מה מונח בארון ולצידו? | 2 | לוחות הברית | 1

על איזה סוג אבן נכתבו הלוחות^[1]?

חז"ל במספר מקומות מביאים כי האבן ממנה עשויים הלוחות היא אבן ספיר. בכמה מן המקורות נקטו לשון סנפירינון והיא לשון ספיר:

"פסל לך - רב הונא אמר הלוחות (הראשונים) לא נבראו מן הארץ אלא מן השמים מעשי ידיו של הקב"ה, וכשאמר הקב"ה למשה פסל לך שני לוחות אבנים מחצב של סנפירנון נברא למשה בתוך אהלו וחצבן שנאמר 'ויפסול שני לוחות אבנים כראשונים'"

                                                    (פרקי דרבי אליעזר, פרק מ"ו).

ובדומה לכך גם בתנחומא:

"ר' לוי ור' יוחנן אומר מהיכן פסלן אחד אומר מתחת כסא הכבוד פסלן ואחד אומר מתוך אהלו ברא לו מחצב ומשם חצב שני לוחות אבנים ונטל את הפסולת ומשם העשיר שהיו של סנפרינון" (פרשת עקב ט').

ובמדרש לקח טוב:

"לוחות אבן, אמרו רז"ל מכסא כבוד נחתכו והם ספיר. וכך הוא אומר 'ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר' (שמות כ"ד, י) ואומר 'כמראה אבן ספיר דמות כסא' (יחזקאל א', כו)"                  (שמות ל"א, יח).

הקבלה זאת, בין מראה הספיר של הלוחות למראה הספיר שראו נדב ואביהו ושבעים הזקנים, נדרשת גם בספרי (בהעלותך ק"א) המקיש ממעשה זה למעשה זה, ומן הפסוקים שם משתמע כי הכוונה גם ללוחות הראשונים וגם ללוחות השניים.

מהו מראה הספיר? בעניין זה מצאנו כמה שיטות בראשונים:

1. רבנו בחיי בשם האבן עזרא (שמות כ"ד, י) וכן בכור שור וחזקוני -  מראה הספיר שראו נדב ואביהו ושבעים הזקנים היה מראה תכלת, ומראה הספיר של הלוחות נלמד משם.
2. רבנו בחיי בשם רס"ג (שם) - לבנת הספיר היא מלשון לובן, וענינו זכות גדול שהאור נראה מאחוריו. לדעה זו ניתן אולי להוסיף את דעת רבנו סעדיה גאון (דברים י', ג) המבאר כי האבנים היו מרגליות, וייתכן שהוא סובר שצבע הלוחות היה לבן.
3. אבן עזרא (שם) - מראה לבנת הספיר הוא אדום.

המדרשים והמפרשים הקושרים בין האבן ממנה עשויים הלוחות, לבין המעשה בלבנת הספיר, רוצים לקשור בעצם את הלוחות לכסא ה' ממש, לנוכחות ה'. כביכול הלוחות לקוחים ממקום מושב השכינה, מכסא ה', ובעצם החומר שלהם הם מבטאים יותר מכל את ההופעה האלוקית בעולם.

הבנה זאת מתקשרת לזיקה ההדוקה ביותר של הקב"ה לתורה שאין הוא יכול להיפרד ממנה כביכול (על פי המדרש בשמות רבה תחילת פרשת תרומה), ועל כן הוא מבקש שיעשו לו קיטון אחד שיוכל לדור עמהם בו נמצאת התורה וכביכול גם נוכחות של הקב"ה אגב התורה.

לוחות אבן

מהי משמעות העובדה שהלוחות נעשו מאבן? תשובה לשאלה זו מצינו במדרשים:

"לוחות אבן - ולמה של אבן? שרובן של עונשין שבתורה בסקילה, לכך נאמר לוחות אבן"

                                                                (שמות רבה מ"א, ח).

