דילוג לתוכן העיקרי
המקדש במקרא ו -
שיעור 161

מה מונח בארון ולצידו? | 6 | השם וכל כינוייו מונחים בארון

 

בשיעורים האחרונים עסקנו בחפצים המונחים בתוך הארון ולצידו. במספר מקומות בש"ס מוזכר כי גם השם וכל כינוייו מונחים בארון. למה הכוונה? בשיעור זה ננסה לבחון נקודה זו ולבארה לאור מספר סוגיות בתלמוד בהם היא מוזכרת.

הארון יחד עם עם-ישראל במלחמה

המשנה במסכת סוטה מתארת את דברי הכהן משוח המלחמה המדבר אל העם בלשון הקודש לפני יציאתם למלחמה. בין שאר הדברים הוא אומר ליוצאים למלחמה:

"'אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו... כי ה' אלקיכם ההולך עמכם להלחם לכם' - הם באים בנצחונו של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום. פלשתים באו בנצחונו של גולית מה היה סופו? לסוף נפל בחרב ונפלו עמו. בני עמון באו בנצחונו של שובך מה היה סופו? לסוף נפל בחרב ונפלו עמו. ואתם אי אתם כן 'כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להלחם' - זה מחנה ארון"

                                                                           (סוטה מב.).

אמירה זאת של הכהן משוח המלחמה באה לחזק את בני ישראל ביציאתם לקרב, ולומר להם כי אין להם לפחד מכיוון שהשכינה עמהם להלחם להם עם אויביהם. מעבר לכך מבאר הרמב"ן:

"יזהירם שלא ירך לבבם ולא יראו מן האויבים, ואמר שלא יבטחו בזה בגבורתם לחשוב בלבם גבורים אנחנו ואנשי חיל למלחמה, רק שישיבו לבם אל ה' ויבטחו בישועתו ויחשבו כי לא בגבורת הסוס יחפץ ולא בשוקי האיש ירצה (תהילים קמז, י) כי רוצה ה' את יראיו את המייחלים לחסדו"                                (דברים כ', ד).

הכהן אומר לעם כי שלא כפלישתים וכבני עמון, אצל עם ישראל ה' אלקיכם הוא ההולך עמכם להלחם לכם - זה מחנה הארון, ואם יבואו בנצחונו של מקום בוודאי ינצחו. מחנה הארון הינו הארון וכל מה שיש בו שהשכינה עמו, והגמרא מוכיחה ממלחמת מדיין כי הארון יוצא עמם למלחמה.

מהי משמעות העובדה שה' הולך עם עם ישראל למלחמה? הגמרא במסכת סוטה מבארת:

"וכל כך למה, מפני שהשם וכל כינוייו מונחין בארון"

                                                              (מב:).

השם וכל כינוייו

לכאורה ה'שם' הוא שמו המפורש של הקב"ה שנכתב ואינו נקרא (פרט למקרים מסויימים בעבודת המקדש), ו'כל כינוייו' הם שבעים שמות הקודש.

מהם אותם כינויים? רבנו גרשום (ב"ב יד.) מבאר כי שבעים שמות הקודש רמוזים בשלושה פסוקים בפרשת בשלח:

"ויסע מלאך האלוקים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם, ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחוריהם. ויבוא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחושך ויאר את הלילה ולא קרב זה אל זה כל הלילה. ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים" (שמות י"ד, יט-כא).

ה'אבן עזרא' כותב:

"ובעבור שאלה השלושה פסוקים דבוקים זה עם זה וכל אחד יש בו שבעים ושתים אותיות, על כן מצאנו בספרים כתוב סימן סוד השם המפורש"                                         (שמות י"ד, יט).

ובדומה לכך כותב רש"י על הגמרא בסוכה הדנה בהושענות:

"אני והו. בגימטריא אנא ה', ועוד משבעים ושתים שמות הן הנקובים בשלש מקראות הסמוכין בפרשת ויהי בשלח: ויסע וגו' ויבא בין מחנה ויט משה את ידו. ושלשתן בני שבעים ושתים אותיות ומהן שם המפורש, אות ראשונה של פסוק ראשון ואחרונה של אמצעי וראשונה של אחרון, וכן בזה הסדר כולן. השם הראשון והו וי''ו של ויסע ה''א דכל הלילה וי''ו דויט ושם השלשים ושבע הוא אני אל''ף דמאחריהם ונו''ן ראשון דהענן בחשבון של מפרע ויו''ד דרוח קדים"

                                                         (סוכה מה.)

