מה מונח בארון ולצידו? | 7 | עמודי הכסף ובגדי הכהן הגדול

מהם עמודי הכסף?[1]

"מיתיבי ארון שעשה משה אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו.

באמה בת ששה טפחים והלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה מונחות כנגד ארכו של ארון... דברי ר"מ.

ר' יהודה אומר באמה בת חמשה טפחים, והלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה מונחות באורכו של ארון. כמה לוחות אוכלות בארון שנים עשר טפחים נשתייר שם חצי טפח אצבע לכותל זה ואצבע לכותל זה פירנסת ארון לארכו צא ופרנס ארון לרחבו. כמה לוחות אוגדות בארון ששה טפחים נשתייר שם טפח ומחצה צא מהן חצי טפח אצבע ומחצה לכותל זה ואצבע ומחצה לכותל זה נשתייר שם טפח שבו עמודין עומדין שנאמר: 'אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון עמודיו עשה כסף רפידתו זהב מרכבו ארגמן וגו'' (שיר השירים ג')"                                               (ב"ב יד.).

גמרא זו דנה ביחס בין הלוחות לארון, מתוך מידות הלוחות שארכן ששה ורחבן ששה טפחים ועוביין שלושה.

לדעת ר"מ האמה היא בת 6 טפחים, ומכאן כי: הלוחות אוכלות באורך הארון 12 טפחים, ונשתיירו שם שלושה טפחים. טפח עבור הכתלים, ושני טפחים שבהן ספר תורה מונח. לרוחבו של הארון הלוחות אוכלות שבעה טפחים, ונשארו שלושה טפחים. טפח עבור הכתילים ושני טפחים שלא יהא ספר תורה נכנס ויוצא כשהוא דחוק.

רבי יהודה חולק על רבי מאיר וסובר כי האמה היא בת 5 טפחים. לאורך הארון, הלוחות אוכלות בארון 12 טפחים נשתייר שם חצי טפח - אצבע לכותל זה ואצבע לכותל זה. לגבי רוחבו של הארון, הלוחות תופסות 6 טפחים, ונשתייר שם טפח וחצי, חצי טפח לכתלים, ועוד טפח שבו עמודין עומדין.

בכוונתנו להתבונן בעמודים אלו הן בצדדים המעשיים שלהם (ממה הם עשויים והיכן הם מונחים), והן בתפקידם ותכליתם.

מדוע היו עמודי כסף? אומר התוספות על אתר:

"נראה לר"ת כסימן להעמדת ישראל היה ולא עשאום של זהב שלא להזכיר מעשה העגל שאין קטגור נעשה סניגור, וכן אמרינן בר"ה דף כו. דמשום הכי לא היה כהן משמש לפני ולפנים ביוה"כ בבגדי זהב משום דאין קטיגור נעשה סניגור והתם פריך והא הוה ארון שהיה של זהב והיה לפנים ומשני מכפר, והני עמודים נמי היו כמו מכפר שהם עשויים סימן להעמדת ישראל, והוא שיסד הפייט תבנית אות יוסף עמודיו עשה כסף בשביל תבנית אות יוסף סימן של יוסף דהיינו עגל דיוסף שנקרא שור, שנאמר 'בכור שורו הדר לו', לכך עמודיו עשה כסף ולא זהב שלא להזכיר במעשה העגל".

לפי בעלי התוספות, הסיבה לכך שהעמודים נעשו מכסף היא שלא להזכיר את מעשה העגל. בנוגע למהות, בעלי התוספות טוענים כי העמודים הם גם כן כמו מכפר העשויים כסימן להעמדת ישראל.

הר"ש סירליאו כתב:

"ורח' פירש שהוא סימן להעמדת ישראל ועשאום של כסף ולא של זהב שלא להזכיר עוון העגל עד'. ויותר נכון לומר שמצינו גבי תורה דכתיב כסף מזוקק שבעתיים דהוו להו מ"ט כדדרשינן ואור החמה יהיה שבעתיים וגבי תורה וכמטמונים תחפשנה, ואמרינן בעלמא מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור והך מנינא לא אשכחן גבי זהב אלא טהור - ולהכי עשאום של כסף ע"כ"           (שקלים פרק ו' הלכה א ד"ה לשלוט מקום לעמודים).

לדעת הר"ש סירליאו, נמשלת התורה ככסף מזוקק שבעתיים, ואילו הדרשה על מט' פנים טמא וטהור לא מצויה כלפי הזהב אלא זהב טהור ועל כן עשאום של כסף.