ואילו המדרש הגדול על אתר דורש:

"לוחות אבן - למה לוחות של אבן? כדי שיכפו את לבן שהוא כאבן כעניין שנאמר 'והסירותי את לב האבן'".

וכן בתנחומא:

"לוחות אבן - בזכותו של יעקב שכתוב בו 'משם רועה אבן ישראל'"           (תנחומא ישן י"ב).

החזקוני בעקבות הבכור שור אומר:

"לוחות אבן - שאין הרקבון שולט בה" (שמות ל"א, יח).

את הפסוק:

"ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם, ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם"        (שמות כ"ד, יב).

דורש המדרש בשיר השירים רבה:

"לוחות האבן - 'אל גינת אגוז ירדתי' מה אגוז זה האבן שוברו, כך התורה קרויה אבן ויצר הרע קרוי אבן. התורה קרויה אבן שנאמר 'ואתנה לך את לוחות האבן' ויצר הרע קרוי אבן שנאמר 'והסירותי את לב האבן מבשרכם'. אמר הקב"ה תורה קרויה אבן ויצה"ר קרויה אבן, תהא האבן משמר האבן"                                  (ו', יז).

גם הפרשנים האחרונים נתנו משמעויות שונות לעובדה שהלוחות כתובים דווקא על אבן. כך למשל, המהר"ל מפראג התייחס לסוגיה זאת במספר מקומות:

"ובמדרש: (עי' תו"ש בראשית מט, כד אות שלג ובהערות, שם) אבן זה יעקב דכתיב: 'משם רעה אבן ישראל' (בראשית מט, כד). ופירוש זה, כי לגודל הכח שיש לד' מלכיות אלו, שנתן השם יתברך לאלו ד' מלכיות כח אדם, אשר לאדם נתן השם יתברך לו הממשלה כמו שהתבאר, ולא היה בטול לכח זה רק על ידי יעקב שכחו נקרא כח אבן. ודבר זה ענין עמוק מאד מה שכח יעקב נקרא כח אבן, כי יעקב יש לו כח קדוש נבדל כמו שבארנו במקום אחר. כי יעקב הוא הקדוש בפרט כמו שידוע בכל מקום, ולכך כתיב: 'והקדישו את קדוש יעקב' (ישעיה כט), ואין להאריך כאן, ומכח מעלתו הקדושה הוא מבטל כח אלו מלכיות. ולכך נקרא אבן, וכדכתיב: 'משם רועה אבן ישראל' (בראשית מט, כד), והארכנו במקום אחר. כי דומה דבר הנבדל לאבן, כי החומר הוא מתפעל אבל הנבדל אינו מתפעל, רק הוא פועל באחר ואינו מקבל התפעלות. ולכך נקרא יעקב אבן, כי האבן אינו מתפעל כי הוא חזק מאד והוא פועל באחר. לכך התורה לא נכתבה על לוח של זהב וכסף, רק על אבן כמו שבארנו במסכת ערובין. ומפני המדריגה והמעלה הזאת שהיה ליעקב שהוא הקדוש, לכך היא מהדק רגל שלהם, כי הרגל דבק בו ההעדר כמו שבארנו גם כן דבר זה במקום אחר, כי בכל מקום אמר שהרגל דבק בו ההעדר, והבן הדברים האלו מאד"      (נר מצוה עמ' י"ט).

לדעתו, המדרש קושר את יעקב לאבן מפני שיעקב יש לו כח נקדש ונבדל, והדבר הנבדל דומה לאבן - החומר מתפעל אבל הנבדל אינו מתפעל אלא פועל באחר ואינו מקבל התפעלות.

