דילוג לתוכן העיקרי

מנחות | דף מב ע"א | ברכות הציצית

קובץ טקסט

 

פתיחה

הגמרא במספר מקומות דנה בברכות הציצית, ונראה כי מתוך דיונים אלו ניתן ללמוד כמה נקודות עקרוניות בהלכות ציצית. בשיעור זה נעסוק במספר שאלות בסיסיות בהגדרת מצוות ציצית, ונבחן אותם לאור הברכות אותם אנו מברכים על הציצית.

ברכה על העשייה

"...הכי אמר רב: ציצית אין צריכה ברכה. כי נח נפשיה דרב הונא, על רב חסדא למירמא דרב אדרב, ומי אמר רב: ציצית אין צריך ברכה?..." (מנחות מב.).

רב קובע כי אין לברך כאשר מכינים את הציצית. הגמרא דנה בדברי רב ומנסה להבין מדוע לא מברכים בזמן זה. בתחילת הסוגיה הגמרא סברה שהלכה זו תלויה בשאלה האם גוי כשר בעשיית ציצית, אך למסקנה הגמרא מסבירה כי דין זה נובע מן ההלכה האומרת כי יש לברך רק בסיום עשיית המצווה. עשיית ציצית הינה רק תחילת קיום המצווה, והברכה היא רק בזמן ההתעטפות בציצית[1].

בעקבות הבנה זו, הגמרא מסבירה את השיטות הסוברות שיש לברך בזמן עשיית הציצית:

"ובציצית בהא קמיפלגי, מר סבר: חובת טלית הוא, ומר סבר: חובת גברא הוא" (מב:).

מדברי הגמרא עולה כי לדעת הסוברים שציצית הינה חובת מנא, יש לברך על העשייה. להלכה אנו פוסקים שציצית הינה חובת גברא, ולכן אין לברך בזמן עשיית הציצית אלא רק בלבישה (שו"ע סימן יט).

מסברה, קל יותר להבין את השיטה הרואה בציצית חובת גברא, במיוחד לאור טעמי המצווה המובאים בגמרא ובראשונים, הקושרים את הציצית להזכרת תרי"ג מצוות. קשה יותר להבין שציצית תהיה חובת הבגד. מדוע אנו מצווים לשים ציצית על כל בגד בעל ארבע כנפות גם אם האדם אינו לובשו? וצ"ע.

השלכה נוספת למחלוקת זו מעלה הגמרא (מא.) בנוגע לשאלה האם יש חיוב על האדם ללבוש ציצית. לסוברים שציצית הינה חובת הבגד, אין עניין מיוחד שהאדם יכניס את עצמו לידי חיוב של המצווה.

הרב סולובייצ'יק (שיעורי הגרי"ד סימן כט) מציע כי שני סוגי החיובים, קיימים במצוות ציצית ולכל אחד מהם מקור בפסוקים. התורה מזכירה בשני מקומות את חיוב ציצית ולדעתו הדגש בכל מקור הינו שונה. בספר דברים נאמר: "גדילים תעשה לך על ארבע ענפות כסותך..." (כ"ב, יב), כאן הדגש הוא על חיוב הטלית. לעומת זאת בספר במדבר נאמר: "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם... וראיתם אותו וזכרתם" (ט"ו, לח), ופה הדגש הוא על האדם. בדרך זו, מציע הגרי"ד הסבר למספר שיטות בראשונים הסוברים שיש שילוב בין שני סוגי החיובים והם קיימים ביחד ברמות שונות.

התלבטות זהה בין חובת גברא לחובת החפצא, מצינו במצוות מזוזה. אולם, על אף שגם במזוזה נפסק כי זו חובת גברא - חובת הדר, שם נפסק כי יש לברך על המזוזה בזמן קביעתה. מהו ההבדל? ה'מגן אברהם' מתרץ כי בדרך כלל כאשר שאדם קובע מזוזה הוא נכנס לגור בבית מיד, ולכן יש בכך סיום של קיום המצווה. לעומת זאת בציצית, האדם מכין את הציצית בבגד, אך אין זה אומר שהוא לובש את הציצית מיד. בעקבות תירוץ זה מחדש ה'מגן אברהם' חידוש להלכה:

"...ואין הכי נמי, אם היה לבוש ציצית ונפסקו לו והטיל בו ציצית אחרים מברך אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לעשות ציצית כמו במזוזה. מיהו יש לומר דמיד כשנפסק מחויב לפשטו ולתקנו..." (אורח חיים סימן י"ט, ס"ק א).

מצוות עשה שהזמן גרמא

בשיעור בעניין חיוב נשים בציצית[2] עסקנו בפסיקת ההלכה כר' שמעון הסובר שציצית הינה מצוות עשה שהזמן גרמא. בשיעור זה בארנו את הסוגיות הסוברות כשיטתו, ודנו בהשלכה לגבי חיוב נשים. בשיעור השבוע נעסוק שוב בנקודה זו, אך הפעם בנוגע לברכות הציצית.