יוצא מכאן כי בפסוקים אלו ישנו רמז לשם בן שבעים ושתים אותיות.

מוסיף על דברי רש"י החזקוני (שמות י"ד, כא) האומר כי מפסוקים אלו יוצא שם בין ע"ב אותיות, ובו קרע משה את הים. ולפי שמתחילה הזכירו משה על המים לפיכך בהושענות בחג שבו אנו נדונים על המים אנו מזכירין ממנו שתי תיבות הראשונות לשני חצאין - ונראה כאילו הזכרנוהו כולו, והם אנ"י וה"ו שהאחד תיבה ראשונה והאחת תיבה שלושים ושבע.

מבלי להיכנס לפרטי הופעת שם בין עב' אותיות בפסוקים אלו, פסוקים אלו מתארים באופן ברור את ההופעה האלוקית הגלויה ע"י מלאך האלוקים ועמוד הענן, המשימים בסופו של דבר את הים לחרבה, ומאפשרים לבני ישראל לבוא בתוך הים ביבשה. אם כן, על פי פירושים אלו, הכהן אומר לעם כי אין להם לפחד מכיוון ששמות הקודש היוצאים עמם בארון, הולכים עמהם להילחם להם עם אויביהם.

על דרך זו מפרש רבנו בחיי בפירושו לדברי משה לישראל ערב כניסתם לארץ:

"לא יתיצב איש בפניכם פחדכם ומוראכם יתן ה' אלוקיכם על פני כל הארץ אשר תדרכו בה כאשר דיבר לכם - יש בפס' הזה עב' אותיות כנגד שם בן עב', יוצא ממנו שם ידוע נדרש למבוקשיו יודעי כחו הגדול לפחד הדרך"       (דברים י"א, כח).

מעניין כי המהרש"א בפירושו לגמרא בסוטה מקשה ואומר:

"לאו דוקא כל כינוייו דהא לא הוי בו רק הלוחות כדלקמן שהיה בהם עשרת הדברות ואין בהם רק השם וכינוי א-לוהיך וא-ל, אבל שאר כל הכינויים דחשיב פרק שבועת העדות לא היו בו וק"ל"     (מב:).

מוסיף הקרן אורה על אתר, בהתייחסו לדברי המהרש"א

"ולא משמע הכי בבבא בתרא דף יז. דיליף מקרא דאשר נקרא שם ה' צבt-ות מלמד שהשם וכל כינוייו מונחים בארון ולדעת המהרש"א ז"ל דקאי אלוחות מה בא ללמד בזה?".

דעה אחרת בהבנת שבעים השמות של הקב"ה מובאת בדברי בעל הטורים:

"אספה לי שבעים איש. כנגד שבעים נפש שירדו למצרים (ב"ר מט, ב), וכנגד שבעים אומות, וכנגד שבעים שמות שיש להקדוש-ברוך-הוא (במד"ר יד, יב). ואלו הן: א-ל, אלוקים, ה' אחד, אדון, אדיר אהיה, אמיץ, אמת, ארך אפים, אחרון, שאינו מוסר מלכותו לאחר; אמונה, אשכול הכופר, ברוך, בורא, גדול, גאה, גואל, גבור, דגול, היודע, ועד, זוכר, חי, חסיד, חנון, חוקר, חסין, חכם, טוב, טהור עינים, ישר, יושב סתר, כבוד המסתתר, נורא, נשגב, נצח, נוצר חסד, נושא עון, נושא פשע, נושא חטא, נוקם, נוטר, סלה, ישב קדם סלה; סלח, עליון, עופר, עזוז, פודה, צור, צבי, צבא-ות, קדוש, קנא, קרוב, רחום, רם ראשון, שלא קיבל מלכותו מאחר; רב חסד, שומר, שופט, שלטון, שר, שוכן עד, תמים, תקיף"                                    (במדבר יא, טז).

גודל הארון ומה נמצא בתוכו ולצידו

הגמרא בבבא בתרא (יד:) עוסקת ביחס בין ספר התורה, הלוחות והארון, לשיטת רבי מאיר (על פיה האמה היא בת ששה טפחים), ולשיטת רבי יהודה (לפיה האמה היא בת חמשה טפחים).

