לג: - הזכרת גשמים ושאילת גשמים

  • הרב אביעד ברטוב והרב נעם מלכי

הזכרת גשמים ושאילת גשמים / אביעד ברטוב ונעם מלכי

פתיחה

הגמרא בברכות בדף לג: עוסקת בעניין הזכרה ושאלת גשמים, נושא המתאים לתקופה זו בה אנו מתחילים לשאול גשמים בתפילת שמונה עשרה.

אומרת המשנה:

"מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים, ושאלה בברכת השנים".

ובגמרא שם:

"מזכירין בתחיית המתים - מאי טעמא? אמר רב יוסף: מתוך ששקולה כתחיית המתים, לפיכך קבעוה בתחיית המתים. ושאלה בברכת השנים - מאי טעמא? אמר רב יוסף: מתוך שהיא פרנסה, לפיכך קבעוה בברכת פרנסה".

בהמשך מביא רבה את דברי התוספתא (פ"ג הל' יג):

"טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים - מחזירין אותו".

בעקבות משנתנו והמשנה בתענית (פ"א משנה א) פסק הרמב"ם (הלכות תפילה פ"ב הל' טו):

"כל ימות הגשמים אומר בברכה שנייה מוריד הגשם, ובימות החמה מוריד הטל. מאימתי הוא אומר מוריד הגשם? מתפילת המוספין של יו"ט האחרון של חג, עד תפלת שחרית של יו"ט הראשון של פסח. ומתפילת המוספין של יו"ט הראשון של פסח, אומר מוריד הטל".

בהמשך, פוסק הרמב"ם (פ"י הל' ח):

"מי שטעה בימות הגשמים ולא אמר מוריד הגשם ולא מוריד הטל - חוזר לראש. ואם הזכיר הטל אינו חוזר".

לגבי שאלת גשמים, כותב הרמב"ם (פ"ב הל' טז):

"משבעה ימים במרחשון שואלין את הגשמים בברכת השנים כל זמן שמזכיר הגשם".

ובנוגע למי ששכח לשאול גשמים פסק (פ"י הל' ט):

"מי ששכח שאלה בברכת השנים, אם נזכר קודם שומע תפילה - שואל את הגשמים בשומע תפילה, ואם אחר שומע תפילה - חוזר לברכת השנים. ואם לא נזכר עד שהשלים כל תפלתו - חוזר לראש ומתפלל שנית".

עיקר שיעורינו הפעם, יעסוק בדינו של מי ששכח לשאול גשמים בברכת השנים.

השוואה לדין 'יעלה ויבוא'

באחד מן השיעורים הקודמים, עסקנו בדינו של מי שלא אמר 'יעלה ויבוא' בתפילה. במסגרת זאת, ראינו את הגמרא בברכות (כט:) האומרת:

"אמר ר' תנחום... טעה ולא הזכיר של ראש חודש בעבודה - חוזר לעבודה, ואם סיים - חוזר לראש".

באותו שיעור העלנו שני הסברים אפשריים לדין זה:

* מי שלא אמר 'יעלה ויבוא' לא יצא ידי חובת תפילה, וממילא עליו לחזור ולהתפלל[1].

* מי שלא אמר 'יעלה ויבוא' יצא אמנם ידי חובת תפילה, אך ישנה מצווה נפרדת לומר 'יעלה ויבוא' ואת המצווה הזו הוא לא קיים. על האדם לחזור ולהתפלל את כל התפילה, כי על אף שמדובר במצווה נפרדת לא ניתן לאומרה בפני עצמה, וצריך לאומרה דווקא בתפילה.

ראינו, כי ייתכן ובעניין זה נחלקו חכמי פרובינצא (מובא בתלמיד רבנו יונה בדף כו:) עם רבנו יהודה (דבריו הובאו בתוספות שם ד"ה טעה). חכמי פרובינצא כתבו, כי מי ששכח לומר 'יעלה ויבוא' במנחה ולא חזר והתפלל מיד - צריך להתפלל בערב פעמיים את תפילת ערבית, למרות שכבר לא ראש חודש:

"חכמי פרובינצא אומרים דכיון שבאותה תפילה לא יצא ידי חיוב שלא התפלל אותה כדינה - כמי שלא התפלל כלל דיינינן ליה, ומתפלל שתים לערב ואע"פ שכבר עבר ר"ח, ואינו מזכיר עניין ר"ח בתפילה".

