"לעולם יהא אדם"

  • הרב עזרא ביק

בכל הסידורים המודרניים, התפילה המתחילה במילים "לעולם יהא אדם" מופיעה בין ברכות השחר לבין חלק הידוע בשם "קורבנות". תפילה זו מופיעה בסידור רב עמרם גאון, וכיום נכללת בכל גרסאות הסידור. המקור לטקסט הוא בתנא דבי אליהו (כ"א). בגרסאות שלנו למדרש זה טקסט התפילה קטוע, אולם הטקסט המלא נמצא בשיבולי הלקט (ו), שם המדרש מובא במלואו.

הראבי"ה (קמ"ו) מביא מקור שונה לתפילה, או לפחות לחלקה השני. בירושלמי (ברכות ט:) נאמר:

"המביט לארץ ותרעד" (תהלים, ק"ד לב)...בשעה שהקב"ה מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות יושבות בטח ושאנן ושלוה ובית מקדשו חרב הוא אפילון לעולמו להחריבו.

הירושלמי מסתיים כאן במהדורות שלנו, אך הראבי"ה ממשיך את הציטוט:

וכיון שישראל נכנסים שחרית וערבית לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומייחדים שמו ואמרים "שמע ישראל ה'" וגו' מתקבצים כל מלאכי השרת אצל הקדוש ברוך הוא, ואומרים לפניו "אתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא העולם אתה הוא בעולם הזה ואתה הוא לעולם הבא קדש את שמך על מקדישי שמך ברוך אתה ה' מקדש את שמו ברבים", מיד נוחה דעתו. הדא הוא דכתיב "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל" (תהלים, כ"ב, ד), שמיישב דעתו בשביל תהלות ישראל.

הקביעה של המלאכים בפני ה' היא סיום התפילה, "אתה הוא עד שלא נברא העולם", עם ברכה בסיום.

לפי הראבי"ה, ברכה זו היא תגובה לעובדה כי ישראל מקדשים שם שמים ברבים כאשר הם קוראים את שמע בבית הכנסת, מה שמסייע לתקן את חילול שם ה' הנגרם מקיומם השלו של האומות בשחיתותן. קריאת שמע הציבורית מפצה על ביזוי זה של שם ה', וכך מצילה את קיום העולם. המלאכים מברכים את ה' על תופעה זו, ואנו הולכים בעקבותיהם. בכך ניתן להסביר את השורה לפני סיום התפילה - "קדש את שמך על מקדישי שמך". אלו שמקדשים את שמך הם אלו שאומרים את שמע בציבור, ואנו מבקשים מה' להצטרף אלינו ולקדש את שמו דרך פעולותיו.

לאור הסבר זה, תפילת "לעולם יהא אדם" נראית כמעין ברכה על קריאת שמע - לא על המצווה האישית של קריאת שמע, אלא על קידוש השם המשתמע מאמירתה. ליתר דיוק, זוהי ברכה על קידוש השם המשתמע מקיום העם היהודי, הממשיכים לקדש את שם ה' בעולם שנראה שמוקדש להפך מכך - לאיוולת ופריצות. החיוב בברכה נגרם מאמירה ציבורית של קריאת שמע, כיוון שהחשיבות של פעולה זו היא בכך שהיא גואלת את העולם על ידי קידוש שם שמיים בפומבי בעולם שאחרת היה נטול א-ל.

כמה פוסקים קבעו כי ברכה זו צריכה להיאמר רק בתוך זמן קריאת שמע, או לחילופין, רק לפני שהאדם קרא קריאת שמע. עם זאת, לפי הראבי"ה אין בכך הכרח, כיוון שהברכה מתייחסת לא לקריאת שמע ההלכתית של החיוב האיש, אלא לאפקט ההצהרתי של קריאת שמע, לקידוש השם שיכול להיות מושג רק על ידי אמירתה. נקודה זו מודגשת על ידי ההקדמה לברכה (שאינה מובאת במקור של הראבי"ה), המפרטת את ההבדל בין הבלי העולם לבין התיקון שבקיום היהודי, הבדל שהוביל לפריבילגיה של אמירת קריאת שמע - ובכך קידוש ה' - פעמיים ביום:

אבל אנחנו עמך בני בריתך, בני אברהם אהבך...אשרינו, מה טוב חלקנו, ומה נעים גורלנו, ומה יפה ירושתנו. אשרינו, שאנו משכימים ומעריבים ערב ובוקר ואומרים פעמיים בכל יום: שמע ישראל...

הברכה, אם כן, אינה על קריאת שמע עצמה, אלא על קידוש שם ה'.

שיבולי הלקט, המצטט את המקור השלם של "תפילת לעולם יהא אדם" כפי שמצוי בתנא דבי אליהו, מציג תמונה שונה. לאחר שהוא מביא את הטקסט, כולל מילות הפתיחה "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר", הוא מוסיף:

ורבינו שלמה זצ"ל הרגיל שלא לומר "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר", מפני שתוהין לומר וכי בסתר יהא אדם ירא שמים ולא בגלוי? ומתחילין לומר "רבון כל העולמים". וגאון אחד כתב שהגון לאומרו, שהרי לדעתנו הוקבע שבא לזרז את האדם להיות ירא שמים ואפילו בסתר ולדבר אמת אפילו בלבבו...ור' בנימין אחי נר"ו כתב שראוי לומר "בסתר" שלא אמרו אבא אליהו אלא כנגד דורו של שמד, שגזרו שלא לקרוא את שמע, ולא היו יכולין להיות יראין בגלוי, על כן הזהירם וזרזם לקבל עליהם עול מלכות שמים בסתר. תדע לך שכן הוא, שאומר "וחייבין אנו לומר לפניך תמיד שמע בכל יום" כו' "ומיחדים את שמך פעמיים באהבה ואומר שמע ישראל" כו'. ועל כן אומר "ברוך המקדש שמו ברבים", לפי שבשעת השמד אין שמו מקודש ברבים אלא בסתר.