כתוצאה ממחלוקת זו, נחלקו ר"מ ור"י בהבנת הפסוק "אין בארון רק שני לוחות" - רבי מאיר לומד מכאן כי ספר התורה שכתב משה מונח בארון, ואילו רבי יהודה למד כי שברי הלוחות הראשונים מונחים בארון. לאור זאת שואלת הגמרא – מנין לומד ר"מ כי שברי הלוחות מונחין בארון? כלומר, הנחת הגמרא היא כי שברי הלוחות מונחים בארון אליבא דכולם, והשאלה הנשאלת היחידה הינה מניין לומדים זאת?

הגמרא משיבה כי הוא לומד זאת כרב הונא, שלמד:

"מאי דכתיב 'אשר נקרא שם שם ה' צבא-ות יושב הכרובים עליו'? מלמד שלוחות ושברי לוחות מונחים בארון".

הפסוק המובא כראיה מתאר את העלאת הארון על ידי דוד בספר שמואל:

"ויקם וילך דוד וכל העם אשר אתו מבעלי יהודה להעלות משם את ארון האלוקים אשר נקרא שם שם ה' צבא-ות יושב הכרובים עליו"                                                     (שמואל ב ו', ב).

השם נכפל שם פעמיים, ובפשטות נקרא ארון האלוקים בשם 'שֵם'. הדרשה של חז"ל על שם ה' אלוקי הצבא-ות הינה על שני סוגי הלוחות - על השלמים ועל השבורים, ועל כן נלמד מכאן כי לוחות ושברי לוחות מונחים בארון.

על פי הסוגיא רבי יהודה למד כי לוחות ושברי לוחות מונחים בארון מן הפסוק במלכים:

"אין בארון רק שני לוחות האבנים אשר הניח שם משה בחורב, אשר כרת ה' עם בני ישראל בצאתם מארץ מצרים"    (מלכים א ח', ט).

מה לומד אם כן ר' יהודה מן הכפילות 'שם שם ה' צבא-ות'? עונה הגמרא:

"ההוא מבעי ליה לכדרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן אמר רבי שמעון בר יוחאי מלמד שהשם וכל כינוייו מונחים בארון".

כלומר, כפילות הפסוק רומזת לעובדה כי השם המפורש וכל כינוייו - כלומר שבעים השמות של הקב"ה - מונחים בארון שהיה יוצא עם בני ישראל למלחמה[1].

באיזה ארון נמצא שם ה' וכל כינוייו

בשיעורינו בשנה שעברה, ראינו את מחלוקת רש"י והרמב"ן בשאלה כמה ארונות היו.

לשיטת רש"י, ישנם שני ארונות - זה שיוצא למלחמה שהיה ארון עץ אותו עשה משה ובו הניח את הלוחות כשירד מהר סיני, והארון השני שעשה בצלאל מזהב הנמצא בקדש הקדשים. לארון בצלאל במשכן הועברו הלוחות מהארון שעשה משה, ובארון שעשה משה הונחו שברי הלוחות הראשונים.

לשיטה זו, השם וכל כינוייו מצויים לכאורה בארון היוצא למלחמה.

לפי הרמב"ן הסובר שישנו רק ארון אחד, הוא לא יוצא למלחמה. לפי הבנה זאת, לוחות ושברי לוחות מונחים בארון, יחד עם השם וכל כינוייו (בבא בתרא יד:).

אשר מאייערס[2] שואל בהערותיו האם השם וכל כינוייו היו בארון שבקדש הקדשים רק בזמן הבית הראשון או גם בזמן המשכן. הוא מציע אפשרות כי בזמן המשכן שם ה' וכל כינוייו לא היו בארון שבקדש הקדשים, אלא רק בארון שיצא עמהם למלחמה. וייתכן שמציאות של מקדש קבוע בו אין ארון יוצא עמהם למלחמה, השם וכל כינוייו היה בארון בקדש הקדשים.

אשר מאייערס מוכיח כי לדעת ה'רוקח' שם ה' וכל כינוייו לא היו בארון בקדש הקדשים בזמן המשכן ובכל אופן לפי דעתו באופן בסיסי שברי הלוחות היו בארון שבתוך קדש הקדשים, ורק בשעת מלחמה הוציאם מהארון שבקדש הקדשים והכניסם לתוך הארון שיצא עמהם למלחמה. וכשהיו חוזרים מן המלחמה היו מחזירים אותם בתוך הארון שעליו הכרובים[3].

מהי משמעות הנחת שם ה' בארון?

מהי משמעות העובדה כי השם וכל כינוייו מונחים בארון?

