מבנה הסיפורים ומשמעותו (א) - סיפור חציית הירדן

  • הרב ד"ר יהושע רייס

א. מבוא

בשני השיעורים הקודמים הסברנו מדוע סיפור חציית הירדן, מלחמת יריחו ומלחמת העי הם חלק מסדרה אחת של סיפורים, והגדרנו את המאפיינים היוצרים זיקה ביניהם. בשני השיעורים הבאים נבחן את הקשר בין שלושת הסיפורים במאפיינים המבניים. בשלושתם ניכרת אריכות רבה, שנובעת מריבוי החזרות של רכיבי הסיפור: בתחילה תחזית ובה צו ה', לאחר מכן תחזית של העברת הצו בתיווך יהושע לעם או לגורמים האחראים על ביצוע המעשה, ולבסוף תיאור של ביצוע התוכנית. הסכימה הבסיסית של סיפורים אלו נראית, אפוא, כך: תחזית 1 (צו ה') תחזית 2 (צו יהושע) פעולה. החזרה המדוקדקת על שלושת הרכיבים בכל אחד משלושת הסיפורים, ובפירוט יתר בסיפור חציית הירדן, לצד הבלטת המימד הניסי והפולחני, מלמדים גם על מגמת מעשה העריכה הנבואית שלהם, כפי שנראה בהמשך. שיעור זה יוקדש לבחינת מבנהו של סיפור חציית הירדן, ובשיעור הבא יבחנו מבניהם של שני הסיפורים הבאים. התופעה של החזרה בסיפור חציית הירדן קיימת גם בשני הסיפורים הבאים בסדרה: מלחמת יריחו (ו') ומלחמת העי השנייה (ח'), כפי שאפרט בשיעורים הבאים, אולם הם אינם דומים בהיקפם ובעוצמתם לסיפור חציית הירדן. ככל הנראה, הסיבה לכך היא שסיפור חציית הירדן הוא סיפור פותח ואב טיפוס, ולכן מודגשת בו התופעה במיוחד, הן בהיקפה והן בשלמותה.

ב. המבנה של סיפור חציית הירדן (ג'-ד') ומשמעותו

בסעיף זה של השיעור אבקש להצביע על מבנה מובהק של סיפור חציית הירדן, עם חוקיות נוקשה, שעשוי גם לענות על כמה מן הבעיות הפרשניות הקיימות בסיפור, ובעיקר לסייע בהבנת מגמת הסיפור כסיפור מכונן בחטיבה הראשונה של סיפורי הכיבוש (א' - ח'). אציג תחילה בקצרה את הגישות המקובלות במחקר לניתוח הסיפור, ולבסוף אציע את שיטתי בנוגע לאופן ארגון הסיפור.

הגישות הקיימות במחקר לניתוח סיפור חציית הירדן

בסיפור חציית הירדן ניכרת אריכות רבה במיוחד ויש בו חזרות וכפילויות לרוב, כפי שנראה בהמשך. מלבד זאת, במספר מקומות בסיפור יש סתירות וצרימות של פסוקים שנראים שלא במקומם. בעיות אלו העלו אצל בעלי גישת התעודות והמסורות ספק ביחס לאחדות הסיפור, וטענות בדבר ריבוי מקורותיו.[1]

אלה הבעיות העיקריות בסיפור:

1. פסוק יב בפרק ג' קוטע את הרצף הסיפורי: באמצע דברי יהושע המתייחסים להליכת הכוהנים נושאי הארון (ג,' ט - יג), יש פסוק מקוטע ובו ציווי של יהושע לקחת שנים עשר אנשים: "ועתה קחו לכם שני עשר איש משבטי ישראל איש אחד איש אחד לשבט" (ג', יב). הצורך בשנים עשר האנשים מתברר רק בהמשך, לאחר הופעת צו ה' בנוגע להכנת שנים עשר אנשים מישראל שייקחו שתים עשרה אבנים (ד', א - ג). צרימה זו התפרשה על ידי רבים כטעות סופר.[2]

2. במהלך הסיפור ניתנים שני הסברים שונים בנוגע לסיבת הקמת גל האבנים, שיש למוסרם לדור ההמשך: א. לומר לדור הבא שמי הירדן נכרתו מפני ארון ברית ה' (ד', ז); ב. להודיע לדור הבא שה' הוביש את מי הירדן מפני בני ישראל (ד', כא - כג).