במקום אחר המהר"ל מוסיף פן נוסף על דברים אלו:

"ועוד יש לך לדעת כי השכלי הוא דומה לאבן, ויתבאר זה בסמוך אצל ארץ אשר אבניה ברזל, כי השכל הוא דומה לאבן ממש, ויראה כי הזורקים אבן למרקוליס היו עושים בשביל כי האבן הוא דבר קשה מאוד ודומה לדבר הנבדל מן החמר כי החמרי קל להתפעל כמו שבארנו אצל לוחות האבן, לכך כל דבר שהוא נבדל קראו אבן לפי שהאבן דבר קשה הוא כמו שיתבאר לקמן, והיה כונתם כי העבודה זרה הוא נבדל בלתי גשמי ולכך ראוי לה אבן בפרט. לכן מדמה מי ששונה לתלמיד שאינו הגון לאבן שזורקין למרקוליס, כי מצד עצם התורה ומעלתה אין ראוי ליתן אותה לתלמיד שאינו הגון לכך התורה היא יוצא לדבר זר, ונחשב כאלו זורק אבן למרקוליס שהוא דבר זר כי הוא עבודה זרה, ומאחר שהתורה יוצאת לדבר זר יוצאת ממעלתה גם כן ונחשבת כמו אבן שהאבן דומה לדבר נבדל אבל אין בו דבר ממש"                                                (נתיב התורה, פרק ח).

הרב הירש מפרש את הדברים באופן הבא:

"לחת אבן - הארון, שנועד לקלוט את הלוחות, היה עשוי מ'עץ' ואילו לוחות התורה היו עשויים אבן. זאת התורה הנתונה לנו לא יחול בה שינוי לעולם, ואילו אנחנו מקבלי התורה ומקיימיה, נתעלה בה ועל ידה בתהליך של השתלמות נצחית"         (שמות ל"א, יח).

ההשוואה בין ארון העץ ללוחות האבן, מחדדת את העובדה כי בתורה לא יחול שינוי לעולם, ואילו האדם, מקבל התורה, נתעלה בתורה ועל ידה, בתהליך של השתלמות נצחית ובלתי פוסקת. ובדומה לכך בפירושו לציווי על עשיית הארון:

"ארון עצי שטים: ישראל מקבל את התורה בכוח ההתפתחות וההשתלמות המתמדת שבו, כוח המשתמר ברעננותו הנצחית למען התורה. התורה ניתנה לישראל בצורה קבועה ושלמה, ולוחות העדות - לוחות אבן הם. יחד הם מהווים קוביה שלמה העשויה מאבן. אורכו של כל לוח - ששה טפחים, רוחבו ששה ועוביו שלשה, לפיכך שני הלוחות יחד הם קוביה של ששה טפחים מעוקבים, היינו אמה על אמה על אמה - ואמה היא הגדולה שבמידות האורך (עי' בבא-בתרא יד.). לא התורה משולה כאן לעץ, אלא אנחנו: על-ידי התורה יכולים וחייבים אנחנו להתקדם, להתעדן, להתפתח ולהתשלם מעלה מעלה אין קץ. ישראל מקבל את התורה על-מנת שייעשה על ידי התורה ל'עץ שתול על פלגי מים וגו'' (תהלים א', ג)" (שמות כ"ה, י).

אף הרב קוק מתייחס לשאלת משמעות לוחות האבן:

