דילוג לתוכן העיקרי

שמות | מדינת ישראל: יסוד כיסא ה' בעולם

קובץ טקסט

"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ... וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא... וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף... וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ" (שמות א', א'-י"ד)

המדרש בתחילת הפרשה (שמות רבה, פרשה א') מסביר מה הקשר בין העובדה שמת יוסף וכל אחיו, לכך שמצרים התחילו להעביד את ישראל בפרך:

"'וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא' - ללמדך שכל זמן שהיה אחד מהם קיים מאותן שירדו למצרים לא שעבדו המצרים בישראל"

משמע ממדרש זה, שקודם שמתו בני יעקב פחדו המצרים לשעבד את ישראל, כי חששו מתגובת משפחת יעקב, ורק משמתו התחילו להתנכל לישראל ולהעבידם בפרך.

אולם, מדרש זה לכאורה עומד בסתירה למדרש המובא בתחילת פרשת 'ויחי' (בראשית רבה, פרשה צ"ו):

"'ויחי יעקב בארץ מצרים' - למה פרשה זו סתומה מכל הפרשיות של תורה? אלא, כיון שנפטר אבינו יעקב התחילה שעבוד מצרים על ישראל"

משמע ממדרש זה שהשעבוד התחיל משעה שמת יעקב, ומדוע המדרש אצלנו טוען שהשעבוד התחיל רק משעה שנפטרו בני יעקב?

אפשר להסביר סתירה זו ע"פ דברי הרמב"ן בתחילת פרשתנו:

"ונתייחד ספר 'ואלה שמות' בעניין הגלות הראשון הנגזר בפירוש והגאולה ממנו... והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו, וכשיצאו ממצרים אף על פי שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלת אבותם... ואז נחשבו גאולים ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו עניין המשכן והיות כבוד ה' מלא אותו תמיד"

הרמב"ן מתאר כאן שיש שני צדדים לגלות: מצד אחד, גלות היא כשעם ישראל אינו נמצא במקומו הגיאוגרפי הטבעי בארץ ישראל; ומצד שני, גלות היא כשעם ישראל שאינו נמצא במצבו המוסרי הטבעי, כשהוא אוחז בדרכי אבותיו. לדברי הרמב"ן, גלות אינה רק גלות מהארץ אלא גם גלות ממעשה האבות ומדרכם המוסרית. מסיבה זו מחדש הרמב"ן, שגם גאולה איננה רק חזרה לארץ ישראל, שהיא חזרה למקומו הגיאוגרפי הטבעי של העם, אלא גם גאולה מוסרית - שעם ישראל שב בתשובה והקב"ה משרה בו את שכינתו. ע"פ דברי הרמב"ן יש שני צדדים שאליהם יש להתייחס ביחס לגלות: גלות גופנית וגלות רוחנית-מוסרית.

לפי חילוק זה אפשר להסביר, שהמדרש בתחילת פרשת 'שמות' מתאר את תחילת הגלות הגיאוגרפית-גופנית. לכן, כל עוד בני יעקב היו חיים ופעילים בתרבות המצרית - פחדו המצרים מעם ישראל ולא שעבדו אותם בעבודת פרך. רק משמתו האחים התחיל השעבוד הגופני. לעומת זאת, המדרש בתחילת פרשת 'ויחי' מתאר את הגלות הרוחנית-מוסרית, וזו החלה כבר משעה שמת יעקב, והתחילו בניו להיטמע בתרבות המצרית, עד כדי כך שבתחילת ספר שמות נמצא עם ישראל במצב של מ"ט שערי טומאה.

הרב קוק מתאר במקומות רבים את עם ישראל כ'יסוד כסא ה' בעולם':

"מדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון" (אורות פרק ו', אות ז')

בגלל פיסקה זו, סברו רבים שתקומת ישראל מסמלת את הגאולה הקרובה לבוא, ומקרבת אותנו ליום שבו יהיה 'ה' אחד ושמו אחד'. אולם, יש לדעת שהרב קוק אמר דברים אלו שנים רבות קודם הקמת המדינה. בהשגחה עליונה הוחלט ע"י מקימי המדינה החילונים לקרוא למדינה החדשה 'ישראל', אולם באותה מידה היו יכולים לקרוא לה בשם אחר. ואכן, בקום המדינה נשקלו ברצינות רבה שמות כגון 'יהודה' וכדומה. בכל אופן, בגלל שבסופו של דבר נקראה המדינה 'ישראל', ישנם הטועים וסוברים שהמדינה שעליה דיבר הרב קוק היא מדינת ישראל שאנו רואים מול עיננו.

בעקבות דברי הרמב"ן יכולים אנו לומר בוודאות שהרב קוק לא התייחס בדבריו למדינה שלנו כפי שהיא נמצאת כיום. הרב קוק דיבר על מדינה שבה לא רק יגורו בארץ ישראל, ותהיה גאולה גופנית-גיאוגרפית, אלא גם על מדינה שבה נראית לעין גאולה רוחנית-מוסרית. לדעתו, במדינת ישראל לא רק גרים בארץ ישראל, אלא גם אוחזים בערכים 'ישראליים'!

אנו נמצאים היום אולי בשלב הראשון של הגאולה, ואכן חזרנו לארץ ישראל, אולם ברור לעין שאנו רחוקים מאד מהשלב השני, והחשוב יותר, של הגאולה. מסתבר, ששני הפנים של הגאולה קשורים זה לזה, ותעיד על כך העובדה שגם חזון ארץ ישראל השלמה הולך ונעשה מעורפל לאורך השנים.

אי"ה, נזכה להגיע בקרוב גם לגאולה הגופנית השלמה וגם לגאולה הרוחנית השלמה, ואז נהיה ראויים לשאת את התואר "יסוד כסא ה' בעולם".

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)