3. בסיפור ישנם תיאורים שונים וסותרים בנוגע למקום הנחת גל האבנים: א. במלון בגלגל (ד', ח, כ); ב. בתוך הירדן, תחת מצב רגלי הכוהנים (ד', ט).

4. לאחר השלמת סיפור מעבר הירדן (ד', יא), ואף לאחר פסוק הסיכום "ביום ההוא גדל ה' את יהושע בעיני כל ישראל, ויראו אותו כאשר יראו את משה כל ימי חייו" (ד', יד), חוזר הכתוב ומתאר את עליית הכוהנים מן הירדן (ד', טו - כד).

5. במהלך הסיפור ניתנים הסברים שונים ואף סותרים על ידי ה' ויהושע לנס חציית הירדן: א. לגדל את יהושע (ג', ז; ד', יד); ב. לחזק את האמונה של ישראל בה' (ג', ט); ג. להביא את עמי הארץ לידיעת ידו החזקה של ה' ( ד', כד; ה', א).

הבעיות הקשות הללו הביאו את החוקרים מהאסכולה הביקורתית להסכמה בדבר הנחיצות בפיתרון גישת המקורות. אולם, בניגוד להסכמה כללית ועקרונית זו, הם הציעו מגוון גדול של אפשרויות להרכבת המקורות מהן עשוי הסיפור . נראה שריבוי הדעות משקף את הקושי הגדול להגדיר את מקורותיו של הסיפור, כפי שעולה מסקירתו המקפת של עסיס ומקביעתו: "החלוקה של הסיפור על מעבר הירדן למקורות היא בעייתית מאד ואינה זוכה להסכמה אף בעניינים בסיסיים".[3]

הצעת קריאה סינכרונית (כלומר, הצעה שמתייחסת אל הסיפור כמכלול אחד, ולא כקטעי מקורות שחוברו באופן מלאכותי)של סיפור חציית הירדן הועלתה בידי עסיס, והיא מיוסדת על העיקרון הספרותי שאותו הוא מכנה: "הרב ממדיות בסיפורת ובמקרא". על פי עיקרון זה, ניתן להתייחס לסתירות במהלך סיפור כנקודות תצפית שונות שיכולות אף לייצג השקפות עולם או נקודות מבט שונות, והצגתן יחד בסיפור אחד עשויה ליצור מעין תמונת מונטאז', שבמקום לראות בה גרסאות או מקורות שונים, ניתן להגדירה כיצירה מורכבת ומתוחכמת שאין פגם באחדותה. גישה זו מנוגדת לשיטת המקורות, אשר מפוררת את הסיפור לחלקים מבלי יכולת להעריך את מעשה ההרכבה הכולל. עסיס מציע לראות בשלושת ההסברים לנס חציית הירדן (סעיף 5 לעיל) שלוש נקודות תצפית המצויות בסיפור: א. גידול שמו של יהושע בעיני העם; ב.חיזוק האמונה של ישראל בה'; ג. ידיעת עמי הארץ את ידו החזקה של ה'. עסיס מבקש להסביר את הסתירות והחזרות הרבות שיש בסיפור באמצעות שלושת ההסברים הנזכרים. לא אוכל לדון כאן בהרחבה בשיטתו של עסיס, אומר רק שהניסיון לקשור בין תיאור אחד לנקודת תצפית מסוימת הולם באופן חלקי בלבד את הסתירות והחזרות שהוצגו לעיל.

גם בהצעה שלי לקריאת סיפור חציית הירדן אין פתרון מלא לכל הבעיות שהוזכרו, אולם יש בה ניסיון להסבר כולל ומקיף לסגנון הסיפור ולמאפייניו המבניים, שנותנים מענה לחזרות ולכפילויות, ואולי אף למקצת מן הסתירות.

בין נושאי ארון הברית לנושאי האבנים

על פי הצעתי, האריכות בסיפור חציית הירדן נובעת ממבנה הסיפור המחולק לשלוש מערכות:[4]

א. ירידת הכוהנים אל הירדן (ג', ז- ד', א);

ב. לקיחת שתים עשרה אבנים מתוך הירדן (ד', א - ט);

ג. עליית הכוהנים מתוך הירדן (ד', טו - יח).

