עירובין | דף מב | מדידת צעדים

בגמרא שבסוגייתנו מובאת הלכה בעניין תחומין:

"אמר רב נחמן אמר שמואל: היה מהלך ואינו יודע תחום שבת - מהלך אלפים פסיעות בינוניות, וזו היא תחום שבת".

כלומר, משום שהמרחק בין רגל לרגל (צעדיו) של אדם ממוצע הוא אמה, אסור ללכת יותר מאלפיים צעדים שהם אלפיים אמה - תחום שבת.

רבי יום טוב אשבילי, בחידושיו, כותב שבשבת מותר למנות צעדים אלו אם צריך ללכת לשם דבר מצווה:

ואפילו בשבת יכול למנות ולעשות כן אם הוא צריך ללכת אותם בשבת לשום צורך שבת, ומונה אותם בינו לבין עצמו והויא לה כמדידה דמצוה דשריא.

מדבריו משמע שהספירה אסורה אם היא אינה לצורך דבר מצווה. כלומר, מותר לאדם למנות צעדים רק אם ההליכה הינה בשביל דבר מצווה, אבל אם מטרת ההליכה היא אחרת אז אסור לספור צעדים היות ויש בכך מדידה שאסורה משום 'עובדין דחול'.

פשט דבריו אודות אופן המדידה 'ומונה אותם בינו לבין עצמו' מלמדים שכל אדם משער את המרחק לפי פסיעותיו שלו ואין צורך במדידה אחידה ומדוייקת. ברם, רבי יעקב וויל (שו"ת מהר"י ווייל סימן עה) ורבי ישראל מאיר מראדין (ביאור הלכה סימן שצז הלכה ב) חולקים על הבנה זו ולדבריהם משום שאסור ללכת יותר מאלפיים אמה יש למדוד על פי גודל צעדיו של אדם ממוצע - אמה, כך גם אדם שצעדיו קטנים מאמה יכול ללכת יותר מאשר אלפיים צעדים שלו עד שיהיה בהן שיעור אלפיים אמה.

נראה לומר שרבי יעקב וויל וכך גם רבי מאיר מראדין מסכימים שלא מדובר במדידה מדוייקת של אמה, זאת ניתן להוכיח מסיום דבריו 'והשו"ע מיירי באדם בינוני'. לאמור, לא צריך מדידה של מומחה ואולי זו גם כוונת רבי יום טוב אשבילי – שאין צורך במדידה מדוייקת כאשר האדם הוא בינוני וצעדיו כאמה.

אם נקבל הסבר זה, יתכן לומר שכוונתו של רבי יום טוב אשבילי' במילים 'ומונה אותם בינו לבין עצמו' היא שאדם המונה צעדיו צריך לעשות זאת בצנעה, בכדי שלא יראו אותו כשהוא מונה בשבת ויחשבו שהספירה אינה לצורך מצווה.