מדבריהם עולה כי לדעתם מי שלא הזכיר 'יעלה ויבוא' בתפילה, כלל לא יצא ידי חובת תפילה.

לעומתם סובר רבנו יהודה, כי במקרה הנ"ל אין עליו חובה להתפלל פעמיים בערב. ובלשונו:

"כתב רבנו יהודה: אם טעה ולא הזכיר ר"ח במנחה, לא יתפלל עוד בלילה, דלמה יתפלל עוד? הרי כבר התפלל כל תפילת המנחה מבעוד יום לבד ר"ח שלא הזכיר, א"כ אין מרויח כלום אם יחזור ויתפלל במוצאי ר"ח הרי לא יזכיר עוד תפילת ר"ח וי"ח כבר התפלל".

עולה מדברי רבנו יהודה, כי לדעתו מי שהתפלל י"ח ולא הזכיר 'יעלה ויבוא', יצא ידי חובת תפילה, אלא שלא יצא ידי חובת אמירת 'יעלה ויבוא'. לכן, אין הוא צריך להתפלל ערבית שתיים, מכיוון שמכל מקום לא יוכל לתקן את שגגתו.

לאור דברינו עד כה, נראה כי ניתן לשאול שאלה דומה גם לגבי מי ששכח לשאול גשמים בברכת השנים. גם כאן נראה כי קיימות שתי אפשרויות להבין את מצבו:

א. לא יצא כלל ידי חובת תפילה, וממילא עליו לחזור ולהתפלל[2].

ב. יצא ידי חובת תפילה, אך עליו להתפלל שנית כאמצעי לשאילת גשמים ולא כחובת תפילה.

הנפקא-מינה יכולה להיות במקרה שמישהו שכח לשאול גשמים במנחה של ערב שבת. במקרה זה נוצרת בעיה משום שהוא לא יוכל לשאול גשמים בערבית של שבת, ונשאלת השאלה האם עליו להתפלל ערבית פעמיים ללא שאילת גשמים או לא.

בניגוד לחילוק שהצענו לעיל, ר' חיים מבריסק טען כי קיים הבדל מהותי בין מי ששכח לומר 'יעלה ויבוא', לבין מי שלא שאל גשמים בברכת השנים. לגבי 'יעלה ויבוא' ניתן לומר כדעת התוספות שמדובר בברכה נפרדת, ולכן אם לא יזכיר בתפילת התשלומין 'יעלה ויבוא' אין הוא צריך להתפלל תפילת תשלומין כלל. אולם בנוגע לשאלת גשמים לא ניתן לומר כך, ומדובר בחלק בלתי נפרד מברכת השנים. ממילא מי שלא אמר את ברכת השנים בתפילתו, לא יצא ידי חובת תפילת י"ח כולה (גם אליבא דהתוספות), ועליו להתפלל תפילת תשלומין[3].

ואולם, נראה כי ניתן לומר גם אחרת, ולהשוות בין 'יעלה ויבוא' לבקשת גשמים. יתכן וברכת השנים נחשבת לברכה מעליא גם ללא שאילת הגשמים, ושאלת הגשמים היא חובה עצמאית ולא מרכיב חיוני של ברכת השנים. שאלת הגשמים אמנם נאמרת בברכת השנים, אולם זה רק בגלל שזוהי הברכה הקשורה ביותר לעניין. אם כך, אולי גם כאן התוספות יאמרו כי מי שלא שאל גשמים ולא חזר והתפלל בערב שבת, שוב לא יוכל לתקן זאת בתפילת ערבית על ידי תפילת תשלומין. בהמשך, נביא חיזוק לכיוון זה.

חיזוק לדרך השניה ניתן למצוא בדברי הרמב"ם הנ"ל (המבוססים על הגמרא בדף כ"ט.), שמי שלא שאל גשמים בברכת השנים יכול לשאול אותם בברכת שומע תפילה. גמרא זו עומדת לכאורה בסתירה לדברי ר' חיים, שהרי אם אכן שאלת הגשמים היא חלק בלתי נפרד מברכת השנים, הרי שגם אם ישאל גשמים בברכת שומע תפילה - בסופו של דבר ידי חובת ברכת השנים לא יצא!

תירוץ לשאלה זו נמצא בספר 'הררי קדם' בשם הגרי"ד סולוביצ'יק. הגרי"ד טען כי כוונת ר' חיים היא שאכן מקומה של שאלת הגשמים הוא באופן עקרוני בברכת השנים ורק שם. אולם, חכמים תיקנו מעין 'דין תשלומין' למי שלא שאל בברכת השנים, ואפשרו לשאול גם בברכת שומע תפילה. במקרה ומישהו שכח ולא שאל גשמים כלל, הוא יצא ידי חובת תפילת י"ח, ושוב לא יוכל לתקן את מה ששכח.

