לחם חלבי
הגמרא בפסחים לו ע"א מחדשת כי אסור לאפות לחם חלבי: "אין לשין את העיסה בחלב, ואם לש - כל הפת אסורה, מפני הרגל עבירה". אמנם, בהמשך מבואר שאם אפו את הפת "כעין תורא" - מותר לאכול אותה, שכן היא אינה כלולה בגזירה.
הראשונים נחלקו בפירוש המילה "תורא". רש"י מסביר ש"כעין תורא" הוא "כעין השור": אם לשו עיסה בשיעור קטן, שאינו עולה על מידת עין השור ונאכל במהירות, מותר לאכול אותה. במקרה כזה אין חשש שישהו את הלחם ויאכלו אותו בטעות עם בשר. לרי"ף הסבר אחר: "כעין תורא" הוא שינוי חיצוני. אם אפו את הפת בדרך לא-רגילה, לדוגמא - בצורת משולש, ולא עיגול, אזי ניכר כלפי חוץ שהלחם הוא חלבי, ולא יבואו לאוכלו עם בשר.
להלכה נפסק בשו"ע: "אין לשין עיסה בחלב, שמא יבוא לאוכלה עם הבשר. ואם לש - כל הפת אסור, אפילו לאוכלה לבדה. ואם היה דבר מועט כדי אכילה בבת אחת, או ששינה צורת הפת שתהא ניכרת שלא יאכל בה בשר - מותר". על כך מעיר הרמ"א: "ולכן נוהגין ללוש פת עם חלב בחג השבועות, גם בשומן לכבוד שבת, כי כל זה מחשב כדבר מועט, גם כי צורתן משונה משאר פת".
באחרונים מובא דיון על מיני מזונות, כמו בורקס ועוגות. האם גם מזונות אלו כלולים באיסור הלחם החלבי? ה"חכמת אדם" סבור שהגזירה היא על לחם בלבד, ולא על עוגות ובורקסים, שכן יש חשש סביר שיאכלו פת עם בשר, אך קשה להניח שיבואו לאכול עוגה בבת אחת עם בשר. אמנם, נהגו ישראל לאפות בורקס גבינה בצורת משולש ובורקס תפוחי אדמה בצורת מלבן, כדי שלא יבואו לידי טעות.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)