עירובין | דף מג | מהלכת ברקק
הגמרא בסוגייתנו עוסקת בשאלה האם יש דיני תחומין מעל עשרה טפחים; כלומר, משום שרשות הרבים וכרמלית מוגבלים עד לגובה עשרה טפחים יש לברר מה הדין של תחומין. רבי ישראל מראדין (משנה ברורה סימן תד ס"ק א) מבאר שסיבת הספק היא שעיקר מקום הילוך על הארץ ומעל עשרה טפחים לא נקרא מקום הילוך, לכן לא יהיה איסור תחומין.
כחלק מהדיון, מהעלה הגמרא מצבים שבהם הספק יכול להיות קיים; מוצעת אפשרות שמדובר באדם שיכול לקפוץ לגובה של מעל עשרה טפחים – לשון אחרת היא שמדובר במי שמפליג בספינה. הגמרא דוחה את הניסיון לפשוט את הספק באמצעות הבאת דבריו של רבא:
"אלא אי אמרת אין תחומין אמאי רצו? - כדאמר רבא: במהלכת ברקק, הכי נמי - במהלכת ברקק".
במשנה שבמסכת שבת (פרק יא משנה ד) אנו למדים שבדרך כלל ספינה שטה במים שגובהם מעל עשרה טפחים, לכן סביר להניח שהמדובר כאן הוא גם במים שמעל עשרה טפחים. על פניו לא מובן מדוע דבריו אלו נאמרים בצורה פחותה מהדרך שבה נאמרים דבריו על המשך המשנה:
"תא שמע: פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשיכה וכו'. אי אמרת בשלמא יש תחומין - שפיר, אלא אי אמרת אין תחומין - כי לא היינו בתוך התחום מאי הוי? - אמר רבא: במהלכת ברקק".
כלומר, במקרה הראשון דבריו של רבא הינם כתירוץ ואילו במקרה השני הם מובאים כעובדה. יתכן להסביר שבתחילה, משום שמדובר על ספינה שנמצאת בלב ים, קשה קצת לומר שהיא מהלכת ברקק לא נאמרו הדברים כמו בחלק השני שבו מדובר על ספינה שנמצאת בכניסה לנמל ששם המים הינם עכורים מהיותם מעורבים בטיט וכיוצ"ב - הרקק מצוי וממילא מציאות זו סבירה יותר.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)