מה מונח בארון ולצידו? | 3 | לוחות הברית | 2

הברייתא דמלאכת המשכן בפרק ו' מפרטת את דעות התנאים ואת היחס בין הלוחות, ספר התורה ועובי הארון^[1]:

"ארון שעשה משה במדבר ארכו שתי אמות ומחצה ורחבו אמה ומחצה וגבהו אמה ומחצה, שנאמר 'ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קמתו'.

רבי מאיר אומר: באמה בת ששה טפחים, הרי כאן חמשה עשר טפחים. צא מהן שנים עשר טפחים לרחבן של לחות, וטפחים מקום שספר תורה מנח, וחצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן לעביו של ארון. ורחבו של ארון תשעה טפחים, צא מהן ששה טפחים לארכן של לחות, ומקום הנחת ספר תורה טפחים, כדי שלא יהא נכנס ויוצא בדחק, וחצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן לעביו של ארון.

רבי יהודה אומר: באמה בת חמשה טפחים, הרי כאן שנים עשר טפחים ומחצה. וארבעה לחות היו מנחים בו, שנים שלמים ושנים שבורים, והלחות ארכן של כל אחד ואחד ששה טפחים ורחבן ששה ועבין שלשה, צא מהן שנים עשר טפחים לרחבן של לחות, ואצבע מכאן ואצבע מכאן לעביו של ארון. ורחבו של ארון שבעה טפחים ומחצה. צא מהן ששה טפחים לארכן של לחות, וטפח אחד מקום הנחת העמודים, ועליו מפרש בקבלה: "אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון. עמודיו עשה כסף", ואצבע מכאן ואצבע מכאן לעביו של ארון. אבל ספר תורה לא היה נתון אלא מן הצד, שנאמר "ושמתם אתו מצד ארון ברית ה'". וכן בפלשתים הוא אומר: "ואת כלי הזהב אשר השבתם לו אשם תשימו בארגז מצדו".

לדעת רבי מאיר המידות ניתנו באמה בת 6 טפחים - אורך הארון 15 טפחים, רוחבו וגובהו 9 טפחים.

בצד האורך, לרוחבן של לוחות שנים עשר טפחים (שני הלוחות 6 טפחים כל אחד מונחים זה לצד זה), שני טפחים לספר תורה, וסה"כ טפח לעובי הארון (חצי טפח מכל צד) סה"כ 15 טפחים (לפי הגמרא בבבא בתרא יד. כל אחד מהלוחות 6/6 טפחים).

ספר התורה היה מונח לאורך הארון ורווח הטפחיים איפשר להוציא את ספר התורה בקלות מן הארון^[2], מתוך התשעה טפחים, הלוחות תפסו 6 טפחים, טפח לכתלים (חצי טפח לכל צד) ושני טפחים לספר התורה שלא יהיה נכנס ויוצא בדוחק.

לפי רבי יהודה המידות ניתנו באמה בת 5 טפחים - אורך הארון הוא 12.5 טפחים, רחבו וגובהו 7.5 טפחים.

לרבי יהודה מונחים בארון הן הלוחות והן שברי הלוחות (לרש"י שני הלוחות השבורים מונחים תחת שני הלוחות השלמים), מידות הלוחות הן 6 טפחים אורך, 6 טפחים רוחב ו-3 טפחים עובי, ביחד 12 טפחים רוחב הלוחות, שני אצבעות לעובי הארון אצבע מכל צד.

על כן, לפי דעה זו, אין באורך מקום להנחת ספר התורה הדורש שני טפחים (האורך הכולל של הארון הוא סה"כ 12.5 טפחים לגבי רוחב הארון 6 טפחים מתוך ה7.5 ללוחות, טפח אחד הוא מקום הנחת העמודים – עמודי הכסף ושני אצבעות לעובי הארון, אצבע מכאן ומכאן.

אם נסכם את ההבדלים המהותיים בין רבי מאיר לרבי יהודה הנובעים מהבדלי המידות^[3]:

מיקום ספר התורה: לרבי מאיר ספר התורה מונח בתוך הארון לצד הלוחות, ואילו לרבי יהודה ספר התורה מונח במדף מחוץ לארון ע"ג ארגז פלישתים.

מיקום עמודי הכסף: לרבי מאיר העמודים מונחים מחוץ לארון, ואילו לרבי יהודה העמודים מונחים בארון לצד הלוחות.

שברי הלוחות - רבי מאיר כלל לא מזכיר אותם, ולרבי יהודה הם מצויים בתוך הארון מתחת ללוחות השלמים (על פי שיטת רש"י).

 

אילו דיברות כתובים על הלוחות?

"שאל רבי חנינא בן עגיל את רבי חייא בר אבא: מפני מה בדיברות הראשונות לא נאמר בהם 'טוב' ובדיברות האחרונות נאמר בהם 'טוב'? ... הואיל וסופן להשתבר"

                                                                 (בבא קמא נד:-נה.).

