דילוג לתוכן העיקרי
המקדש במקרא ו -
שיעור 146

מבנה הארון, הכפורת והכרובים

פתיחה

לאחר שהשלמנו את עיוננו במהות הכרובים, בכוונתנו בשיעורים הקרובים לעסוק בכמה מרכיבים של הארון.

נתחיל בשיעור זה במבנה הכולל של הארון, הכפורת והכרובים. ראשית, נעיין בפשטי הפסוקים בתורה (שמות כ"ה, י-כב), ונראה מה ניתן ללמוד מהם, ולאחר מכן נראה את ביאורם של חז"ל.

בפשטי המקראות

הארון

חומריו - הארון עשוי עצי שיטים ויש לצפותו זהב טהור מבית ומחוץ. בפסוקים, אין התייחסות לצורת הציפוי ולעובי הציפוי, וכן למשמעות העובדה שהארון עשוי עצי שיטים ומצופה זהב מבית ומחוץ.

מידותיו - אורך- 2.5 אמות, רוחב- אמה וחצי, וקומה- אמה וחצי. אין התייחסות לעובי הדפנות, ולשאלה האם המידות מתייחסות לחלק החיצוני, או שמא מדובר במידות פנימיות[1].

זר זהב - על הארון זר זהב סביב. אין התייחסות לצורת הזר, לגדלו.

טבעות -  יש לצקת לו ארבע טבעות זהב ולתתם על ארבע פעמותיו, שתי טבעות על צלעו האחת ושתי טבעות על צלעו השנית[2].

בדים - יש לעשות בדי עצי שיטים ולצפותם זהב ולהביא את הבדים בטבעות על צלעות הארון לשאת את הארון בהם. גם כאן הטבעות הן על צלעות הארון. האם הצלעות הם מצידי הארון גם בצד האורך וגם בצד הרוחב או דוקא באחד מהם? הבדים צריכים להיות קבועים בטבעות הארון ולא לסור ממנו - מהי המשמעות הרוחנית של הציווי הזה?.

העדות - אל הארון יש לשים את העדות שה' יתן למשה.

הכפורת והכרובים

חומריה - הכפורת הינה זהב טהור ושני כרובים זהב עשויים מקשה משני קצות הכפורת.

מידות - הכפורת הינה על הארון מלמעלה, ועל כן מידות הכפורת תואמות את מידות הארון, אמתיים וחצי ארכה ואמה וחצי רחבה. אין התייחסות לעוביה של הכפורת.

התורה מדגישה וחוזרת על כך כי הכרובים הם משני קצות הכפורת. כמו כן, הכרובים פורשים כנפיים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת. פני הכרובים מחד הם איש אל אחיו ומאידך גיסא הם אל פני הכפורת.

התורה חוזרת על הציווי לתת את העדות אל הארון.

התורה מספרת לנו שתפקיד הארון הכפורת והכרובים הוא להוות מקום ויעוד לה' (ככל הנראה על הכפורת הניתנת על הארון מלמעלה). ה' ידבר עם משה מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות את כל אשר ה' יצוה אותו אל בני ישראל.

מידות הארון הכפורת והכרובים על פי חז"ל

המשנה במסכת כלים מביאה מחלוקת תנאים בעניין זה:

"רבי מאיר אומר כל האמות היו בינוניות חוץ ממזבח הזהב והקרן והסובב והיסוד. רבי יהודה אומר אמת הבניין ששה טפחים ושל כלים חמשה"                                                     (פי"ז).

לדעתו של רבי מאיר - כל האמות היו בינוניות, כלומר של ששה טפחים חוץ ממזבח הזהב, הקרן, הסובב והיסוד של מזבח העולה שהיו באמה של חמשה טפחים (הגמרות בעירובין (ד.) ובמנחות (צז.) לומדות זאת מתיאור המזבח בבניין יחזקאל). רבי יהודה חולק על רבי מאיר וסובר שלגבי בניני המקדש, האמה על פיה בנו היתה של ששה טפחים, ואילו לגבי כלי המקדש כמו הארון, השולחן ומזבח הזהב האמה היתה של חמשה טפחים.