"ואמר רבי לוי בר חמא אמר ריש לקיש, מאי דכתיב ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, ואתן לוחות האבן אלו עשרת הדברות, והתורה זו מקרא כו', להורותם זו גמרא, מלמד שכולם נתנו למשה מסיני - קרא כאן הלוחות לוחות אבן, לדעתי בכוונה מדוייקת, וכן בעוד איזה מקומות. וכבר העיר ע"ז יפה הגאון רי"צ מקלענבורג ז"ל בסידור עיון תפילה שלו בתפילת שחרית לשבת, ובביאור הכתב והקבלה. ולדעתי הנה, האבן היא החומר שעליו הי' חרות מכתב אלקים. והנה המשנים את התורה ברשעת דעותיהם יאמרו, כי צריך לשמור רק את רוח התורה וכוונתה בכללה, אך המעשים, הוא חומר התורה, הם משנים לפי רוח הזמן. כדי להוציא מדעות נכזבות כאלה, נתן הקב"ה את עשרת הדברות, שהן אות הברית על כל התורה כולה, בחומר אבן, חומר קשה שאין שום שינוי יכול לשלוט בו, כדחז"ל: של סנפירינון היו, שאפי' פטיש יפוצץ על ידם, להורות שאפי' החומר של התוה"ק אין שום שינוי יכול לפול בו ח"ו. וכל המעשים שאנו מצווים מפי השי"ת בעשיית המצות, הם חק עולם דבר צוה לדור ודור. והנה המהרסים בנו, פינת דעותיהם הרעות על עניני תורה שבע"פ, שמצינו פעמים נגד פשטא דקרא, ודימו שח"ו שינו חז"ל בתוה"ק. אבל באמת הכל קבלו למשה מסיני בתורה שבע"פ, ע"כ אמר, את לוחות האבן אלו עשרת הדברות, שחומר שלהם ג"כ חזק בלא שום שינוי. ואין אפשרות לשינוי שיחול עליו, והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם וכולם נתנו למשה מסיני, ולא נשתנה ולא ישתנה ח"ו דבר א', ודבר אלקינו יקום לעולם"

                                                                (עין איה, ברכות כז).

התורה והלוחות ניתנו באבן, שאין שום שינוי יכול לשלוט בו, וכל המעשים שאנו מצווים מפי השי"ת בעשיית המצוות הם חוק עולם דבר ציוה לאלף דור. דבר זה בעל משמעות גם לסוברים כי מספיק לשמור רק את כוח התורה אך את המעשים חומר התורה הם משנים לפי רוח הזמן[2].

מה כתוב על הלוחות?

"ויכתוב על הלוחות את דברי הברית עשרת הדברים"

                                                                     (שמות ל"ד, כח).

נאמר במכילתא:

"כיצד ניתנו עשרת הדברות? ה' על לוח זה וה' על לוח זה.

כתיב 'אנכי ה' אלקיך' וכנגדו 'לא תרצח' - מגיד הכתוב שכל מי ששופך דם, מעלה עליו הכתוב כאלו ממעט בדמות המלך. משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה והעמיד לו איקונות ועשה לו צלמים וטבעו לו מטבעות לאחר זמן כפו לו איקונו שברו לו צלמיו ובטלו לו מטבעותיו ומעטו בדמותו של מלך. כך מי שהוא שופך דמים מעלה עליו הכתוב כאלו ממעט בדמות המלך שנאמר 'שופך דם האדם'.

כתיב 'לא יהיה לך' וכתיב כנגדו 'לא תנאף' מגיד הכתוב שכל מי שעובד עבודה זרה מעלה עליו הכתוב כאלו מנאף אחר המקום שנאמר 'האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים' (יחזקאל מ). וכתיב 'ויאמר ה' אליו עוד לך אהב אשה אוהבת רע ומנאפת וגו'' (הושע ג).

כתיב 'לא תשא את שם ה' אלוקיך לשוא' וכנגדו כתיב 'לא תגנוב' מגיד שכל מי שהוא גונב לכוף בא לידי שבועת שוא שנאמר 'הגנוב רצוח ונאוף' (ירמיה ז). וכתיב 'אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף' (הושע ד).

כתיב 'זכור את יום השבת לקדשו' וכנגדו כתיב 'לא תענה' מגיד הכתוב שכל מי שמחלל את השבת מעיד לפני מי שאמר והיה העולם שלא ברא עולמו לששה ימים ולא נח בשביעי, וכל מי שמשמר את השבת מעיד לפני מי שאמר והיה העולם שברא עולמו לששה ימים ונח בשביעי שנאמר 'ואתם עדי נאם ה'' (ישעיה ה).

כתיב 'כבד את אביך ואת אמך' וכנגדו כתיב 'לא תחמוד' מגיד הכתוב שכל מי שהוא חומד סוף מוליד בן שהוא מקלל את אביו (ואת אמו) ומכבד למי שאינו אביו.

