לב בית דין מתנה

  • הרב אברהם סתיו
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

זבחים דף ו' - לב בית דין מתנה

בגמרא (ו:) נאמר דין מיוחד ביחס לקרבנות ציבור:

שאני קרבנות צבור, דלב בית דין קמתנה עליהן;
כדרב יהודה אמר שמואל, דאמר רב יהודה אמר שמואל: קרבנות צבור, סכין מושכתן למה שהן.

כלומר, בניגוד לקרבן יחיד אשר ברגע הפרשתו נקבעה זהותו ומטרתו באופן סופי ומוחלט, זהותם של קרבנות הציבור תלויה במידת מסוימת בדעת בית הדין עד לרגע השחיטה.

את היישום המעשי של עיקרון זה ביאר רש"י (ד"ה קרבנות) כך:

כגון תמידין שלא הוצרכו לצבור שניקחו מתרומה ישנה והגיע אחד בניסן, שמצוה להביא מן החדש כדאמרינן בראש השנה (דף ז), שוחטן וכשרין לקיץ המזבח...
ואע"ג דלשם תמידין נלקחו ולא לשם עולת נדבת צבור כגון קיץ המזבח, הואיל ולא חזו לתמידין קרבי למאי דחזו משום דלב ב"ד מתנה עליהן אם הוצרכו ואם לאו יקייצו בהן את המזבח.

לדעת רש"י סברת "לב בית דין מתנה" מאפשרת לקחת קרבנות שהוקדשו לשם עולת חובה (תמידים) ולשחוט אותם לשם עולת נדבה (קיץ המזבח). התוספות (ד"ה סכין) הקשו על פירוש רש"י לאור הגמרא בשבועות (יב:) בה מבואר שדווקא לדעת ר"ש שאין לב בית דין מתנה עליהם שוחטים את התמידים שניתותרו לשם עולת נדבה. כך עולה גם בהמשך הסוגיה אצלנו:

אמר ליה רב יוסף בריה דרב שמואל לרב פפא: ומי אית ליה לרבי שמעון לב בית דין מתנה עליהן?
האמר רב אידי בר אבין אמר רב עמרם אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: תמידין שלא הוצרכו לצבור, לדברי ר' שמעון - אין נפדין תמימים, לדברי חכמים - נפדין תמימין!

כלומר, דעת ר"ש היא שתמידים שלא הוצרכו לציבור אינם נפדים אלא נשחטים לקיץ המזבח משום שאין לב בית דין מתנה עליהם, ואילו לדעת חכמים שסבורים שלב בית דין מתנה עליהם ניתן לפדות אותם כשהם תמימים!

בכדי ליישב את פירוש רש"י, מבאר הגרי"ד בשיעוריו שהיכולת לשחוט תמידים לשם קיץ המזבח יכולה לנבוע משתי נקודות מוצא שונות במהותן. דעת ר' שמעון היא שאין הבדל מהותי בין עולת חובה ובין עולת נדבה, וכפי שנאמר בהסבר דעתו בגמרא בשבועות (יב.): "דמעיקרא עולה והשתא עולה". ממילא אין לו צורך בתנאי בית דין בכדי לשחוט תמיד לשם קיץ המזבח.

אמנם דעת חכמים היא שהפער בין עולת חובה ועולת נדבה לא ניתן לגישור, ובאופן עקרוני אי אפשר לשחוט תמיד לשם קיץ המזבח. משום כך לשיטתם עצם היכולת לשחוט עולת חובה לשם נדבה נובעת מכך שלב בית דין מתנה על הקרבן וזהותו איננה מוגדרת, וכפי שפירש רש"י. ממילא אין קושי בכך שלדעת חכמים ניתן גם לפדות את התמידים כשהם תמימים, שכן אותו תנאי בית דין שמאפשר לשחוט אותם לשם קיץ המזבח מאפשר גם לפדותם.

הרב אברהם סתיו