הרמב"ם פוסק בהלכות בית הבחירה (פ"ג הלכה יב) כשיטת רבי מאיר שמודדים באמה של ששה טפחים.

הארון

היות ועל פי התורה מידות הארון הן: 1.5 x 1.5 x 2.5 אמות,  אם מודדים באמה בת 6 טפחים כדעת רבי מאיר, נקבל כי גודל הארון הינו 9 x 9 x 15  טפחים, וכך אכן אומרת הגמרא בבבא בתרא (יד.).

כאמור לעיל, התורה לא פירטה את עובי כותלי הארון, אולם חז"ל נחלקו (בבא בתרא יד.) בשאלה זו. במהלך סוגיה העוסקת ביחס בין הארון ללוחות ולספר התורה המונחים בו, רוצה הגמרא להסיק מהו עובי הכתלים לדעת רבי מאיר ורבי יהודה. מכאן שישנו קשר בין גודל הארון לבין רוחב ואורך הלוחות וספר התורה המונחים בו, כל תנא על פי דעתו ומידתו.

לא נביא כאן את כל פרטי הדיון בגמרא והשקלא וטריא לגבי כל אחת מן הדעות, אך נביא את העניין בלשון ברייתא דמלאכת המשכן:

"ארון שעשה משה במדבר ארכו שתי אמות ומחצה ורחבו אמה ומחצה וגבהו אמה ומחצה, שנאמר 'ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קמתו'.

רבי מאיר אומר: באמה בת ששה טפחים, הרי כאן חמשה עשר טפחים. צא מהן שנים עשר טפחים לרחבן של לוחות, וטפחים מקום שספר תורה מונח, וחצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן לעביו של ארון. ורחבו של ארון תשעה טפחים, צא מהן ששה טפחים לארכן של לוחות , ומקום הנחת ספר תורה טפחים, כדי שלא יהא נכנס ויוצא בדוחק, וחצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן לעביו של ארון.

רבי יהודה אומר: באמה בת חמשה טפחים, הרי כאן שנים עשר טפחים ומחצה. וארבעה לוחות היו מונחים בו, שנים שלמים ושנים שבורים, והלוחות ארכן של כל אחד ואחד ששה טפחים ורחבן ששה ועבין שלשה, צא מהן שנים עשר טפחים לרחבן של לוחות ואצבע מכאן ואצבע מכאן לעביו של ארון. ורחבו של ארון שבעה טפחים ומחצה. צא מהן ששה טפחים לארכן של לוחות וטפח אחד מקום הנחת העמודים ועליו מפורש בקבלה: 'אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון. עמודיו עשה כסף', ואצבע מכאן ואצבע מכאן לעביו של ארון. אבל ספר תורה לא היה נתון אלא מן הצד, שנאמר: 'ושמתם אותו מצד ארון ברית ה''. וכן בפלשתים הוא אומר: 'ואת כלי הזהב אשר השבתם לו אשם תשימו בארגז מצדו'".  

נסכם בקצרה את הדעות:

לדעת רבי מאיר אמה היא בת 6 טפחים ועל כן אורך הארון הוא 15 טפחים.

במימד האורך, כל אחד מן הלוחות גודלו ששה טפחים על ששה טפחים (בדומה לגמרא בבבא בתרא יד.), ואם כך יוצא כי שני לוחות הברית זה לצד זה תופסים 12 טפחים + 2 טפחים למקום ספר התורה. נותר אם כן טפח אחד המתחלק חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן לעובי הארון.

במימד הרוחב – רוחב הארון 9 טפחים, מהם 6 ללוחות + טפחים למקום הנחת ספר התורה שלא ייכנס ויצא בדוחק + חצי טפח משני הצדדים לעוביו של הארון.