ראינו כי אין מברכים בזמן עשיית הציצית, אולם כעת יש לשאול מתי בדיוק יש לברך? האם בכל זמן שאנו לובשים או ממששים את הפתילות, או שמא רק בתחילת זמן החיוב?אומרת הגמרא:

"רב יהודה רמי תכילתא לפרזומא דאינשי ביתיה, ומברך כל צפרא להתעטף בציצית. מדרמי, קסבר: מצות עשה שלא הזמן גרמא הוא, אמאי מברך כל צפרא וצפרא? כרבי, דתניא: תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן, דברי רבי. אי הכי, כל שעתא נמי! רב יהודה איניש צניעא הוה, ולא שרי ליה לגלימיה כוליה יומא. ומאי שנא מצפרא? כי משני מכסות לילה לכסות יום. ת"ר: הכל חייבין בציצית, כהנים, לוים וישראלים, גרים, נשים ועבדים; ר"ש פוטר בנשים, מפני שמצות עשה שהזמן גרמא הוא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. (מג,א)

כזכור, נחלקו חכמים ור' שמעון האם ציצית נחשבת כמצוות עשה שהזמן גרמא. הגמרא מספרת שתי עובדות על רב יהודה: א) קשר תכלת לבגד אשתו. ב) היה מברך כל בוקר על הציצית. מן העובדה שהוא קשר תכלת לבגד אשתו, הגמרא מבינה שהוא סובר כחכמים שציצית היא מצוות עשה שאין הזמן גרמא ולכן הנשים פטורות. לאור כך מקשה הגמרא מדוע הוא מברך דווקא בבוקר? שהרי לשיטתו אין הבדל בין לילה ויום! הגמרא מסבירה שרב יהודה סבר שיש לברך בכל פעם שלובשים ציצית, ומכיוון שלא היה פושט את בגדו במשך כל היום, לכן ברך רק בבוקר.

מדברי הגמרא הללו ניתן להסיק כי לשיטת ר"ש הסובר שציצת מצוות עשה שהזמן גרמא, אנו יכולים ללמוד מספר הלכות. ממהלך הגמרא עולה כי לשיטתו יש לברך בבוקר על הציצית, ויתכן שצריך לברך גם בכל פעם שפושטים ולובשים את הציצית בהנחה ששיטת רבי נפסקה להלכה.

באוצר הגאונים לברכות (אוצר הפירושים 72-74) מובאת שיטת ר' שמואל בן חפני, שכתב: "ולמדנו מן השמועות הללו... מצות ציצית כל זמן שמתעטף בו חייב לברך אפילו מאה פעמים ביום, ביום ולא בלילה, שאין מצות ציצית בלילה". בהמשך דבריו הוא מצטט את הגמרא שהזכרנו במנחות כראיה לשיטתו. אם כן, כבר בקרב הגאונים ניתן לראות שפסקו כשיטת רבי שיש לברך בכל פעם שלובשים את הציצית ולא רק פעם אחת בבוקר. כך גם פוסק הרמב"ם להלכה:

"...וכל זמן שמתעטף בה ביום מברך עליה קודם שיתעטף, ואינו מברך על הציצית בשעת עשייתה מפני שסוף המצוה הוא שיתעטף בה" (הלכות ציצית פ"ג, הלכה ח).

הלכה נוספת בהקשר זה, נוגעת למי שמחליף את טליתו, או שטליתו נפלה ממנו. להלכה נפסק כי כאשר האדם לא התכוון ללבוש שוב את הציצית או במציאות שהיא נפלה לו ללא כוונה, עליו לחזור ולברך כאשר הוא מתעטף שנית. הרב וולדנברג בשו"ת 'ציץ אליעזר' (חלק יז סימן ה) דן בדינו של אדם שטליתו נופלת ממנו לעתים תכופות והוא חושש לדין ברכה לבטלה. למרות פסק השו"ע שיש לברך בכל פעם, ה'ציץ אליעזר' מעלה מספר סיבות שניתן לא לברך במקרה זה.

* הב"י מביא מחלוקת האם יש לברך על הציצית בכל פעם שלובשה. למרות שלא נפסק כשיטות הסוברות שאין לברך, ניתן לצרף שיטות אלו.

* בהלכה רופפת, יש לעיין מהו מנהג הציבור. מכיוון שהרבה מהאנשים אינם מברכים כאשר הם לובשים טלית שנפלה, יש לכך מקור ומקום.

* ה'ציץ אליעזר' מצרף גם שיטה המופיעה במשנ"ב הסוברת שאם יש עליו טלית קטן, אין צריך לחזור ולברך.