חלוקת הסיפור למערכות ואופן ארגונו ניכרים בזכות החזרות על שרשרת התיווך בכל אחת מהמערכות בנוסחה קבועה: פתיחה בצו ה' (במערכה הראשונה - ג', ז - ח; בשנייה - ד', ב; בשלישית - ד', טו), המשך בהעברת הצו על ידי יהושע לגורמים הנוגעים בדבר (במערכה הראשונה - ג', ט - י; בשנייה - ד' ד - ה; בשלישית - ד', יז), וסיום בתיאור הפעולה (במערכה הראשונה - ג', יד - ד', א; בשנייה - ד', ח - יד; בשלישית - ד, יח). המבנה המתקבל נראה כך:[5]

 yerida-lekicha-aliya

באופן זה מתקדם הסיפור באופן ליניארי תוך הקפדה על שרשרת התיווך, כך שהפעולות המתרחשות בכל אחת מהמערכות נמסרות שלוש פעמים. הקפדה זו תורמת כמובן לאריכות הסיפור ולתחושת הכפילות והחזרה. פעמיים נשברת החוקיות של מבנה המערכות, ואחד האיברים בשרשרת התיווך שובר את הרצף ומשובץ שלא במקומו: א. צו יהושע להכין את שנים עשר האנשים (ג', יב; המסגרת הראשונה) משובץ לפני מקומו הטבעי בעלילה, לאחר צו ה' להכין את האנשים (ד,' ב - ג; המקום אליו מצביע החץ הראשון). ב. תיאור עליית הכוהנים מן הירדן (ד', יא; המסגרת השנייה) משובץ לפני מקומו הטבעי בסדר האירועים בעלילה, לאחר צו ה' ויהושע המורה לכוהנים לצאת מן הירדן (ד', טו - יז; המקום אליו מצביע החץ השני).

בשני המקרים, למרות שבירת הסדר, נשמרת החוקיות של שרשרת התיווך, והכתוב הקפיד לשבץ שנית את האיברים החסרים בשרשרת התיווך במקומם הטבעי ברצף העלילה, וביתר פירוט. היינו: הצו המפורט של יהושע לשנים עשר האנשים מופיע במקומו הטבעי במערכה השנייה לאחר צו ה' (ד', ד), ועליית הכוהנים מתוארת בשנית ביתר פירוט ודרמטיות, לאחר צו ה' וצו יהושע (ד', יח).

פתרון הקשיים המבניים לאור המבנה המוצע

ללא קשר ליכולת לפתור את הקשיים הקיימים בסיפור, המבנה המוצע אודות שרשרת התיווך בשלוש המערכות תקף. במובן זה שונה גישתי לבחינת הסיפור מן ההצעות הקודמות במחקר, שהתמקדו בניסיון לפתור את הקשיים, ומתוך כך הציעו הצעות דיאכרוניות או סינכרוניות. בהצעה שלי אני מבקש לנתק בין הצעת המבנה המשרת את מגמת הסיפור, ובין הצעת פתרונות לבעיות הטכסטואליות בסיפור. יחד עם זאת, ייתכן ששתי החריגות הנזכרות, המקשות על הבנת הסיפור, נובעות ממבנה הסיפור וממעשה העריכה הנבואית של הסיפור, כפי שיוסבר מייד.          