לרבי יהודה האמה היא בת 5 טפחים ועל כן אורכו של הארון הוא 12.5 טפחים.

רבי יהודה סובר שבארון היו מונחים לוחות ושברי לוחות (ולפי רש"י הלוחות השבורים הונחו מתחת ללוחות השלמים).

במימד האורך, בכל אופן, מידות הלוחות הן 6 על 6 טפחים כשעובין הוא שלשה טפחים, ועל כן מה שנותר לעובי הדפנות של הארון הוא אצבע מכאן ואצבע מכאן.

במימד הרוחב, רוחב הארון 7.5 טפחים, 6 טפחים אורך הלוחות טפח אחד במקום הנחת העמודים (הגמרא בבא בתרא מזכירה שני עמודי כסף לצידי הלוחות בדעת רבי יהודה כי לפי רבי מאיר העמודים הללו היו מחוץ לארון), ואצבע משני הצדדים לעובי הארון.

לפי דעתו, לא נותר אם כן מקום לספר התורה והוא נתון מן הצד וכלשון הפסוק "ושמתם אותו מצד ארון ברית ה'" (דברים ל"א, כו).

הכפורת

כפי שציינו לעיל, גם בנוגע לכפורת, התורה מציינת את מידותיה אך לא את עוביה, וגם כאן הגמרא מפרשת את הסתום:

"ארון תשעה (טפחים)[3] וכפורת טפח הרי כאן עשרה, וכתיב (שמות כה, כב) 'ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת'... "אלא כפורת טפח מנלן? דתני רבי חנינה כל הכלים שעשה משה נתנה בהן תורה ארכן ומדת רוחבן ומדת קומתן, כפורת- מדת ארכה ומדת רחבה נתנה, מדת קומתה לא נתנה, צא ולמד מפחות שבכלים שנאמר (לגבי השולחן) 'ועשית לו מסגרת טופח סביב' מה להלן טפח אף כאן טפח"                                                           (סוכה ד:).

בהמשך, הגמרא מציעה אפשרויות נוספות (מן הציץ, ממסגרת השולחן, מן העובדה שיש לכפורת פנים "על פני הכפורת קדמה" (ויקרא טז, יד) ואין פנים פחות מטפח) אך לבסוף מעדיפה ללמוד את מידת הכפורת ממידת פני הכרובים שהם חלק מגובה הכפורת עצמה.

הכרובים

בתורה עצמה אין כל התייחסות לא למהותם של הכרובים לא לצורתם ולא לגודלם וגובהם. כל מה שנכתב הוא שהם עשויים מקשה משני קצות הכפורת, ומסוככים בכנפיהם על הכפורת, פניהם איש אל אחיו ואל הכפורת יהיו פניהם.

הגמרא בסוכה לומדת מבית עולמים כי סוכה צריכה להיות בגובה עשרה טפחים ואומרת כך:

"אלא מבית עולמים גמר דכתיב 'והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רוחבו ושלושים אמה קומתו' (מלכים א ו', ב), וכתיב 'קומת הכרוב האחד עשר באמה וכן הכרוב השני'.

ותניא מה מצינו בבית עולמים כרובים בשליש הבית הן עומדין, משכן נמי כרובים בשליש הבית הן עומדין. משכן כמה הוי? עשר אמות דכתיב (שמות כ"ו, טז) 'עשר אמות אורך הקרש' כמה הוי להו? שיתין פושכי תלתי כמה הוי עשרים פושכי דל עשרה דארון וכפורת, פשו להו עשרה.

וכתיב 'והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה, סוככים בכנפיהם על הכפורת', קרייה רחמנא סככה למעלה מעשרה, ממאי דגדפינהו עלוי רישייהו קיימי דלמא להדי רשייהו קיימי.אמר רב אחא בר יעקב למעלה כתיבי ואימא דמידלי טובא מי כתיב למעלה למעלה"     (ה:).