לכך נתנו עשרת הדברות חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה - דברי ר' חנינא בן גמליאל. וחכמים אומרים: עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה שנאמר 'את הדברים האלה דבר ה' ויכתבם על שני לוחות אבנים' (דברים ד). ואמר 'שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה' (שה"ש ד) ואומר 'ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש' (שם ד)". (יתרו פרשה ח').

המדרש מביא כאן שתי דעות מרכזיות:

• דעת רבי חנינא בן גמליאל לפיה היו חמש דברות על כל אחד מן הלוחות.
• דעת חכמים לפיה על כל אחד מן הלוחות כתובות עשרת הדיברות.

לדעת רבי חנינא בן גמליאל ניתן לומר שלוח אחד עוסק במצוות בין אדם למקום (כשמצוות כיבוד אב ואם היא גם בין אדם למקום במובן מסויים), ואילו לוח אחד עוסק במצוות בין אדם לחברו. אך לא רק חלוקה כללית יש כאן, אלא המדרש מוצא כאן הקבלה מיוחדת בין כל אחת מן המצוות בלוח זה לבין כל אחת מן המצוות בלוח השני, ועל כן ישנה משמעות מיוחדת למיקומה של כל מצוה בהקבלה לכל מצוה.

דעתם של חכמים היא שבעצם על כל אחד מן הלוחות כתובים עשרת הדיברות. מה הצורך בכפילות זאת לדעתם^[3]?

הדיברות ניתנו כחלק מכריתת ברית בין הקב"ה לכנסת ישראל. בכל ברית וחוזה בין שותפים מקובל שכל אחד משני הצדדים מקבל טופס אחד של חוזה הברית^[4]. ועל כן גם בברית זאת ישנה שני טפסים, האחד לה' והאחד לבני ישראל.

לאור הסבר זה נשאלת השאלה מהי משמעות מיקומו של חוזה הברית' שנועד לישראל בארון העדות?

תשובה לשאלה זאת מובאת במאמרו של ד"ר מרגליות: לדבריו, במזרח הקדום היה נהוג כי בברית בין שני צדדים, בעל הברית הזוטר (הוסל) היה צריך להניח את טופס הברית שקיבל בבריתו עם המלך הגדול במקדש האל שלו. הוסל היה חייב להישבע את שבועת הברית שלו בשם האל שלו למלך הגדול. הפקדת טופס הברית של הוסל במקום הקדוש, הדגישה את מחויבותו כלפי המלך הגדול. לכך יש להוסיף את תכונת הקדושה שייחסו לברית עצמה בה ראו את האלים כשותפים (ראה דברי לבן בבריתו עם יעקב "אלוקי אברהם, ואלוהי נחור ישפטו בינינו" במקרה שצד אחד יפר את תנאי הברית).

מכיוון שבני ישראל היו וסלים, בעלי ברית זוטרים בבריתם עם הקב"ה, שני לוחות האבנים היו מונחים יחד בארון המשכן ואחר כך בבית ראשון (כך בספר מלכים א (ח', ט): "אין בארון רק שני לוחות האבנים אשר הניח שם משה בחורב אשר כרת ה' עם בני ישראל בצאתם מארץ מצרים").

אם נאמץ כיוון מחשבה זה להסביר את כפילות עשרת הדברות בכל אחד מן הלוחות, הדבר מדגיש כביכול את ייצוגה של כנסת ישראל בקדש הקדשים בתוך הארון. דבר זה מקביל במובן מסויים למימרא הנועזת של חז"ל לפיה "כשהיו עולים עולי הרגלים היו מגוללים להם את הפרוכת ומראים להם את פני הכרובים מעורים זה בזה ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה" (יומא נד.). גם שני הכרובים כביכול מייצגים האחד את נוכחות השכינה, והשני את כנסת ישראל.

