למשמעותם של שני הבורות בפרשה

  • הרב ברוך גיגי

למשמעותם של שני הבורות בפרשה*

ננסה לעמוד על נקודה בסוף הפרשה, שתאפשר לנו להבין גם את תחילתה.
 
בסוף הפרשה, יוסף מבקש משר המשקים בקשה, שאיננה כה מוגזמת לכאורה. להזכיר אותו בפני פרעה. אולם, שר המשקים אינו נענה לבקשה זו, ובלשון הכתוב:
"וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ."    (בראשית מ', כג)
חוסר היכולת להיזכר היא תכונה אנושית. פעמים רבות אנו מנסים לזכור דברים, אך איננו מצליחים בכך. התורה מתארת פה רובד נוסף, השכחה. חוסר הרצון לזכור ולחרוט את הדברים על לוח הלב.
 
אם נחזור לבקשתו של יוסף, נגלה שם מילה מוכרת:
"כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה:  כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר."   (בראשית מ', יד-טו)
הבור הוא כמובן מילה דו-משמעית, שכן היא מרמזת גם על הבור בתחילת הפרשה, בנוסף להיותה מילה נרדפת לבית סוהר, כשם שאנו רואים בתחילת הפרשה הבאה:
"וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה."   (בראשית מ"א, יד)
אם כן, נדמה כי מטרת השימוש במילה 'בור' לתיאור בית הסוהר, מטרתה להנגיד בין הבורות הללו. נעמוד על הנגדה זו.
 
הבור השני בפרשה, בית הסוהר, הוא בור של אינטרסים. לא נעמוד על כך כרגע, אך אני טוען שפוטיפר לא השתכנע מטענותיה של אשתו. הוא ידע שיוסף איננו אשם במה שקרה, אך בכל זאת החליט שיוסף מהווה מכשול בפני שלמות משפחתו, ולכן סילק אותו. כל זה לא הפריע לו להמשיך לישון על משכבו בשלווה בלילות, ונדמה שמה שקורה ליוסף לא מטריד אותו כהוא זה.
 
אף יציאת יוסף מן הבור לא נעשית מתוך חתירה לצדק, אלא מתוך שיקולים פוליטיים של שר המשקים. הלה  מעוניין בפתרון חלומו של פרעה, נזכר בחלומו שלו בבית הסוהר, ורק מתוך כך עולה יוסף בעיני רוחו. הבור השני בפרשה מייצג אם כן אינטרסים. לא כן הבור הראשון.
 
התורה מעידה שישראל אהב את יוסף מכל בניו. הסיבה לכך היא כפולה: ודאי שלהיות יוסף בנה של רחל, אשתו האהובה של יעקב, היה חלק בדבר, אך חז"ל מצביעים על נק' נוספת:
"וישראל אהב את יוסף, רבי יהודה ורבי נחמיה, ר' יהודה אומר שהיה זיו איקונין שלו דומה לו, ר' נחמיה אמר שכל הלכות שמסרו שם ועבר ליעקב מסרן לו."  (בראשית רבה פרשת וישב פרשה פד)
יעקב מזהה ביוסף את היכולת להמשיך את בית אברהם, הוא מזהה בו משהו מעצמו, ולכן מעביר לו את כל שלמד בבית מדרשם של שם ועבר. יוסף מצידו מודע לתקוות שאביו תולה בו, מנהיג את בני השפחות, וחולם חלומות על ייעודו. יעקב אמנם גוער בו, אך מצד שני שומר את הדבר, שכן הוא יודע שחלומות אלה אינם סתמיים.
 
אם כן, בהביאו את דיבת אחיו לאביו, יוסף מגלה באופן בוסרי ונערי את הכוחות הטמונים בו ואת ייעודו, ומתוך כך באים אחיו לידי שנאתו, ובסוף לידי זריקתו לבור.
 
הבור הזה עתיד לגרום לשחקנים המשתתפים בעלילה בפרשות הקרובות להתבוננות רטרוספקטיבית. אמנם, במבט ראשון נראה שהאחים אדישים לצערו של יוסף בבור, ואוכלים ושותים כאילו הדבר אינו נוגע אליהם, אך למפרע אנחנו יודעים שהדברים חלחלו עמוק בקרבם:
"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת."  (בראשית מ"ב, כא)
גם יוסף, המסלסל בשערו ובעל כתונת הפסים, עתיד לעמוד אל מול פרעה בצורה בוגרת יותר, לאחר הגילוח והחלפת הבגדים, ופרעה עתיד להעיד עליו שכבר אינו אותו הנער, אלא איש:
"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ."  (בראשית מ"א, לח)
הבור הראשון מאפשר לבית יעקב להתלכד. הוא מאפשר ליוסף להבין שתפקידו הוא לא להתקדם בגפו, אלא לצעוד יחד עם אחיו, כמשפחה. הבור הזה עתיד לגרום לתחיית רוח יעקב אביהם.
 
בפני כל אחד מאיתנו, ניצבים אתגרים והתמודדויות, בכל מעגלי החיים. הרבה פעמים החזון שאנו מעוניינים להגשים, בא לידי ביטוי בצורה נערית ובוסרית בחיינו. תפקידנו בישיבה הוא לעצב זהות, מתוך העיון וההתבוננות המעמיקה על כל מרחבי החיים. תפקידנו הוא להפוך לאנשים ומתוך כך לממש את ייעודנו בעולם.
 
 
 
 
***************************************************************
*
* * * * * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב ברוך גיגי
עורכת: הודיה אורון, תש"פ
*******************************************************
 
בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון
                                                                
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
* * * * * * * * * *
*
***************************************************************
*
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
* השיחה נאמרה בסעודה שלישית של פרשת וישב תשע"ח, וסוכמה ע"י איתי וייס. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב
.