נבאר עד כאן את עיקרי הגמרא: בראשיתה הגמ' מבררת בבית ראשון את היחס בין גובהו של הבית - שלושים אמה, לגובה הכרובים של שלמה שהוא עשר אמות. הגמרא רוצה לטעון שיחס זה במקדש ראשון, זהה ליחס במשכן. מכאן כי אם גובה המשכן הוא עשר אמות שהם שישים טפחים, שליש גובה הם עשרים טפחים, נוריד מכאן את גובה הארון והכפורת שהם עשרה טפחים ונותרו עשרה טפחים. לפי חישוב זה, גובה הכרובים עצמם מראשם עד רגליהם הוא עשרה טפחים.

אחר כך הגמרא דורשת את לשון 'סכך' לפרישת הכנפיים של הכרובים למעלה מעשרה טפחים, ושואלת אולי היו הכנפיים בגובה שוה לראשים. מסקנתה היא כי הכפניים היו בדיוק מעל ראשי הכרובים ועל כן כדי להיחשב כסכך די בחלל של עשרה טפחים.

הגמרא מסבירה ומבארת כי דיון זה מכון לפי דעת רבי מאיר הסובר שהאמות היו בינוניות בנות ששה טפחים, אך לדעת רבי יהודה כי אמת בניין היא ששה טפחים ואמת כלים חמשה טפחים, חישוב השיעור והגובה משתנה - גובה הארון והכפורת שמונה וחצי טפחים מתוכם שבעה וחצי טפחים לארון וטפח לכפורת, ואז נשארו אחד עשרה וחצי טפחים תחת כנפי הכרובים, אלא דברי רבי יהודה הם הלכה למשה מסיני דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני.

סיכום ביניים

אם נסכם את סוגיית גובה הארון, הכפורת והכרובים ניתן לומר כך:

תחילה זה מעניין כי התורה לא ציינה באופן מפורש את מידת הגובה של המכלול כולו, למעט גובה הארון המפורש בתורה - אמה וחצי, כאשר לדעת רבי מאיר הדבר שווה לתשעה טפחים.

שאר המרכיבים עובי הכפורת וגובה הכרובים אינו מבואר בתורה. וראינו כי על פי חז"ל, עובי הכפורת הוא טפח, וגובה הכרובים הוא עשרה טפחים.

חשוב להעיר תחילה כי יוצא שישנו גובה זהה לארון ולכפורת מחד, ולכרובים מאידך. האם ניתן להסיק מכך מסקנה גם ביחס הרעיוני בין הארון לכרובים, כשהכפורת משמשת ככיסוי של הארון ומשלימה את גובהו לעשר אמות?

יחס גובה הכרובים לבנין

מענינת מאוד המשמעות של היחס בין גובה הארון, הכפרות והכרובים לבנין כולו. בהקשר זה, נביא את דבריו המאלפים של הרב מרגליות, בספרו 'עלה יונה'. במאמר על בית המקדש והמשכן מתייחס הרב מרגליות לגובה הכרובים ביחס לגובה המבנה הן במשכן והן במקדש, ואלו דבריו[4]:

"שקלו וטרחו בגמרא למצאו מקורות, מנין לנו הדין הידוע שעד עשרה טפחים, כל שאינו פחות מזה, נקרא החלל בשם סוכה וגגו בשם סכך. ובמשך הסוגיא (סוכה ה:) רצו ללמדו מבית עולמים, מכרובים של שלמה שגובהם עשר אמות מתוך חללו של בית קדש הקדשים שכל גובהו שלושים אמה, ודורשים בבנין אב: מה מצינו בבית עולמים כרובים בשליש הבית הם עומדים, אף במשכן כרובים בשליש הבית הם עומדים, ומכיון שגובה המשכן עשר אמות שהן שישים טפחים, כרובים של משה הגיעו עד עשרים טפח, והרי גובה הארון והכפורת עשרה טפחים, נמצאו הכרובים סככו על חלל של עשרה.