לפי ההבנה שהבאנו לעיל, ישנה הקבלה בין שני הכרובים לשני הלוחות. המספר '2' איננו מקרי - לא במקרה שני כרובים, ולא במקרה שני לוחות - שני טפסים של הברית בין ה' לכנסת ישראל. כנסת ישראל מיוצגת באופן מובהק כביכול בתוך קדש הקדשים, הן בלוחות שבתוך הארון, והן בכרובים שמעל הכפורת. כאשר ה' נועד למשה על הכפורת מבין שני הכרובים, חוזה הברית של כנסת ישראל מצוי יחד עם חוזה הברית של ה' לרגלי מקום הויעוד וההתגלות, ושני הכרובים המייצגים האחד את כנסת ישראל והשני את השכינה הם שני העדים הכפולים לויעוד מבין שני הכרובים.

ייתכן להציע^[5] כי בפרשת יתרו המתייחסת באופן ישיר לעשרת הדיברות עצמם ולתוכנם של הדברים, שם שייכת יותר הבחינה בה קיימת הקבלה פנימית בין הדברות ועל כן מדובר על 5 דברות בכל אחד מהלוחות, ואילו בפרשת כי תשא שם באה לידי ביטוי בצורה מובהקת יותר נתינת הלוחות כברית, והפרת הברית ע"י חטא העגל - כשמדברים במושגים של ברית, יותר מובן אם בכל אחד מן הלוחות כתובים עשרת הדברות כפי שהזכרנו לעיל^[6].

אך מתברר כי בחז"ל ישנן דעות נוספות, הירושלמי מביא בעניין זה ארבע דעות:

"כיצד הלוחות היו כתובין?

חנניא בן אחי יהושע אומר ה' על לוח זו וה' על לוח זו שנאמר ויכתבם על שני לוחות אבנים.

רבנן אמרי עשרה על לוח זו ועשרה על לוח זו.

 ורבי יוחנן אומר עשרים על לוח זו ועשרים על לוח זו.

ורבי סימאי אומר ארבעים על לוח זו וארבעים על לוח זו שנאמר מזה ומזה הם כתובים טטרוגא.

חנניא בן אחי רבי יהושע אומר בין דבור לדבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה ממולאים בתרשיש כימא רבא. ר"ל כי מטי להאי קרא אמר יפה למדני חנניא בן אחי רבי יהושע מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים כן בין דבור לדבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה"                                               (שקלים פ"ו, הלכה א).

שתי הדעות הראשונות מקבילות לדעת ר' חנניא בן גמליאל ולדעת חכמים שהובאו לעיל במכילתא. נוספו לכך שתי דעות נוספות: דעת רבי יוחנן ורבי סימאי. המהר"ל מפראג מתייחס לכך, וטוען כי עשרת הדיברות אינן חסרות כיוון שהן יחידה תמימה בפני עצמה של מצוות המדביקות את העלול לעילה.

הלוחות מורים על עלול ועילה וזה מכיל בחובו מערכות יחס שונות והפוכות: מחד גיסא יחס של שיתוף וחיבור ומאידך גיסא יחס של הפרדה והבדלה - מחד בכל לוח עשרת הדיברות מצד שני היו שני לוחות אבנים. וכך דבריו: 

"אמנם מה שהיו הלוחות שנים ולא אחת, כי הלוחות יש בהם שתי בחינות, כי מצד כי אלו עשרה דברות הם ענין אחד יחד מתחילין בו יתברך שהוא העלה ומסיימין בעלול שהוא האדם וכמו שיתבאר דבר זה, והאדם שהוא העלול יש לו צירוף אל העלה ולפיכך ראויים שיהיו כל העשרה על לוח אחד שלא יהיה מעשה ה' שהם הלוחות חסר, ומצד שיש הפרש בין העלה והעלול שהרי חמשה הראשונות הם בין האדם ובין העלה וחמשה אחרונות בין האדם לאדם לכך היו מחולקין לשתים להיות שני לוחות"     (תפארת ישראל, ל"ה).

