מדידת מומחה

  • הרב אביהוד שורץ
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

עירובין דף נח - מדידת מומחה

שנינו במשנה בדף נ"ח עמוד ב':

"אין מודדין אלא מן המומחה".

מלאכת מדידת התחום היא מלאכה מורכבת, כפי שנתבאר לעיל בפירקנו. משום כך, דורשת המשנה מדידה על ידי המומחה לדבר. מומחיות זו – שתי פנים לה. רש"י כאן כתב:

"מומחה - בקי במדידה".

מדבריו של רש"י עולה, כי המומחה שייבחר למדידת התחום יהיה מהנדס או מתמטיקאי, דהיינו אדם שבקיא בתחום הפרקטי של המדידה. כך הסביר זאת הרמב"ם בפירוש המשנה:

"הוא האדם היודע ובקי במלאכה מן המלאכות או מדע מן המדעים, ורוצה לומר כאן שיהא יודע הנדסה ובקי במדידת הקרקעות".

רבינו יהונתן (על הרי"ף, יז. באלפס) הציע פירוש שונה לחלוטין, בשם הגאונים. לדבריו, היו שפירשו שהמומחה איננו כינוי לזה שעוסק במדידה, אלא למקום שממנו מתחילה המדידה – מקום מישור מלשון "ומחה אל כתף ים כנרת קדמה". אך רבינו יהונתן מעיר, כמובן, שאין זה הפירוש הפשוט, ועל כך מוסיף:

"ויש מפרשין אותו כפשוטו, שאין מוסרין מדידת התחום אלא למי שהוא ידוע ומומחה שהוא בקי בדיני המדידה והוא מדקדק במדידה".

אם כן, המומחיות איננה בפרקטיקה המעשית, אלא בהלכה. נראה, שרבינו יהונתן חושש מאיש טכני מוצלח, אשר אמנם עושה את מלאכתו נאמנה, אך בסופו של חשבון עלול לשגות בדין, ולקבוע קביעה בלתי נכונה בהלכות תחומין.

המשנה ברורה עמד על ההבדל בין שני הפירושים שלפנינו. השולחן ערוך (סימן שצט סעיף ז) העתיק את דבריו של רש"י:

"אין סומכין אלא על מדידת אדם מומחה שהוא יודע מדת הקרקע".

אך המשנה ברורה על אתר מעיר:

"וגם יהיה בקי בדיני המדידה".

והוסיף בשער הציון שמקורו ברבינו יהונתן הנ"ל, והסביר:

"משום דלפעמים על ידי חסרון ידיעה יוכל לבא לידי חומרא ... דנמצא כמה דינים בענין המדידה להקל ולהחמיר ... וכן משמע בירושלמי דקאמר שם הדיוט שריבה אין שומעין לו, משמע מזה דלפעמים יוכל ההדיוט לבא לקולא על ידי טעותו".

כמובן, שני הפירושים אינם סותרים זה את זה, אלא משלימים זה את זה. ואמנם, המאירי בסוגייתינו הביא את שניהם בנשימה אחת, ויש מקום לפרש כך גם את דברי הרמב"ם.

אך דא עקא, לא פעם קורה שהרצוי אינו מצוי. כך, למשל, סיפר פעם תלמיד חכם העוסק בכשרות החלב, כי גיוס משגיחי הכשרות הוא משימה סבוכה. מחד גיסא, ישנו רצון לגייס תלמידי חכמים הבקיאים בהלכה, והמוסמכים להכריע במצבי ספק הנוגעים לחליבה בשבת, לחליבה על ידי נכרים, או לטיפולים רפואיים מורכבים בבעלי החיים. מאידך גיסא, ישנם תלמידי חכמים הבקיאים בכל התחומים הנ"ל מבחינה עקרונית, אלא שכף רגלם מעולם לא דרכה ברפת, ואף אם יבקרו בה, לא יוכלו להתאים את ידיעתם אל המציאות שבשטח. משימה זו, של ההתאמה בין השליטה ההלכתית התאורטית, ובין היכולת להביא את הדברים לידי מעשה, היא אכן משימה מרכזית, המשתקפת היטב בשני הפירושים שהוצעו לדרישה שבמשנתנו.

הרב אביהוד שורץ