אמנם אין מסקנת התלמוד אלא שמהלכה למשה מסיני שיעור של עשרה טפחים הוא שיעור של סוכה כמו שכל השיעורים הלכה למשה מסיני הם, שאין הראיה מהכרובים ראיה לכל הדעות, שכן יש תנאים הסוברים שלא היה גובה הארון והכפורת מגיע עד עשרה טפחים, אבל למי שסובר שזה הוא גובה של ארון עומדת וקיימת הראיה. ופלא ותימה, מנין לתלמוד מה מצינו זה מכרובים של שלמה לכרובים של משה, האם דומים אלו לאלו? הרי הרבה פירכות יש לשאול נגד מה מצינו זה: הכרובים של שלמה על הארץ עמדו וכרובים של משה מקשה יצאו מן הכפורת. כרובים של שלמה מתקנת נביאים ואלו של משה מצות התורה. וכי דברי תורה מדברי קבלה באנו ללמוד?

ונראה הדבר, שכאן גילו לנו חכמינו את סודם של כרובי שלמה. הם היטיבו לדעת וברור לליבם והנחת דבריהם, שלא היה טעם לכרובים אלו של שלמה אלא דוקא יחס גובהם לגבי גובה הבית, ורק מכיון שבבנין בית עולמים נשתנה גובהו של קודש הוצרך שלמה המלך לחדש כרובים, עד שאנו, שנשכח ממנו גובהם של כרובי משה, רשאים לדון עליהם - למפרע מגובהם של כרובי שלמה לזה של כרובי משה.

נסביר הדבר. הכרובים של משה, שתי תכונות היו להם. מתוך הכפורת יצאו עד גובה מסוים - כפי שנתברר עד שליש הבית - התרוממו. בנה שלמה המלך את בית עולמים בגובה מהודר ומפואר, וראה שמעתה הכרובים של משה כמעט נעלמים בבניין נשגב זה. ומה שחשוב יותר, הרי אין דבר בבנין המשכן מה שאינו מרמז דברים נשגבים ונעלמים (ומיד נראה שדבר גדול טמון בחובו של שיעור זה: שליש). ידע שלמה שעל ארונו של משה אין להוסיף (וע"י שמו"ר פ"ח ששלמה עשה ארון גבוה י' אמות – ולכן לא יכול להכניסו בשער ואף זה מתאים לדעתי שעשה ארון כדי שיגיע עד אותו יחס כמו באוהל מועד, ופי' עשה אמור עם הכרובים שעליו). ואלוהי זהב היה מכניס לבית המקדש אילו היה מוסיף שניים על כפורת הארון עצמו. העמיד הוא את שני כרובים נוספים בקדש הקדשים. אלו הראשונים מתוך הארון התרוממו, אך עד גובהו של שליש הבית לא הגיעו. אלו השניים עד גובה זה הגיעו אך מן הכפורת לא יצאו. ואילולא ארבעתם יחד, לא היה המקדש דומה למשכן. אך ורק כשארבעתם יחד בנה מקדש כעין משכן. וכעת נשלם הבנין: כרובי משה התרוממו כמו במשכן עד שליש הגובה של עשר אמות ששם כעין גג פורשים כרובי הענק את כנפיהם, וכרובי ענק אלו כשליש כל גובה הבית עמדו כעין כרובים של משה (ומפני שזה ברור היה לתלמוד יכול היה ללמוד אלו מאלו). ונתברר טעמו של שלמה ומדרשו מתוך התורה, וגם דברי התלמוד נתקיימו. (ועי' גם ב"ב צט ע"א שנתקשו המפרשים על שהגמרא שואלת מכרובים של משה על אלו של שלמה, ולפי הנ"ל ברור.)

