דילוג לתוכן העיקרי

ברכות | דף כג | מהו שיכנס אדם עם תפילין לבית הכסא

 

בסוגייתנו נחלקים האם מותר להיכנס לבית הכסא עם תפילין:

"איבעיא להו: מהו שיכנס אדם בתפילין לבית הכסא קבוע להשתין מים? רבינא שרי, רב אדא בר מתנא אסר. אתו שיילוה לרבא, אמר להו: אסור, חיישינן שמא יפנה בהן; ואמרי לה: שמא יפיח בהן".


לפני כן למדנו שכאשר אדם נכנס לבית הכסא שעדיין לא התפנו בו, עליו להוריד את התפילין ויכול לאחוז אותם בידו ולהתפנות, לדעת רש"י (ד"ה חולץ ונפנה לאלתר) ובעלי התוספות (שבת דף סא עמוד א ד"ה דילמא מיפסקי ואתי לאתויינהו) גם בבית כסא קבוע ניתן לאחוז את התפילין ביד אלא שיש לחלוץ אותם בריחוק של ארבע אמות ממקום בית הכסא. יתר על כן, מדבריו 'שבזמן שהם בראשו הם בגילוי וגנאי הדבר' משמע שיש להוריד רק את התפילין של ראש ואילו את התפילין של יד שאינם גלויות לא צריך להוריד. ברם, ומדברי רש"י (ד"ה שלא תצא רצועה) מוכח שיש להוריד גם תפילין של יד וכך נפסק להלכה.

מדברי הגמרא דלעיל משמע שאין בעיה עם עצם הכניסה לבית הכסא עם תפילין, אלא רק חשש שמא ייפנה בהם או יפיח. כך גם מתפרשת הברייתא:

"תנו רבנן: הנכנס לבית הכסא - חולץ תפיליו ברחוק ארבע אמות, ונכנס".


חליצת התפילין היא לא משום בית הכסא אלא משום שאותו אדם רוצה להתפנות. ברם, מובא ברא"ש (מסכת ברכות פרק ג) שמתוך קושיא זו היה גורס רב האי גאון:

"מהו שיכנס אדם לבית הכסא צנוע פירוש שסופו להיות קבוע".


ניתן להבין מסתימת לשון הברייתא שהנכנס לבית הכסא חולץ את תפיליו במרחק של ארבע אמות אף אם הוא נכנס לבית כסא קבוע ללא כוונה להתפנות. לדברים אלה יוצא שאסור להיכנס לבית הכסא עראי ולעשות צרכים קלים כאשר תפילין לראשו. כלומר, הכניסה לבית הכסא עם תפילין אסורה תמיד. רב האי גאון חולק על הדין שכן אין הוא אוסר להיכנס לבית הכסא כאשר אין חשש שיתפנה (כדברי רבי עקיבא שמותר להכניס התפילין לבית הכסא קבוע כשהן בידיו אם אינו מתכוון להתפנות שם). מותר להכנס לבית הכסא עם תפילין כשהן נמצאות בידיים אבל אסור כשהן נמצאות על ראשו משום שכך היא דרך קדושתן (שמקיים כך את המצווה); כמו שאסור להתפנות כשהתפילין על ראשו ומותר לשיטת בית הלל כשהן נמצאות בידיים, כך לשיטת רב האי גאון מותר להכנס רק כשהן נמצאות בידיים שזו היא אינה דרך קדושתן.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)