עוד ניתן לומר, שגם אם שאילת גשמים מעכבת את תפילת י"ח ומי שלא אמרה לא יצא ידי חובת תפילה כלל, אין זה מחייב אותנו לומר שהיא חלק מברכת השנים כפי שאמרנו לגבי 'יעלה ויבוא'. יתכן לומר כי 'יעלה ויבוא' הינה חובה נפרדת ואינה חלק מתפילת י"ח כלל, ולכן מי ששכח לאמרה יצא ידי חובת תפילה. לעומת זאת שאילת גשמים, היא חלק בלתי נפרד מתפילת י"ח בכלל, ולא חלק מברכת השנים דוקא, ולכן אמירתה בברכת השנים אינה מעכבת. אם כך ייצא כי מי שלא שאל גשמים כלל לא יצא ידי חובת תפילה, אולם מצד שני ניתן לשאול גשמים לא רק בתוך ברכת השנים[4].

בדף ל: מובאת הבריתא הבאה:

"טעה ולא הזכיר של ר"ח בערבית אין מחזירין אותו מפני שיכול לאמרה בשחרית, בשחרית אין מחזירין אותו מפני שיכול לאמרה במוספין, במוספין אין מחזירין אותו מפני שיכול לאמרה במנחה... אמר ר' יוחנן בציבור שנו".

וכך פסק בה"ג (מובא בתלמיד רבנו יונה שם) :

"וכתב בה"ג ז"ל: דכי אמרינן שצריך לחזור ולהתפלל הני מילי כשמתפלל יחידי, אבל אם מתפלל בבית הכנסת עם הציבור ולא הזכיר של ר"ח אין צריך לחזור, מפני שכיוון שהשליח ציבור חוזר התפילה די לו שישמע עניין ר"ח משליח ציבור כיוון שכבר התפלל".

מדברי הבה"ג משמע שהוא סובר כתוספות, כי 'יעלה ויבוא' אינה חלק מתפילת י"ח אלא חובה עצמאית, נלווית לתפילת י"ח. מדבריו עולה כי הסיבה לכך שמי שלא אמר 'יעלה ויבוא' צריך לחזור ולהתפלל, היא שיש בעיה לומר 'יעלה ויבוא' מחוץ לתפילה, אך לא משום שלא יצא ידי חובת תפילה. ממילא, אם תתכן אפשרות לצאת ידי חובת 'יעלה ויבוא' ללא תפילת י"ח, יוכל לעשות זאת.

לאור דין זה של הבה"ג נשאלת השאלה, מה יהיה דינו של ה'שכחן' שלנו? האם גם מי ששכח לשאול גשמים, יוכל לצאת ידי חובת שאילת גשמים על ידי הש"ץ או באופן דומה?

ברור, כי לפי הסברו של ר' חיים אין מקום לומר זאת, כי לדעתו ברכת השנים שונה מהותית מ'יעלה ויבוא' ומדובר בחלק בלתי נפרד מן התפילה. אולם מה יהיה הדין אם נאמר ששאילת גשמים אינה מעכבת את תפילת י"ח, וזוהי חובה עצמאית כמו 'יעלה ויבוא'? לכאורה ניתן לומר כי יוכל לצאת ידי חובה על ידי שמיעה מהחזן ולא יצטרך לחזור ולהתפלל, אולם לא מצינו מי שפסק זאת להלכה.

נפקא מינה נוספת תהיה לכאורה במקרה של אדם ששכח להתפלל מנחה ביום ו' במר-חשוון. הדין הוא כי עליו להתפלל תפילת תשלומין בערבית, אך האם עליו לשאול גשמים גם בתפילת התשלומין? נראה כי הדבר תלוי בחקירה שהעלינו לעיל:

אם שאילת גשמים היא חלק מברכת השנים, ברור כי עליו לשאול גשמים גם בתפילת התשלומין, מכיוון שבתפילת תשלומין יש להתפלל את התפילה הראויה לשעת התשלום. אולם אם שאילת גשמים איננה חלק מברכת השנים אלא חובה עצמאית, ייתכן והוא לא צריך לשאול גשמים בתפילת התשלומין.