הרי"ף מבאר כי רבי חייא בר אבא הסתפק איזה נוסח נכתב בלוחות הראשונים. שאלה זו מבוססת על ההנחה כי נוסח הדיברות שבפרשת יתרו היה כתוב על הלוחות הראשונים שנשברו, ואילו הנוסח שמופיע בפרשת ואתחנן הוא הנוסח שהיה כתוב על הלוחות השניים.

ואכן האבן עזרא מביא ככל הנראה בדעתו של רס"ג:

"שבראשונים נכתבו עשרת הדברים כאשר הם כתובים בפרשת וישמע (יתרו), ובשניים כאשר הם כתובים בפרשת ואתחנן"        (שמות ל"ד, א).

ובדומה לכך גם במדרש:

"שני לחות אבנים כראשונים - מהו כראשונים? שיהיו שוין לראשונים בקומה ובמראה. יתירין לוחות השניים על הראשוניים בארבע מדות: לוחות הראשונים לא נעשה להן ארון מתחלה, לוחות שניים נעשה להן ארון, שנאמר 'ואעש ארון עצי שטים ואפסל וגו'' (דברים י, ג), והיו דומין ככלה נכנסת לתוך חופתה. לוחות הראשונים לא היה בהן טוב, אבל לוחות שניים היה בהן טוב, שנאמר 'למען ייטב לך' (שם ה, טז). לוחות הראשונים לא הבהיק בהן קלסטר פניו של משה. לוחות הראשונים ירדו ומצאו ישראל באותו מעשה, לוחות שניים ירדו ביום הכפורים וקבלום ישראל בצום ותחנונים" (מדרש הגדול שמות ל"ד, א).

המדרש אומר כי לוחות שניים היה בהן טוב והכוונה לעשרת הדיברות הכתובות בפרשת ואתחנן.

המהר"ל מבאר את משמעות ההבדל בין הלוחות:

"וביאור זה כמו שאמרנו כי הלוחות הראשונות לא היו ראויים לפי העולם הזה ולכך לא נאמר בהן טוב, כי מלת טוב נאמר על המציאות שהוא מציאות ראוי וטוב, ולכך תמצא בכל מעשה בראשית בכל יום ויום וירא כי טוב, לומר כי המציאות הוא ראוי וטוב, ולוחות הראשונים מפני מעלתם לא היו ראויים לפי המציאות העולם הזה ולכך אין ראוי שיהיה נכתב בהן טוב. ואי אפשר לומר כי הלוחות הם לפי מדרגת העולם הזה רק אם נאמר שהמקבלים הם ראויים אל הלוחות, שאם היו המקבלים במדרגת המלאכים אז היו ראוים אל הלוחות, ולכך אם נאמר טוב בלוחות הראשונות שהיה מורה כי הלוחות הם לפי מדרגת עולם הזה לפי המקבלים, ואם היו משתברים הלוחות בשביל החטא הרי פסקה טובה ח"ו מישראל, כי מה שנשתברו הלוחות מורה כי אין לישראל המדרגה הראשונה שהיה להם כבר, והיה מורה שאין לישראל עוד אחר החטא המציאות הראוי שמורה עליו לשון טוב. אבל עכשיו שלא נאמר בהם טוב ומורה זה כי הלוחות אינם לפי עצם מציאות העולם הזה, רק היה הלוחות במה שהיו ישראל במדרגת המלאכים כשקבלו התורה אשר אותה המדרגה אינה ראויה לפי מציאות עולם הזה והיו ישראל גם כן במדרגת המלאכים, וכשנשתברו עתה מפני החטא לא פסק מישראל שם המציאות הראוי לעולם הזה, אבל פסקה מהן המדרגה שאינה ראויה למציאות עולם הזה שהיו ישראל במדרגת המלאכים, ולא היו ישראל דומים לאדם הראשון, כי באמת קודם שחטא האדם והיה בגן עדן לא היה אותה מדרגה שיהיה בגן עדן ראויה לעולם הזה ואינה בכלל המציאות עולם הזה, עד שחטא וגרשו מגן עדן והוסרה מדרגתו העליונה שאינה ראויה לעולם הזה ונשאר על המדרגה הראויה לעולם הזה, וכך ישראל קודם שחטאו היו ישראל במדרגה שאינה ראויה לעולם הזה ומצד הזה נתן השם יתברך אל ישראל לוחות כאשר היו במדרגת המלאכים, עד אחר שחטאו והיה מדרגת ישראל כאשר ראוי לפי המציאות אשר ראוי לעולם הזה ולכך דוקא בלוחות השניות שהיו מעשה משה והוא ראוי לפי מדרגת עולם הזה, ודבר שהוא ראוי לפי המציאות נאמר בהן כי טוב. וזה שאמר אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כלכם אכן כאדם תמותון, וזה שאמר רב אשי דלכך לא נאמר בהן כי טוב שיאמרו ח"ו פסקה טובה מישראל, ור"ל אם כתב בלוחות ראשונות טוב וזה היה מורה כי הלוחות הם לפי המציאות של עולם הזה ואם היו נשברים היה זה ח"ו מורה שפסקה טובה מישראל, ודבר זה מבואר בלי ספק ובלי קושיא".