כאמור, הצו של יהושע להכין שנים עשר אנשים (ג', יב), היה צריך להיות משובץ לאחר הצו של ה' לקחת את האנשים (ד', ב - ג) ולפני הצו של יהושע לשנים עשר האנשים לקחת את האבנים (ד', ד). לשונו של הכתוב מעידה על כך שסטייה זו היא בעצם מעשה מכוון, כפי שנראה מייד. צו ה' בנוגע לנושאי האבנים נחלק לשניים: א. לקיחת 12 אנשים - "קחו לכם מן העם שנים עשר אנשים איש אחד איש אחד משבט" (ד', ב). ב. לקיחת אבנים על ידי האנשים - "וצוו אותם לאמר שאו לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים הכין שתים עשרה אבנים והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון אשר תלינו בו הלילה" (שם, ג). גם צו יהושע נחלק לשניים בהתאם, אולם שני החלקים אינם משובצים יחדיו, בדומה לרציפותם בניסוח הצו של ה', אלא באופן הבא: החלק הראשון הנוגע ללקיחת האנשים משובץ לפני צו ה', כאמור לעיל: "ועתה קחו לכם שני עשר איש משבטי ישראל איש אחד איש אחד לשבט" (ג', יב), ואילו חלקו השני של הצו, הנוגע ללקיחת האבנים על ידי האנשים, משובץ מיד לאחר הצו של ה': "ויקרא יהושע אל שנים העשר איש אשר הכין מבני ישראל איש אחד איש אחד משבט" (ד', ד). בחלק השני, הכתוב מודע היטב לעובדה ששנים עשר האנשים הוכנו קודם לכן. עובדה זו עולה מן הפתיחה: "ויקרא יהושע אל שנים העשר איש אשר הכין...". יהושע נדרש לקרוא לאנשים שהוכנו קודם לכן. במילים אחרות, במלאכת העריכה הנבואית של הסיפור ניתן להבחין בניסיון להתאים בין הזמן המסופר והמבנה שלו, הכולל את שרשרת התיווך, ובין הזמן הממשי. לקיחת האבנים התרחשה לאחר חציית הירדן, דהיינו לאחר ירידת הכוהנים אל המים, ולכן היא מסופרת במערכה השנייה, על פי הרצף הסיפורי. אולם, הכנת האנשים שישאו את האבנים נעשתה קודם לכן, כפי שמעיד הכתוב במילים "אשר הכין". ייתכן שזהו פשר התוספת: "ועתה קחו לכם..." בחלק הראשון של הציווי, המדגישה את העיתוי של הציווי.

אם כיוון זה נכון, יש כאן עדות למשמעותו המתוחכמת של מבנה הסיפור, בכך שהכתוב הקפיד לשמור על שרשרת התיווך של כל אחת מן המערכות במקומה. לפיכך, למרות שמבחינת ארגון סדר הנתונים מקומו של צו ה' היה צריך להיות לפני הירידה לירדן,[6] הרי שבגלל שיוכו למעשה שנעשה מאוחר יותר, דהיינו ללקיחת האבנים מן הירדן היבש, שובץ צו ה' על שני חלקיו בתחילת המערכה השנייה (ד', ב - ג) על מנת לשמור על המסגרת של שרשרת התיווך. מצד שני, הכתוב שיבץ חלק מן הצו של יהושע הנוגע להכנת האנשים במקום ההגיוני מבחינה ריאלית, לפני הירידה לירדן (ג', יב), על מנת לשמור על מסגרת הסיפור גם בעולם הממשי. את החלק השני של צו יהושע, הנוגע ללקיחת האבנים, שזמנו לאחר חציית הירדן, הוא שיבץ במקום ההגיוני מן הבחינה הריאלית, ובאופן שמשרת גם את המבנה השומר על שרשרת התיווך במערכה השנייה, לאחר צו ה' (ד', ד).

בדרך דומה ניתן לפרש גם את החריגה השנייה ברצף הסיפורי. תיאור מעבר הכוהנים את הירדן משובץ לפני הצו של ה' לעלות מן הירדן (ד', יא), הואיל ובעולם הממשי תיאור זה שייך למערכה השנייה, המספרת על לקיחת האבנים מן הירדן והצבתם במלון בגלגל. ההליכה עד הגלגל מופיעה כבר בציווי של ה' הפותח את המערכה: "והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון אשר תלינו בו הלילה" (ד', ג). העברת האבנים אל המלון בגלגל מחייבת לחתום את הסיפור ולהציג את מעבר העם ולאחריו את הכוהנים, שעם סיום מעבר הירדן תופסים מחדש את מקומם לפני ישראל: "ויהי כאשר תם כל העם לעבר ויעבר ארון ה' והכהנים לפני העם" (ד', יא). אולם, מפאת החשיבות שהכתוב ראה במבנה הסיפור המחולק לשלוש מערכות, לפיו עליית הכוהנים משובצת במערכה השלישית החותמת את הסיפור, הוא ראה צורך לספר על עליית הכוהנים מחדש עם פריסת שרשרת התיווך, והפעם בדרמטיות המתבקשת בתיאור המיועד לחתום[7] את הסיפור הפלאי של נס חציית הירדן: "ויהי כעלות הכהנים נשאי ארון ברית ה' מתוך הירדן נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישבו מי הירדן למקומם וילכו כתמול שלשום על כל גדותיו". (ד', יח). זאת, לעומת התיאור הראשון של מעבר הכוהנים, בו אין התייחסות לחזרת מי הירדן למסלולם, ואף לא למעבר של הכוהנים את הירדן. סיפור חציית הירדן, על שלוש מערכותיו, ושתי החריגות ברצף המבנה הצופות אל עבר השלב הבא בסיפור, הוצגו בתרשים הפותח את הצעת השיטה.