אלא שיש להוסיף עוד דברים: כל מי שיודע פרק בטעמם העמוק של שיעורי תורה ושל שיעורי חז"ל מבין הוא את מהותו של שיעור שליש בכל מקום שימצאוהו. שליש הוא מיעוט, אך המיעוט הגדול ביותר שישנו ושלגביו עדיין רוב כנגדו. החלק השביעי, שתות, חומש, רבע - מיעוטים הם אך יש מיעוטים שלמעלה מהם בגודלם. החצי - כבר אינו מיעוטו של הדבר ואין לגביו רוב כנגדו. מהותו של שיעור שליש היא זה שאמרתי: נשאר השליש מיעוט של כל הדבר שהוא שלישו, אבל כבר הגיע עד גבול העליון של מיעוט שיש לגביו עוד רוב פי שניים.

לכן, למשל, הידור מצוה שיעורו עד שליש (ב"ק ט:). לא חייבוהו חכמים לעושה המצוה להדרה ביותר משליש, עד שיהיה הטפל - ההידור - עיקר והמצוה העיקרית מיעוט. אבל עד שליש חייבוהו שעד המיעוט הגדול ביותר יוסיף ההידור לעיקר המצוה. נויי ציציות שיהיה שיעור הגדיל כשליש ושני שלישי ענף (מנחות לט.) על הגדיל להישאר מיעוט, אך הגדול ביותר. ועוד כהנה וכהנה.

ולכן ניתנה סברא להיאמר: בהשגת קדושה עליונה לא בן אדם ולא חיות וכרובים יכולים להשיג לעולם אלא מיעוט של כל הקדושה שישנה במרומי מרום. ולכן בקדש הקדשים, מקום עיקר השכינה בתחתונים, שקדושתה האמיתית בעליונים, נושאי השכינה בגדר מיעוט ישארו, ומי יעז ומי יהין להשיג קדושה יותר ממיעוט. אלא שככל כוחו של השואף לקדושה, להתרומם אליה ולהשיגה, יתרומם וישיג. כדוגמא וכמטרה יהיו לפני בני אדם הכרובים, שמיעוטו של קדש הקדשים הם בגובהם, אך המיעוט הגדול ביותר, והוא השליש. אם לא עד כדי כך יתרוממו הכרובים אינם מסוגלים להכין דירה לשכינה בעולם התחתון ואין השכינה יורדת למטה.

ראה שלמה שכרובי משה הגיעו עד שליש האוהל, עשה אף הוא - על פי נביא - מה שעשה. וטעמו ונימוקו עמו"          (עמ' שסה-שסז).

הנקודה הראשונה עליה עומד הרב מרגליות עולה מתוך עיון בגמרא בסוכה (ה.). לטענתו, שלמה מחדש את הכרובים החדשים העומדים על הקרקע מתוך רצון לשמור על היחס בין גובהם לגובה הבית.

מכיון שבבית עולמים נשתנה גובהו של הבית, אם היו שומרים שם רק את כרובי משה הם היו כמעט נעלמים בבנין גבוה כזה. לכן, גובהם של כרובי משה היה שליש מעשר אמות - גובה המשכן, וכרובי שלמה בגובה עשר אמות עומדים בשליש כל גובה הבית שהוא 30 אמה.

נקודה שניה מעניינת מאוד בדבריו, מתייחסת למשמעות גובה השליש בכלל: לטענתו, שליש הוא מיעוט אך המיעוט הגדול ביותר שישנו, שלגביו עדיין רוב כנגדו. לכן הידור מצוה שיעורו עד שליש, נויי ציציות שיהיה שיעור הגדיל כשליש ושני שלישי ענף. כך גם בעולם הקדושה, הן האדם והן הכרובים יכולים להשיג רק מיעוט של הקדושה העליונה, ולכן בקדש הקדשים, מקום עיקר השכינה בתחתונים נושאי השכינה יישארו בגדר מיעוט. מאידך, אם לא יתרוממו הכרובים עד גובה שליש, הם אינם מסוגלים להכין דירה לשכינה בעולם התחתון ואין השכינה יורדת למטה.