כסות יום או עיצומו של יום

הרמב"ם פוסק להלכה כשיטת ר"ש שחיוב ציצית הוא רק ביום, ומוסיף שמותר ללבוש גם בלילה למרות שאין זה זמן החיוב (הלכות ציצית פ"ג, הלכה ח). הרמב"ם מסביר את המושג מצוות עשה שהזמן גרמא כמו שנאמר בשאר מצוות שהזמן גורם לפטור. לעומתו, הרא"ש בעקבות ר"ת הבין שאין מדובר על היום כזמן, וחיוב ציצית נאמר רק לגבי כסות יום והפטור הוא על כסות לילה:

"אור"ת הא דקאמר הכא פרט לכסות לילה היינו כסות המיוחד ללילה אבל כסות המיוחד ליום אין בו משום כלאים [אפילו אם לובשו בלילה]... (הלכות ציצית סימן א).

הרא"ש מבין שהפטור נאמר לגבי סוג הבגד ולא לגבי זמן ביום. ההשלכה למחלוקת זו כבר מופיעה בדברי ר"ת והיא לגבי לבישת ציצית של כלאיים בלילה. הגמרא אומרת שמותר ללבוש ציצית שיש בה כלאיים, ומחדש ר"ת שמותר ללבוש ציצית זו שהיא כסות יום גם במהלך הלילה. הרמב"ם חולק על כך וכותב שאם ילבש את ציצית זו בלילה יעבור על איסור:

"כסות של פשתן אין מטילין בה תכלת אלא עושין הלבן בלבד של חוטי פשתן, לא מפני שהציצית נדחית מפני השעטנז אלא גזירה מדבריהם שמא יתכסה בה בלילה שאינה זמן חיוב ציצית ונמצא עובר על לא תעשה בעת שאין שם מצות עשה, שחובת הציצית ביום ולא בלילה שנאמר וראיתם אותו בשעת ראייה, וסומא חייב בציצית אע"פ שאינו רואה אחרים רואין אותו..." (פ"ג, הלכה ז).

כשיטת הרמב"ם משמע בתרגום יונתן, גם בספר דברים (כב,יב) וגם בספר במדבר, המתרגם: "ויהיה לכון למצוותא דציצית ותחמון יתיה בזמן דאתון מתעטפין בהן ביממא" (ט"ו, לט).

ראיה לשיטתו מביא רבנו תם מדברי הירושלמי במסכת ברכות (ג', ג) הכותב שאם הבגד מיוחד ליום וללילה, אז הוא חייב בציצית. מירושלמי זה משמע שגורם החיוב הוא הבגד ולא הזמן ביום[3].

להלכה פסק הבית יוסף (סימן י"ח) כשיטת הרמב"ם וזאת מכמה סיבות: 1. רב מובהק הוא. 2. רש"י סובר כמותו. 3. ספק ברכות להקל. הרמ"א בדרכי משה זועק על פסק זה וכותב:

"ואני רואה את דבריו מטעם דספק ברכות להקל. אבל מטעם דהרמב"ם רב מובהק ורש"י הסכים עמו לא נהירא. דגם החולקים חכמים גדולים ומובהקים הם, והם הרבים גם הרא"ש שהוא בתראי הסכים לדבריהם...".

בעקבות כך אנו מוצאים מחלוקת בפסיקת ההלכה בשולחן ערוך:

"לילה לאו זמן ציצית הוא, דאמעיט מ"וראיתם אותו". להרמב"ם, כל מה שלובש בלילה פטור אפילו הוא מיוחד ליום, ומה שלובש ביום חייב, אפילו מיוחד ללילה. ולהרא"ש, כסות המיוחד ללילה, פטור, אפילו לובשו ביום, וכסות המיוחד ליום ולילה, חייב, אפילו לובשו בלילה. הגה: וספק ברכות להקל. ע"כ אין לברך עליו אלא כשלובש ביום והוא מיוחד ג"כ ליום" (י"ח, א).

ציצית בליל שבת

לעיל ראינו כי לדעת הרמב"ם אסור ללבוש ציצית של כלאיים בלילה מדין תורה. לכאורה, לאור כיוון זה יהיה אסור ללבוש ציצית אף בליל שבת ברשות הרבים הואיל ואין זה זמן חיובו והציציות נחשבות כמשאוי. אולם, הרמב"ם פוסק בהלכות שבת (פי"ט, הלכה כ) שמותר לצאת עם הציציות בין ביום ובין בלילה. הרמב"ם נשאל על פסק זה, במיוחד לאור פסק הרי"ף שהיה אוסר הואיל ואין זה זמן חיוב:

"שאלה מה יאמר אדוננו בדבר היציאה ביום השבת ברשות הרבים בטלית מצוייצת כרוכה על המצנפת כצניף ושני קצותיה יורדים על חזהו, האם יש בזה איסור אם לאו? " (תשובות סימן ר"כ).