הזכרת גשמים

בנוגע להזכרת גשמים בברכת גבורות כתב השו"ע (סימן קי"ד) שמי של הזכיר גשמים בימות הגשמים אך הזכיר טל יצא ידי חובה. לעומת זאת, מי שהזכיר בטעות גשמים בימות החמה - מחזירין אותו ולא יצא ידי חובה.

וכך כתב השו"ע (סי' קי"ד סעיף ד):

"ואפילו במקום שצריכים גשם בימות החמה, אם הזכיר גשם במקום טל מחזירין אותו".

ואולם, לגבי שאילת גשמים פסק השו"ע (סי' קי"ז סעיף ב):

"יחידים הצריכים למטר בימות החמה אין שואלין אותו בברכת השנים אלא בשומע תפילה... ומיהו אם בארץ אחת כולה הצריכים מטר בימות החמה טעה בה יחיד ושאל מטר בברכת השנים חוזר ומתפלל בתורת נדבה בלא שאלה בברכת השנים".

כלומר, מצד אחד מי שהזכיר גשמים בימות החמה אפילו במקום שזקוקים לגשם, צריך לחזור ולהתפלל מעיקר הדין. לעומת זאת, מי ששאל גשם באותו מקום בימות החמה, מעיקר הדין אינו צריך לחזור ולהתפלל אך יכול להתפלל בתורת נדבה.

הדבר תמוה עוד יותר לאור העובדה ששאלה חמורה יותר מהזכרה. שהרי, מי ששכח להזכיר גשם בימות הגשמים אינו חוזר ומתפלל, לעומת מי שלא שאל גשם שכפי שראינו - עליו לחזור ולהתפלל!

המ"ב (סי' קי"ד ס"ק כד) עמד על כך ואמר:

"ואף דלעניין שאלה פסק לקמן... דאם שאל באופן זה [= במקום שצריכים גשם] מטר בברכת השנים בימות החמה אין מחזירין אותו, שאני הזכרה דשבח הוא ואין דרך להזכיר שבח בדבר שהוא קללה בשאר מקומות".

אם-כן, מדברי המ"ב עולה כי קיימות שתי בעיות להזכיר גשמים בימות החמה:

* שינוי מהמטבע שקבעו חכמים, וכל המשנה ממטבע שקבעו חכמים - לא יצא ידי חובתו.

* גשמים בקיץ הם סימן קללה ואין זה ראוי להזכיר גשמים בקיץ.

לאור זאת יוצא כי במקום הצריך לגשם יש חילוק בין הזכרה לשאילה. לגבי הזכרה שתי הבעיות קיימות: הוא גם שינה מהמטבע שקבעו חכמים וגם לא בירך אלא הזכיר דבר של קללה (למרות שבאותו מקום זקוקים לו, באופן אובייקטיבי זה מוגדר כדבר קללה). לעומת זאת, מי ששאל באותו מקום גשם, לא שינה מהמטבע שקבעו חכמים כי אדם יכול להוסיף בקשות כרצונו בתפילת י"ח, ומכיוון שבאותו מקום זקוקים לגשם, שם אין זו קללה אלא ברכה[5].

מוריד הגשם בליל שבת

כתב השו"ע (סי' קי"ד סעיף ה):

"בימות הגשמים אם לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו"[6].

וכתב על כך הביה"ל, בשם ר' עקיבא איגר, שמי ששכח לומר 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בליל שבת - אינו צריך לחזור. בהסבר הדבר כתב הביה"ל כי מכיון שהוא היה יכול לצאת ידי חובה בדיעבד בברכת 'מעין שבע', ושם הרי לא מזכירין גשמים, הרי ש'משיב הרוח' בליל שבת לא מעכב. הביה"ל לא מגיע למסקנה ברורה בעניין ומסיים בצריך עיון.

נראה, כי דבריו של רע"א צריכים ביאור. גם אם נכון הדבר שמכיון שיכול לצאת ידי חובה ב'מעין שבע' אזי אם לא הזכיר גשם בליל שבת אינו חוזר, עדיין יש לברר במה נשתנה ליל שבת מכל הלילות? הרי בכל שאר הלילות עליו לחזור?! האם מי שיאמר רק חצי מברכת 'שים שלום' ג"כ יצא יד"ח?!

ונראה כי ניתן לדחות את ראייתו של רע"א. ראשית יש לשאול, כיצד ניתן בכלל לצאת ידי חובה ב'מעין שבע' בימות הגשמים, והרי לא מזכירים שם גשמים?