לפי ההסבר האחרון המובא בשיבולי הלקט, התפילה היא תגובה לרדיפה דתית, ומייצגת את קיום היהדות בסתר.

הסבר זה נתמך, למעשה, על ידי פסקת הפתיחה של התנא דבי אליהו, הפותח במילים:

"העטופים ברעב בראש כל חוצות" (איכה, ב', יט); אין רעב אלא מדברי תורה, כמה שנאמר "הנה ימים באים נאום ה' ושלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה'" (עמוס, ח', יא)[1]. על אותו דור הוא אומר: "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו ישכים וישכים ויאמר ריבון כל העולמים" וכו'.

לפיכך, תפילה זו מתייחסת לקריאת שמע עצמה, או לפחות להתרחשות מיוחדת של קריאת שמע, כאשר היא נאמרת בסתר בזמן שבלתי אפשרי לומר אותה בציבור. ההדים לתקופות חשוכות בהיסטוריה היהודית מקבלים מקום קבוע בתפילה שלנו, וקריאת שמע מיוחדת זו, הנאמרת בסתר מאחורי דלתות נעולות, ניצוץ מהבהב בחשכת הדיכוי, נשמרת גם כאשר אנו חופשיים לשוב לפולחן ציבורי.

בסידורים מודרניים, תפילת "לעולם יהא אדם" כוללת בדרך כלל לא רק את הפסוק הראשון של קריאת שמע, אלא את הפרשיה הראשונה ("ואהבת") כולה. הוספת הפרשייה הראשונה נובעת מדברי יהודה החסיד, שהציע כי אם האדם חושש שיפסיד את זמן קריאת שמע, הוא יכול לומר את קריאת שמע במקום זה, בחלק מוקדם יותר של התפילה. ההצעה המקורית הייתה להוסיף "ברוך שם כבוד מלכותו" לפסוק הראשון של שמע, והמהרש"ל הוסיף כי יש לומר את כל הפרשיה הראשונה, אשר לפי חלק מהדעות היא חלק מהחיוב המקראי של קריאת שמע. מצד שני, הגאון מוילנא התנגד לעצם הרעיון של מילוי חובת קריאת שמע בזמן זה, כיוון שאין לומר את קריאת שמע ללא הברכות הנלוות לה ("יוצר המאורות" ו"אהבה רבה"). הגאון מוילנא הציע כי יש לומר רק את שתי המילים "שמע ישראל", ואפילו לא לסיים את הפסוק הראשון.

לפי הראבי"ה, אין סיבה מיוחדת לומר את כל הפסוק, כיוון שזוהי ברכה על הרעיון של קריאת שמע, ולא על הקריאה בפועל. אך לפי שיבולי הלקט, אנו משחזרים קריאת שמע שהתרחשה בפועל - בסתר - והייתה פעם חלק הכרחי מהעבודה היומית, כך שזה הגיוני כי קריאת שמע - לפחות הפסוק הראשון בשלמותו, אם לא יותר - תיאמר גם כעת.

יש הבחנה חשובה בין הראבי"ה לבין שיבולי הלקט בנוגע למשמעות של הברכה החותמת את התפילה. לפי הראבי"ה, הביטוי "המקדש את שמו ברבים" מתייחס להווה, כאשר עם ישראל קורא את שמע בבית הכנסת. לפי שיבולי הלקט, עם זאת, הברכה החותמת היא תפילה רמוזה. עם ישראל מקדש את שם ה' בסתר, וזוהי הצגה מופלאה של התמדה ויציבות - וכיוון שכך אנו מתפללים ליום שבו קידוש שם ה' זה יוכל להתבצע ברבים. השורה הקודמת צריכה להיות מובנת כלהלן: "קדש את שמך (ברבים) על מקדישי שמך (בסתר), וקדש את שמך בעולמך (כך שכולם יראו)". ההקדשה בסתר, ככלות הכל, לוקה בחסר, וכיוון שכך אנו מתפללים ומצפים ליום שבו ה' יביא את קידוש שמו ברבים, ללא מגבלות.

לפי שתי הגרסאות למקור של תפילת "לעולם יהא אדם", הברכה מבטאת את התפקיד הייחודי של העם היהודי בעולם: הם הבסיס לקידוש שם ה'. הקהל הקורא קריאת שמע מעלה על נס, פשוטו כמשמעו, את שם ה' בעולם שבו הוא היה חסר אלמלא כן. זוהי תפילה מופלאה, ואני חושב כי יהיה חבל אם צרכי החיים הדחופים של הקיום המודרני יובילו אותנו לדלג עליה. זוהי דרך מופלאה להתחיל את התפילה, להבין באמת את המשמעות הקוסמית של מה שאנו עושים כאשר אנו נאספים להתפלל.

 

 

**********************************************************

 

 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב עזרא ביק, תשע"ו

תורגם על ידי חנה גלסנר

נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי

*******************************************************

בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית:                 http://vbm.etzion.org.il

האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דוא"ל: [email protected]

 

 

**********************************************************

 

 

 

 

[1]   משמעות המילה "רעב" כאן היא חסר ולא תשוקה, כך שהפסוק מתייחס לזמן שבו יהיה מחסור בתורה.