בהמשך, המהר"ל מתייחס לשתי הדעות הנוספות לפיהן היו על כל לוח עשרים / ארבעים דיברות שנאמרו על דרך ההפלגה. עיקר טיעונו הוא שחלק מן השלמות היא השוויון הגמור בין ימין לשמאל, וכך דבריו:

"ורבי שמעון בן יוחאי אומר כי היו הדברות עשרים על כל לוח, כי היו כתובים מימין הלוח עשרה דברות וכן בשמאל הלוח עשרה דברות פניהם איש אל אחיו הראשון היה נקרא מן הימין לשמאל והשני מן השמאל לימין. ודבר זה ראוי כי אם לא היה כך היה חסרון בלוחות שהם בריאה אלקית כי היו מלאכת שמים מן השם יתברך, וזה שכל שהוא שלם שוה הימין והשמאל. כאשר תראה באדם שיש לו ימין ושמאל ושניהם שוים לגמרי, ואם היו הלוחות כתובים מן הימין לשמאל בלבד הרי יש שנוי בין ימין ושמאל ודבר כזה חסר, שהרי ראוי דבר שהוא שלם שיהיה השמאל שוה לימין וכאן אינם שוים, ויהיה חסרון במלאכת השם הם הלוחות, וכאשר בכל הדברים הטבעיים הימין והשמאל שוים ובזה הדבר הוא שלם ואיך לא יהיה דבר זה במעשה ה'"     (שם).

מאלף לראות כי המהר"ל משתמש בביטוי "פניהם איש אל אחיו" המזכיר לנו כמובן את הכרובים שפניהם איש אל אחיו. נקודה זאת משמעותית בהקשר שהמהר"ל דיבר עליו, על השווית ימין ושמאל וגם בהקשר של ההקבלה בין הלוחות לכרובים כפי שהזכרנו לעיל.

לבסוף המהר"ל מביא את דברי ר' סמאי לפיו ארבעים דברות היו בכל לוח:

"אמנם רבי סמאי סבר כי צריך שיהיו הלוחות שהם מעשה אלקים שלמים, וכל דבר שהוא שלם הוא שוה לגמרי שאם אינו שוה לגמרי הוא חסר מפני שהוא חסר השלמה עד שיהיה שוה לגמרי, ולכך היו ארבעים על כל לוח ולוח והיו עשרה דברות מימין לשמאל ועשרה משמאל לימין. וראוי שיהיה שוה המעלה והמטה מן הלוח כמו ששוה הימין והשמאל עד שהוא שוה לגמרי, ולפיכך היו כתובים עוד עשרים מצד המטה דהיינו שהיו כתובים עשרה מלמטה למעלה וכן עשרה מלמעלה למטה עד שהיו כתובים עשרה מימין ועשרה משמאל עשרה מלמעלה ועשרה מלמטה עד שהיו כל הצדדין שוה, ובזה היה מעשה ה' שלמים בלי חסרון כלל כאשר היה בהם השווי לגמרי מכל צד"                                                              (שם).

הרעיון בארבעים הוא שיש כאן דבר שלם השווה לגמרי, לא רק בין ימין לשמאל אלא גם למעלה ולמטה.

שתי הדעות העיקריות הן אם כך:

• 5 דיברות בכל לוח המקבילות האחת אל השניה - לא רק 5 המקבילות ל5 האחרות מצד בין אדם למקום ובין אדם לחברו, אלא גם פרטי הדברות עצמן הראשונה עם השישית וכך הלאה.
• על כל לוח עשר דיברות – כיוון זה מחדד מאוד את מימד הברית הגמורה בין הקב"ה לכנסת ישראל, כשלוח אחד מייצג כביכול את הצד של החוזה של הקב"ה, ולוח אחר את הצד של כנסת ישראל, ושני טופסי הברית מונחים בארון גם של הקב"ה וגם של כנסת ישראל.