לגבי הגובה של ארון וכפורת ברצוננו להזכיר את הגמרא ביומא:

"אמר רחבה אמר רב יהודה שלש ארונות עשה בצלאל: אמצעי של עץ תשעה, פנימי של זהב שמונה, חיצון עשרה ומשהו. והתניא אחד עשר ומשהו? לא קשיא הא כמאן דאמר יש בעוביו טפח הא כמ"ד אין בעביו טפח ומאי משהו זר"  (עב:).

נבאר את הגמרא: עד עתה התייחסנו לגובה הארון והכפורת מבלי לפרט את המבנה הפנימי של הארון, והיחס בין ארון העץ לציפוי הזהב הפנימי והחיצוני שלו.

רחבה מביא מימרא בשם רב יהודה לפיה בצלאל עשה שלושה ארונות, והיא מתייחסת לגובהם. ארון העץ האמצעי גובהו 9 טפחים וזה תואם כמובן את גובה ארון עצי השיטים המתואר בתורה.

לפי דעת רבי מאיר באמה של ששה טפחים, ארון הזהב הפנימי גובהו שמונה טפחים ואילו ארון הזהב החיצוני גובהו עשרה טפחים, כלומר ישנם כאן שלושה ארונות זה לפנים מזה: ארון זהב חיצוני, ארון עצי שיטים פנימי יותר וארון זהב פנימי ביותר.

ההנחה היא כי תחתית הארון היתה שטוחה ועוביה היה טפח.

לפי הנחה זו, גובה חלל ארון העץ היה שמונה טפחים, הארון הפנימי של זהב שגובהו היה עשרה טפחים ומשהו כיסה את הארון האמצעי שגובהו היה תשעה טפחים וגם את צידי הכפורת שעביה היה טפח.

הגמרא שואלת על כך והרי ישנה ברייתא המזכירה כי גובהו של הארון החיצון הוא אחד עשר טפחים ומשהו (ולא עשרה טפחים ומשהו). הגמרא מתרצת כי הברייתא הסוברת כי הגובה הוא אחד עשר אמה מבינה כי גם עוביה של תחתית הארון החיצון הוא טפח וגם תחתית ארון העץ האמצעי עוביה טפח, ועל כן הוצרך הארון החיצון להיות גבוה אחד עשר טפחים מבחוץ - טפח עובי התחתית של הארון החיצון, תשעה טפחים של ארון עצי השיטים האמצעי וטפח לכסות את עובי הכפורת. ואילו רב יהודה אמר כדעת האומר שאין בעובי שולי הארון החיצון טפח אלא כלשהוא.

יוצא על פי גמרא זאת שישנו נתון נוסף שיש להתחשב בו בחישוב הגובה, והוא מה עובי תחתית הארון.

כמו כן קיימת דעה לפיה הגובה של ארון וכפות יחדיו הוא אחד עשר טפחים ולא עשרה כפי שביארנו עד כה במקורות השונים.

 

[1]   מקובל לומר כי מידות הארון שנתפרשו בתורה היו מידותיו מבחוץ ולא מידות החלל (כך משתמע מן הסוגיה בבבא בתרא יד. וזה נוגע לאורך ולרוחב, ומהגמרא ביומא עב: משתמע הדבר כך לגבי מידת הגובה וכך דעת רוב המפרשים).

[2]   יש מקום לדון ביחס בין שני חלקי הפסוק: האם ארבע טבעות הזהב הן המספר הכולל של הטבעות המתפרט אחר כך, שתי טבעות על כל צלע (ואז נשאלת השאלה מה היחס בין פעמותיו לבין הצלעות), או שאין זה המספר הכולל ובחלק הראשון מדובר על ארבע טבעות זהב שיש לתת על ארבע פעמותיו ויש להגדיר מהן פעמותיו , ובנוסף יש לתת שתי טבעות על שתי הצלעות.

 

[3] גמרא זאת סוברת בסתמא כרבי מאיר שהאמה הינה בת ששה טפחים.

[4] דברים אלו הובאו בזמנו בשיעור מס' 101 העוסק במבנה המשכן וחלוקתו הפנימית בשנת השת"ע.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)