לדברי המהר"ל הלוחות הראשונים נשתברו מפני שלא היו במדרגת העולם הזה. אמנם הם ניתנו בתחילה לישראל, אולם זאת  מפני שבשעת מתן תורה ישראל היו במדרגת מלאכים, למעלה ממעלת העולם הזה. לאחר חטא העגל, כשישראל חזרו למדרגת העולם הזה - הגשמי, שוב לא היו ראויים ללוחות אשר הם מעשה אלוקים.

בדרך זו מבאר המהר"ל את ההבדל בין הלוחות: אם היה כתוב בלוחות הראשונים 'טוב', זה היה מורה כי הלוחות הם לפי המציאות הראויה לעולם הזה, כי 'טוב' נאמר על מציאות ראויה. מכך היה משתמע שמציאות ראויה לעולם הזה היא רק כשישראל במדרגה שלפני חטא העגל, וכשנשתברו, זה היה מורה שישראל איבדו את שם המציאות הראויה והטוב כשם שהלוחות לא נתקיימו. כעת שנכתב 'טוב' רק בלוחות השניים, הדבר מורה על כך שמדרגת ישראל לאחר החטא ראויה לעולם הזה, וכל זמן שישראל דבקים בתורה ובעבודה ה' זוהי מציאות הראויה למדרגת העולם הזה וקרויים טוב.

יוצא כי קיימת זיקה עמוקה ביותר בין מדרגתם של ישראל ובין הלוחות - הלוחות הראשונים היו במדרגת ישראל שהיתה כדרגת המלאכים, והם לא התקיימו מפני שישראל לא עמדו במדרגה זאת בחטאם בחטא העגל. לעומת זאת, הלוחות השניים היו מתאימים למדרגת ישראל לאחר החטא והיה כתוב בהם 'טוב' ודבר זה יכל להתקיים.

 

באיזה כתב נכתבו הלוחות?

"אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא: בתחילה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ובלשון הקודש, חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית... רבי אומר בתחילה בכתב זה (בכתב אשורי) ניתנה תורה לישראל, כיוון שחטאו נהפך להן לרועץ, כיוון שחזרו בהן החזירו להם שנאמר 'שובו לבצרון לכודים אסירי התקוה'... רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי אלעזר בין פרטא שאמר משום רבי אלעזר המודעי: כתב זה (האשורי) לא נשתנה כל עיקר שנאמר 'ווי העמודים' - מה עמודים לא נשתנו, אף ווים לא נשתנו. ואומר: 'ואל היהודים ככתבם וכלשונם' מה לשונם לא נשתנה אף כתבם לא נשתנה"      (סנהדרין כא:).

לפי רבי יהודה הנשיא ורבי אלעזר המודעי התורה ניתנה לישראל בכתב אשורית, ואילו לפי מר זוטרא התורה ניתנה תחילה בכתב עברי ובזמן עזרא חזרה וניתנה להם בכתב אשורית.

ראיה לדעה כי התורה ניתנה בכתב אשורי, מובאת בתשובת הגאונים מן הגמרא בשבת. הגמרא בשבת (קד.) אומרת כי 'ם' ו- 'ס' שבלוחות - בנס היו עומדים. בתשובת הגאונים (סימן שנ"ח) ובחידושי הר"ח והר"ן פוסקים כדעת רבי אלעזר המודעי ורבי, ומביאים ראיה מגמרא זו מכיון שנס זה "אפשרי" רק אם הדברים כתובים בכתב אשורי^[4].

 

איך היה הכתב כתוב על הלוחות?

ביחס ללוחות הראשונים, אומרת התורה:

"ויפן וירד משה מן ההר ושני לוחות העדות בידו, לוחות כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים"

                                                                       (שמות לב, טו).

מבארים הראשונים על אתר כך:

רש"י:

"'משני עבריהם' - היו האותיות נקראות ומעשה נסים הוא".

רס"ג גם הוא רומז כנראה דברי חז"ל אלו:

"'מזה ומזה' - מבפנים ומבחוץ".

הראב"ע מצטט את דברי חז"ל, ולאחר מכן אומר כך:

"ולפי דעתי שאין צורך לנס כי אבני הלוחות אינם כאבני המילואים רק הם עבים כי הכתוב אמר כי הם כתובים משני עבריהם ולא מעבר אחד בעבור שהיו האותיות נראות בעבר האחר הפוכות".

הגמרא בשבת קד.

"אמר רב חסדא ם ו- ס שבלוחות בנס היו עומדין ואמר רב חסדא כתב שבלוחות נקרא מבפנים ונקרא מבחוץ כגון נבוב בובן בהר רהב סרו ורס".

בעל הרוקח בפירושו לשמות לב, טז כותב שגם לוחות השניים היו כתובים מזה ומזה משני עבריהם וה: ם ו - ס היו עומדים בנס כמו בלוחות הראשונים וכן דעתו של המשך חכמה.