הרמב"ם עונה שבעניין זה נחלקו תלמידי החכמים החדשים ורבים מהם אוסרים. הסיבה העיקרית לכך היא משום שהרי"ף (שו"ת הרי"ף סימן רצט) אסר לצאת בליל שבת בציצית הואיל ואין זה זמן חיוב ציצית. בעקבות כך הם כתבו שגם ביום ניתן לצאת בטלית רק אם מתעטפים בציצית כפי שיוצא בה ידי חובה, אולם בכל צורה אחרת שהציצית תהיה על הגוף - אסור. על זה הרמב"ם חלק:

"...וזה כולו טעות גמורה, שנפלה בהקש, ומותר לפי דעתי לצאת בציצית בלילה וכן לכרוך בה על המצנפת בשבת אם ירצה, או על צוארו או לחגור בה על מתניו או איך שירצה, אף על פי שלא קא עביד מצוה. לפי שלו היתה הציצית משא, כמו שסבר ז"ל, ולא הותרה אלא משום מצוה, לא היה מותר לצאת בה בשבת בשום פנים, אפילו יעטוף בה ביום, (דלא) אתי עשה דמצות ציצית ודחי שבת, דהיא לא תעשה, שיש בה סקילה וזה (דבר) שאינו נעלם ממי שיודע דרך ההקש. ולכן ההתר לצאת בציצית המצוייצת כהלכתה אפילו עטוף, (הוא) ראיה, שאינה משוי, לא שנא עשה בה מצוה או לא עשה בה, ולכן מותר לצאת בה בין ביום בין בלילה ובאיזה דרך מלבוש שירצה..." (שם).

הרמב"ם מביא ראיה לשיטתו מכך שהגמרא בשבת דנה במי שבכניסת שבת 'נתקע' עם תפילין עליו בדרך והוא צריך לחולצם. מכך שהסוגיה לא מזכירה בעיה דומה לגבי ציצית, למרות שלבישת ציצית שכיחה יותר משמע שאין איסור ללבוש בצורה רגילה בשבת.

תחילת זמן ציצית

ראינו שציצית נחשבת כמצוות עשה שהזמן גרמא וחיובה ביום, ולכן הברכה נאמרת בבוקר. כמובן שאדם גם יכול ללבוש ציצית במהלך הלילה, אך עלינו לברר מאימתי האדם יכול לברך על הציצית. בניגוד להלכות קריאת שמע או הלכות תפילה לא מצאנו התייחסות בגמרא לשאלה זו לגבי ציצית. הרמב"ם פוסק להלכה:

"...ומאימתי יברך על הציצית בשחר, משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה..." (פ"ג, הלכה ח).

בעקבות הרמב"ם כך פסק השו"ע להלכה (סי' י"ח, סעיף ג) שיברך על הציצית רק מזמן שיכול להכיר ולהבדיל בין תכלת ללבן. בב"י כתב שהוא לא מצא מקור לפסק הרמב"ם, ונראה שהוא למד זאת מהשוואה להלכות קריאת שמע. הרב קאפח (בפירושו על הרמב"ם) הציע שמקור דברי הרמב"ם הינו מדברי הירושלמי בברכות פ"א ה"ב. הירושלמי שם שואל מהו המקור לשיטת חכמים שזמן קריאת שמע הוא משיכיר בין תכלת ללבן, ועונה שהמקור הוא מהפסוק 'וראיתם אותו'. פסוק זה נאמר לגבי ציצית והוא המקור לפטור ציצית בלילה. לאור זה מציע הרב קאפח שזהו המקור לפסק הרמב"ם.

הרמ"א מוסיף על פסק השו"ע-

"ואם לבשו מעלות השחר ואילך, י"א דמברך עליו, וכן נוהגין. ואם לבשו קודם לכן, כגון בסליחות, לא יברך עליו, וכשיאיר היום ימשמש בו ויברך" (תשב"ץ).

להלכה המשנ"ב (ס"ק י) מביא מחלוקת אחרונים בנוגע לברכה מזמן עלות השחר, ובכל מקרה אם בירך לא יחזור ויברך.

 

[1] בעניין זה עסקנו בשיעור בעניין מצוות עשיית הציצית (ניתן למצוא גם בארכיון השיעורים).

[2] http://www.etzion.org.il/vbm/update_views.php?num=4045&file=/vbm/archive/beshiv/beshiv133.rtf

[3] לא נרחיב בשיעור זה בדברי הירושלמי ונפנה למספר מקורות שדנו בדברי הירושלמי האלו ויחסם לסוגייתנו במנחות- ראה שו"ת הרשב"א ח"א סימן רצח, יד פשוטה על הרמב"ם פ"ג ה"ז ד"ה שמא יתכסה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)