משמעות המבנה

המבנה המוצע מבהיר שהמרכיבים העלילתיים של הסיפור מתמקדים דווקא בצדדים הטקסיים והדתיים של האירוע, ולא במה שהיה יכול להיחשב מרכזי כמו נס כריתת המים או תיאור מעבר העם ביבשה. אלה תופסים מקום מינורי בתיאור (כשישה פסוקים מתוך שלושים וארבעה). שני המוקדים הבולטים לאורך הסיפור הם: א. הקשר בין כפות רגלי הכוהנים נושאי הארון וכריתת המים; ב. שנים עשר אנשים נציגי השבטים נושאי האבנים, שמזכירים את הנס לדורות. שני המוקדים שייכים לכאורה לתחומים אחרים, אך הכתוב בחר להפגיש ביניהם: ראשית, באמצעות הפועל החוזר נש"א, המשותף לשניהם. שנית הכתוב מזכיר פעמיים את "מצב רגלי הכוהנים" בהתייחסותו לשתים עשרה האבנים - פעם אחת בצו ה' לנשיאת האבנים ("שאו לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכוהנים..."[ד', ג]); ופעם שנייה בנוגע לאבנים שהונחו בתוךהירדן ("ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן תחת מצב רגלי הכוהנים נשאי ארון הברית" [ד' ט]). [8] פסוקים אלו יוצרים חיבור בין הכוהנים נושאי הארון שזכו להיות מחוללי הנס, ובין נושאי האבנים שזכו לפרסם את הנס לדורות.

ייתכן, אם כן, שתיאור הקמת האבנים בתוך הירדן, שהתפרש על ידי בעלי גישת המקורות והמסורות הביקורתיים כמסורת אחרת, יוכל להתפרש כתיאור שנועד לחבר בין שני המוקדים של הסיפור המתוארים בשלוש המערכות. למעשה, לפי קו זה בכל אחת מן המערכות ישנה התייחסות גם לכוהנים נושאי הארון וגם לאנשים נושאי האבנים. במערכה הראשונה - תיאור של ירידת הכוהנים, והתייחסות קצרה להכנת שנים עשר האנשים (ג' יב); במערכה השנייה - התמקדות בלקיחת האבנים, ותיאור קצר של מעבר הכוהנים (ד' יא); ובמערכה השלישית - תיאור של הכוהנים העולים מן הירדן וסיום קצר בנוגע להקמת האבנים בגלגל. (ד' כ).

על פי דרך זו ייתכן שניתן לענות גם על הסתירה בנוגע לתוכן הדברים שיש לומר לבנים לדורות (בעיה 2 לעיל). ההיגד הראשון ("כי ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם. ואמרתם להם אשר נכרתו מימי הירדן מפני ארון ברית ה' בעברו בירדן נכרתו מי הירדן והיו האבנים האלה לזכרון לבני ישראל עד עולם [ד', ו - ז]), משובץ במערכה השנייה, המתארת את לקיחת האבנים ממקום רגלי הכוהנים, ובה מודגש המוקד של ארון ברית ה' כאחראי לחציית הירדן. ואילו ההיגד השני ("אשר ישאלון בניכם מחר את אבותם לאמר מה האבנים האלה. והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל את הירדן הזה [ד' כא - כג]), המשובץ בסוף הסיפור, לאחר פסוק החתימה ("והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון ויחנו בגלגל בקצה מזרח יריחו [ד', יט]), נותן את מבט העל של הסיפור, המתייחס למעבר ישראל את הירדן. כלומר, במהלך הסיפור ישנה התמקדות בזיקה שבין ארון הברית ונושאיו הכוהנים, ובין 12 נושאי האבנים נציגי עם ישראל. זיקה זו מאפיינת את תוכנו של הסיפור ואת הזיקה הקיימת בין המערכות, בדרך שפירשתי למעלה; ואילו בסוף הסיפור, מחוץ למסגרת הסיפור והמערכות שבתוכו, ניתנת תשובה כוללת שממקדת את העניין סביב הנושא המרכזי של הספר - עם ישראל. במילים אחרות, הירדן נכרת בסופו של דבר בגלל ובזכות עם ישראל, אך זכאותו תלויה במחוייבותו לברית המסומלת בארון ה'.