ניתן לומר, כי השם וכינוייו השונים של הקב"ה (שבעים השמות והשם בן שבעים ושתים אותיות) מבטאים דרכים שונות של התגלות הקב"ה. כביכול בארון בפועל מונחים השמות המבטאים את כל דרכי התגלותו.

יש בכך ביטוי כביכול מוחשי, של השגחה ישירה וליווי צמוד של הקב"ה את עם ישראל באשר הוא שם באופן כללי, ובפרט כשעם ישראל יוצא למלחמה.

ואכן כך מבאר המהר"ל בחידושי אגדות למסכת בבא בתרא:

"השם וכל כנויו וכו'. פי' כי הארון הוא ארון הברית אשר על ידו היה חבור הקב"ה עם ישראל, ולפיכך ראוי שיהיה השם וכל כנויו בארון שזה היה הברית שלם מצד כל שמותיו ית', וכמו שהיה שם הלוחות וגם ספר תורה בשביל שהתורה היא הברית והחבור בין ישראל לאביהם שבשמים, וכן הלוחות וכל שמותיו הקדושים על ידם הברית והחבור, כי התורה היא לישראל מן השם יתברך, ולפיכך הוא עושה ברית וחבור בין ישראל לאביהם שבשמים. וכן שמותיו ית' שמו ית' נקרא על עמו ישראל, כדכתיב (דניאל ט, יט): 'כי שמך נקרא וגו'' ועל עמך, ומפני כך שמותיו הם הברית והחבור בין ישראל לאביהם שבשמים והם מונחים ג"כ בארון הברית".

האם ישנו איזה שהוא רמז לגבי הרקע של הופעת השם וכל כינוייו בארון?

ר' שמחה מאיר מדוינסק, עומד לכאורה על הרקע ההיסטורי להופעת שמות ה' וכינוייו בארון ה'. וכשהארון נפל בידי בפלשתים כתבו איך נקרא השי"ת בכל לשונות הגויים. זה מסביר את העובדה כי הרמז לשם ולכל כינוייו המונחים בארון נלמד לראשונה בעת העלאת הארון לירושלים על ידי דוד מפני שבפקודת שמואל הרמתי ניתנו שמות של הגויים אשר נקראים כנויים בארון ה' וכך דבריו שם:

"הקדמה ב, כי כל השמות שקוראים הגויים בלשוניהם להשם הוא אין לו קדושה כמו שם הקודש, רק נמחק, והוא רק כינוי, כמו רחום וחנון, כן כתב בפרק כ"ו מהלכות סנהדרין (ה"ג), הואיל והוא חייב אם קלל בכל הכנויין כך אם קלל בכל לשון חייב, שהשמות שקוראים בהן [הגוים] להקב"ה הרי הן ככל הכנויין, ולכן פסק בהלכות מלכים פרק א' (ה"ג) בן נח שבירך את השם בין שבירך בשם המיוחד [היינו כל השבע שמות שאינן נמחקין] בין שבירך בכנויו בכל לשון חייב, משא"כ בישראל, היינו דשם שקוראים בו הגוים הוי רק ככנוי רחום או חנון שנמחקין.

ומה נאות לפ"ז פי' הגמרא (ב"ב יד:) שם שם (ש"ב ו, ב) מלמד שהשם וכל כנוייו מונחין בארון, לפרש"י דכל השמות כתובין, למה לא כתב עד כאן, ולפירוש רבינו דכנויין מקרי מה שנקרא השי"ת בכל לשונות הגוים אתי שפיר, שעפ"י הנסבה הרעה שנפל הארון שבי ביד פלשתים כתבו איך נקרא השי"ת בכל לשונות הגוים, ולכן לא נזכר רק בעת שהעלהו דוד, כי בפקודת שמואל הרמתי נתנו שמות של הגוים אשר נקראים כנויים בארון ד'".

 

*

**********************************************************

*

* * * * * * * * * *

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון, תשע"ב

עורך: אביעד ביננשטוק

*******************************************************

בית המדרש הוירטואלי

מיסודו של

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/vbm

האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דואל: [email protected]

לביטול רישום לשיעור: http://etzion.org.il/vbm/

* * * * * * * * * *

 

 

[1]   אין התייחסות בדברי חז"ל אלו לשאלה מי כתב שמות אלו ועל מה נכתבו, האם על קלף או על אבן באיזה הקשר / אירוע נכתבו.

[2]   בספרו מלאכת המשכן וכליו ע' מב – מג.

[3]   נזכיר שישנן שיטות רבות בכך והבאנו בעיקר דעה אחת ואכמ"ל.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)