הצפוי להם לאחר מותם, וא"כ[13] האיך הולכים הם ברשעם, אלא שאינם שמים על לבם לייחס את מחשבת סופם אל עצמם ולהשיבה אל כליותיהם... האדם סבור שהעולם שלו הוא וישאר בו לנצח, ואיך יתכן זאת, הרי הוא רואה שאין אדם בעולם שחי יותר ממאה שנה? אלא שכל זה אינו שייך לו, והוא סבור שישאר בו לנצח.
(שם, מאמר פ"א, עמודים שנ - שנא).
לדברי ר' חיים, עיקר הכשל של בלעם היה קשור לצמצום המרחק בין הידיעה לבין ההרגשה, וזוהי נקודה חשובה בעולם המוסר. מדמותו של בלעם למדנו שיכול להיות נתק מוחלט בין עולם ההכרה של האדם לבין עולם הרגש והחוויה. אפשר להיות מצד אחד נביא כמשה ומצד שני מושחת כבהמה. מגמתו של עובד ה' היא לצמצם ככל האפשר את הפער שבין עולם ההכרה לבין עולם הרגש והחוויה. בלשונו של ר' חיים, עבודה זו נקראת שימת לב - לשים את הידיעות על הלב, דהיינו לא רק להבין אלא גם לחיות את ההכרות השכליות. 
יסוד הדברים נמצא באחד ממאמריו של ר' ישראל סלנטר. בעקבות חוקרי הנפש, ר' ישראל מחלק את ההכרה של האדם לשני סוגי הכרה, הכרה חיצונית והכרה פנימית:
אמנם יבואר כי כאשר חקרו חוקרי נפש האדם ומצאו כי יש כנפש האדם שני מיני כוחות: חיצוניות ופנימיות...כן במידות האדם בהכוחות הפועלים עליו ישנם גם כן שניים; חיצוניות ופנימיות, כהות וברורות.
(מאמר בעניין חיזוק לומדי תורתנו הקדושה, כתבי ר' ישראל סלנטר, ספריית דורות תשמ"ט, עמוד 169).
הכוחות החיצוניים ("הברורים") מבטאים את מרחב ההכרה השכלית של האדם. בהתייחסותו לכוחות הפנימיים ("כהים") מתכוון ר' ישראל למה שנקרא אצלנו תת מודע או על מודע. מבחינת יחסי הכוחות בין שני סוגי התודעה, ר' ישראל כותב שהכוחות הפנימיים משפיעים על התנהגותו של האדם יותר מהכוחות החיצוניים, כפי שניתן לראות בסיטואציה הבאה:
למשל, אם יש לו לאיש תלמיד אהוב וחביב לו כבבת עינו ויעשה טובות עמו, ויש להאיש הזה גם בן, אמנם ישנאהו תכלית שנאה, ויראה לו בפועל שנאתו אליו, והנה קרה כאשר נפל שינה על האיש הזה ועל עפעפיו תנומה, והנה אש יצאה מאת ה' ותאחז בבית הבן גם בבית התלמיד ושניהם בסכנה. ונעורר פתאום את האיש להחיש לעזרה, להצל מן הדליקה גם הבן גם התלמיד, נראה כי ירוץ עד מהרה להציל בנו לראשונה. יען מה? יען בפנימיותו, בטבעו, קיננה האהבה לבנו, השנאוי לו, יותר מהאהבה שאוהב לתלמידו על-ידי כוחותיו החיצוניים. ולכן כאשר נתעורר האיש משנתו, אשר אז גם כוחותיו החיצוניים נמו שנתן, אז חיש קל יתעוררו כוחותיו הפנימיים ויתבררו ויתגברו על החיצוניות וירוץ להציל את בם לראשונה.
(שם, עמוד 170).
מטרתה של העבודה המוסרית, להבנת ר' ישראל, היא להשריש את ההכרות החיצוניות, עד שיהפכו להיות טבעיות כמו הכוחות הפנימיים:
והנה עיקר מלחמת היצר היא להגביר יראת ה' בלבבו נגד תאוות היצר, וכפי גודל התאווה כן עליו להגדיל יראתו יותר להכניע היצר בזה...והנה היראה בכלל איננה נטועה בטבע האדם, אך כל אדם יש בכוחו להבין ולהשכיל לתקן את עצמו ולהגביר יראתו על תאוותו במדריגה גבוהה. וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בתנא דבי אליהו רבה (פרק כה) : 'חייב אדם לומר מתי אגיע למעשי אבותי אברהם ויצחק' וכו', כי כל איש יש בכוחו להעלות את יראתו גבוה למעלה מן התאווה...
(שם, עמודים 171 - 170).
ר' ישראל הגה כמה רעיונות כיצד ניתן להחדיר הכרות מהתודעה החיצונית לתודעה הפנימית. אחת ההצעות מובאת באחת מהאגרות ששלח לתלמידיו, והיא ללמוד ספרי מוסר בהתלהבות:
ללמוד בשפתים דולקים ברעיון נכון, בציור רחב להרחיב כל דבר ולקרבה בדמיונות קרובים עד אשר יתלהב הלב אם מעט אם הרבה...
(שם, אגרת ב' עמוד 203).
יהי רצון שנזכה להיות מתלמידיהם של אברהם אבינו ומשה רבנו:
מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע? תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבא שנאמר (משלי, ח', כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא...
(אבות, ה', יז).
 
 
*
**********************************************************
*
* * * * * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולנחמיה רענן, תשע"ג
נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי
*******************************************************
בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/vbm
האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
* * * * * * * * * *
*
**********************************************************
*
 
 
 
 

[1]   מגילה ו ב
[2]   הפסוק המלא הוא "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים".
[3]   האתון לבלעם.
[4]   הפסוק המלא הוא "ותאמר האתון אל בלעם, הלוא אנוכי אתונך אשר רכבת עליי מעודך עד היום הזה ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר, לא".
[5]   הפסוק המלא הוא "ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדוני המלך נערה בתולה ועמדה לפני המלך ותהי לו סוכנת ושכבה בחיקך וחם לאדוני המלך".
[6]   ואף על פי כן.
[7]   על ידי.
[8]   מה שאין כן.
[9]   עליו השלום.
[10]            כמו שאמרו.
[11]            מכל מקום.
[12]            הבורא יתברך.
[13]            ואם כן.