בין מעבר הירדן לבין מעמד הברית

בסיום עיוננו במבנה הסיפור, נעיר על זיקה נוספת העולה ממנו. שני המוקדים העומדים במרכז העלילה המתוארת בסיפור חציית הירדן, דהיינו ארון הברית (הנזכר עשר פעמים במהלך סיפור חציית הירדן) ושתים עשרה האבנים, שייכים באופן מובהק לעולם הסמלים של מעמדי ברית. מוקדים אלו עולים בברית סיני,[9] וכן בציווי למשה בערבות מואב,[10] המתייחס לכתיבת התורה על האבנים לאחר מעבר הירדן.[11] יושם לב גם לזיקה הקיימת בין מעבר הירדן ובין קיום המעמד. ככלל, ניתן לומר שבאמצעות ההדגשה של הסמלים הנזכרים, ישנה תצפית אל עבר מעמד הברכה והקללה בספר יהושע: "וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה... וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה'..." (יהושע, ח', לב - לג). הכוהנים נושאי הארון, ונציגי שנים עשר השבטים נשאי האבנים במעבר הירדן, רומזים באמצעות הסמלים שהם נושאים על כתפיהם על חובת הצייתנות לברית בין ה' ובין ישראל עם הכניסה לארץ. נראה שזהו הבסיס למדרש חז"ל שקישר בין האבנים שכתבו עליהם את התורה ובין האבנים שהוקמו בירדן ובגלגל:

נמצאת אתה אומר שלשה מיני אבנים היו. אחד שהקים משה בארץ מואב, שנאמר "בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר" (דברים, א', ה) וגו' ולהלן הוא אומר "וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת"... (שם, כ"ז, ג); ואחד שהקים יהושע בתוך הירדן, שנאמר "ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן" (יהושע, ד', ט); ואחד שהקים בגלגל, שנאמר "ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו" (שם, כ).

(סוטה לה:; תוספתא סוטה, ח', ג).

 

*

**********************************************************

 

 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ויהושע רייס, תשע"ה

נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי

*******************************************************

בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית:                                    http://vbm.etzion.org.il

האתר באנגלית:                            http://www.vbm-torah.org

לתגובות:                                        [email protected]

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דוא"ל: [email protected]

 

*

**********************************************************

 

 

 

 



[1]    לסקירת המחקר אודות סיפור חציית הירדן ראו: א' עסיס, ממשה ליהושע ומנס לטבע,  ירושלים תשס"ה, עמודים 90 - 85.

[2]    ראו למשל: ש' אחיטוב, מקרא לישראל, יהושע, תל אביב, תשנ"ו, עמוד 94.

[3]    עסיס, שם, עמוד 85.

[4]    השימוש במונח "מערכה" (act) נועד להבהיר שמדובר ביחידה סגורה בעלת מאפיינים עצמאיים, אך היא מהווה חלק בתוך הסיפור.

[5]    בתרשים מוצג מבנה הסיפור על פי שרשרת התיווך, ובתוך המסגרות שתי חריגות במבנה, שיידונו בהמשך.

[6]    השווו: עסיס, שם,  עמוד 101. פרשנים רבים עמדו על כך שההמשך הטבעי לפסוק א הוא פסוק ד, ושפסוקי הצו של ה' נראים מיותרים במכלול הסיפורי .

[7]    רק עם השבת המים למקומם הסיפור נחתם, בדיוק כפי שסיפור קריעת ים סוף (הנחלק גם הוא לשלושה חלקים) מסתיים רק עם השבת המים למקומם. (שמות, י"ד, כח).

[8]    על פי השבעים:  = άλλους δώδεκα λίθους"שתים עשרה אבנים אחרות"  נראה שהשבעים ביקש להדגיש את ההבחנה בין האבנים שנלקחו לגלגל, ובין האבנים שהושמו בתוך הירדן

[9]    וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל... וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם..." (שמות, כ"ד, ד, ז).

[10]  "וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן... וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת... וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ"... (דברים, כ"ז, ב - ג).

[11]  השוו גם למעמד הר הכרמל: "ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב" (מלכים א', י"ח, לא). מעמד הר הכרמל הוא גם כן מעמד של כריתת ברית, שיש בו הקרבה על גבי מזבח שנבנה לצורך המעמד.