לילי יום טוב

  • הרב ירון בן צבי
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

פסחים דף עא – לילי יום טוב

בסוגייתנו נאמר:

מרבה אני לילי יום טוב האחרון שיש שמחה לפניו ומוציא אני לילי יום טוב ראשון שאין שמחה לפניו.

רבי שלמה בן אדרת (הרשב"א) פירש שההשלכה על כך שיש חובה על השמחה ביום שלפניו, היא שכפי שהאדם מחויב לזבוח לצורך אותו היום, הוא מחויב לזבוח גם לצורך הלילה; מכל מקום, בלילה הראשון של היום טוב (כאשר עדיין לא היה חיוב זביחה מבעוד יום), לא הוצרך לזבוח במיוחד לצורך הלילה.

מלשונו של רש"י, 'שיש שמחה לפניו – כל ימות ולילות החג', ניתן להבין כי לדעתו יש טעם אחר. על פי רש"י יותר מסתבר לחייב להמשיך שמחה, מאשר לחייב להתחילה, זאת על פי הדוגמא של יום שמיני עצרת, אשר חומרתו נובעת דווקא משום שיש בו קדושה לפניו.

לעומת הרשב"א ורש"י, לדעת בעלי התוספות, הכתוב כבר ריבה את יום שמיני עצרת לשמחה ולכן הריבוי המדובר בסוגיין הוא של 'ליל שמיני עצרת' – שאף על פי שלא מוזכרת השמחה בלילות (גם לא בשמיני עצרת), ריבו הכול. דהיינו, הגמרא מסבירה שמכיוון שיש שמחה לפני ליל שמיני עצרת ולאחריו (ביום, אשר נתרבה מן הכתוב), יותר סביר לרבותו מאשר את הלילה הראשון.

הסבר נוסף, מובא בשם הגאון רבי אליהו מווילנא, שביאר שמהלימוד 'והיית אך שמח', יש לרבות ליל יום טוב אחרון; מכיון שבכל מקום שנאמר 'אך' הכוונה היא למעט – מכך שבכל ימות החג קיימות מספר מצוות שיש לשמוח עליהן מצד עצמן, ואילו ביום השמיני נשארה רק מצוות השמחה, המיעוט הוא שמחת החג של שמיני עצרת. לפי הסבר זה, הסיבה לכך ש'מרבה אני ליל יום טוב האחרון שיש שמחה לפניו', היא מהמיעוט 'אך' המציין שתישאר רק מצווה של שמחה, לעומת הימים הקודמים שהיו בהם כמה מיני שמחה.

הרב ירון בן צבי