נראה כי ניתן להעלות שתי אפשרויות לענות על שאלה זו:

א. ניתן לומר כי לאדם יש שתי אפשרויות לצאת ידי חובה בתפילת ליל שבת: דרך אחת היא להתפלל את תפילת העמידה, ודרך אחרת (בדיעבד אמנם) היא, ע"י ברכת 'מעין שבע'. כאשר אדם בחר בדרך השניה הוא יוצא בה ידי חובה למרות שאין בה הזכרת גשמים, משום שדרך זאת אינה מצריכה הזכרת גשמים. הזכרת גשמים הינה דין בתפילת י"ח ולא בגברא! אם כך ברור שמי ששכח לומר משיב הרוח בתפילתו, צריך לחזור ולהתפלל שהרי הוא בחר להתפלל את התפילה המלאה.

ב. אפשרות נוספת היא לומר שברכת 'מעין שבע' אכן כוללת בתוכה, באופן מסויים, הזכרת גשמים. אמנם גם עיון מדוקדק בברכה זו מראה כי אין בה כל זכר לטיפת גשם, אולם עיון נוסף יראה כי בברכת 'מעין שבע' רוכזו בעצם כל הברכות:

1. "מגן אבות בדברו" - במקום כל ברכת אבות.

2. "מחיה מתים במאמרו" - במקום כל ברכת גבורות.

3. "האל הקדוש" - במקום כל ברכת קדושת השם.

4. "המניח לעמו..." - במקום כל הברכה האמצעית.

5. "לפניו נעבוד" - במקום כל "רצה".

6. "אל ההודאות" - במקום כל "מודים".

7. "אדון השלום" - במקום כל "שים שלום".

כלומר, כל תחליף לברכה מכיל בתוכו את כל הברכה. כפי שאין מקום לשאול מדוע יוצאים ידי חובה בברכת 'מעין שבע' הרי לא מוזכר בה 'סומך נופלים ורופא חולים' או 'אלוקי אברהם', כך אין מקום לשאול זאת לגבי הזכרת גשמים.

על פי שני ההסברים הנ"ל, ברור כיצד יוצאים ידי חובה בברכת 'מעין שבע' גם ללא הזכרת גשמים, ולכן נראה כי אין מכאן ראיה חד משמעית לדברי רע"א. גם אם נאמר שמי שמתפלל 'מעין שבע' לא צריך להזכיר גשמים או אם נאמר שהוא אכן מזכיר, אין זה מוכיח שמי שבכל זאת התפלל ולא הזכיר אינו צריך לחזור ולהתפלל.

לסיום, אם למישהו מהקוראים יש הסבר מעניין לדברי רע"א, נשמח אם יוכל לשולחו ל[email protected]



[1] גם כאן יתכנו שני הסברים: מכיון שלא אמר 'יעלה ויבוא' הדבר נחשב כאילו החסיר ברכה מברכות התפילה ולכן לא יצא ידי חובת תפילה; אפשרות אחרת היא לומר כי קיים דין מיוחד האומר שמי שלא אמר 'יעלה ויבוא' - לא יוצא ידי חובת תפילת ראש חודש. הדבר תלוי לכאורה במחלוקת האחרונים האם מי שהחסיר אחת מברכות י"ח יצא ידי חובתו או לא. עיין בשיעור על הנושא.

[2] אולי מפני ששינה מהמטבע שקבעו חכמים.

[3] זאת בהנחה שברכת השנים בחורף ללא שאלת הגשמים אינה נחשבת לברכת השנים כלל. ייתכן שיש מקום לומר כי כפי שבברכת גבורות מספיק להזכיר טל על מנת לצאת ידי חובה, כך גם כאן יהיה מספיק לומר 'ותן ברכה' על מנת לצאת ידי חובה.

[4] ברור כי גם אם זוהי חובה כללית בתפילת י"ח ולא חלק מברכת השנים, עדיין שני המקומות היחידים בהם ניתן יהיה לשאול גשמים יהיו ברכת השנים ושומע תפילה, מכיוון שאין ברכה אחרת בה מתאים לשאול גשמים.

[5] אם כך עולה כי הדבר תלוי מקום ומי שישאל גשם במקום שאין צריך גשם, אכן לא יצא יד"ח!

[6] השו"ע מדבר על מי שלא הזכיר לא גשם ולא טל. מי שהזכיר טל, כפי שאנו נוהגים בכל מקרה, יצא ידי חובה.