תכלית העמודים וצורת עמידתם

אומר רש"י על אתר:

"שני עמודי כסף כמין עמודי ספר תורה שוכבים לארכו והלוחות ביניהם שנאמר עמודיו עשה כסף".

תחילה רש"י מדבר על שני עמודים. מספר זה אינו מבואר מפורשות בחז"ל אך הוא בהחלט מתאים לפי רבי יהודה למקום הפנוי. שנית, העמודים שוכבים לאורכו של הארון.

צורת העמודים היא מעין עמודי ספר תורה, גוללים את התורה סביבם, והם מאפשרים קריאה ראויה יותר בתורה.

השטמ"ק מביא בשם הראב"ד כך:

"ואפשר שמוציאים התורה בפ' הקהל לקרותה אז היו גוללים עליה, ואף על פי (שהמלך) היה לו ספר תורה שהיתה נכנסת עמו ויוצאת עמו אבל בפרשת הקהל דספר עזרה היה קורא" (בבא בתרא יד.).

מענינת מאוד השערת הראב"ד כי בפרשת הקהל, אעפ"י שהמלך צמוד לס"ת שהולך עמו לכל מקום, קוראים בספר העזרה ומגוללים את ספר התורה על אותם עמודי כסף המצויים בארון.

הראב"ד איננו מתייחס לשאלה מדוע לקרוא דווקא בספר העזרה ולא בספר הצמוד למלך? ברצוננו להציע כי הדבר נובע מהדמיון שיש בין פרשת הקהל למתן התורה. מעמד הקהל נעשה אחת לשבע שנים במוצאי שנת שמיטה, לאחר שכל השנה החקלאים למדו תורה ובסופה כולם עולים להר הבית ושם קוראים בתורה. באירוע כל כך משמעותי המסמל את המשך מתן תורה, קוראים דווקא בספר העזרה ולא בספר אחר, לסמל את היות המקדש המשך מעמד הר סיני, ועל כן קוראים בו בתורה המצויה בארון.

מוסיף השטמ"ק הערה נוספת:

"ואני סבור אעפ"י שכתוב אפריון עשה לו המלך שלמה עמודיו עשה כסף - מימי משה היו, אף על פי שלא מצינו אותה לא בצוואה ולא בעשיה. ואפשר שלא נעשו אלא לאחר שנשלמה התורה ונצטווה משה לתתה מצד הארון".

לכאורה, על פי הפסוק המהווה אסמכתא לעצם קיומם של העמודים שלמה המלך הוא שעשה את עמודי הכסף. על פי הבנה זאת, ניתן היה לומר שהעמודים קיימים רק בבית ראשון, בבית שלמה. בנוסף, לא מצינו צייוי מעל עמודים לאו למשה על בניין המשכן ולא בבניה בפועל.

כיוון אחר מובא בדברי הריטב"א:

"ויש מפרשים כי היו עומדין לסמוך בהם הכפורת או מבחוץ או מבפנים כדי לסמכו, וגם הביאו קצת באמצע אחד מכאן ואחד מכאן והיה נעשה כעין אפריון ועמודיו משני צדדין וזה הנכון ממה שפירשנו בזה"

                                                                      (בבא בתרא יד.).

הריטב"א מציע כאן אפשרות לשימוש שונה לגמרי לעמודים, ללא כל קשר לספר התורה אלא לסמוך בהם הכפורת. ככל הנראה, ההנחה היא כי משקל הכפורת ומעליה הכרובים הוא גדול מאוד, ותפקיד העמודים לסמוך אותם ועל כן מקרבים אותם לאמצע כדי למלא את המגמה הזאת.

בנוסף, הצעתו תואמת את הפסוק מפני שבצורת עבודה זו, הם יוצרים סוג של אפריון התומך בכפורת.

פירוש זה תואם אף את דברי המדרש האומר:

"אפריון - זה הארון, עמודיו עשה כסף - אלו העמודים וחשוקיהם כסף, רפידתו זהב - זו הכפורת, מרכבו ארגמן - זו הפרוכת של ארגמן, תוכו רצוף אהבה - אלו הלוחות"     (שיר השירים זוטא ג, י).

פסוק זה בשיר השירים נדרש כולו על הארון, ובתוכו העמודים. הרב כשר מעלה את האפשרות כי היה צורך בעמודים של כסף לבניין הארון.

עוד כיוון מובא בדברי ה'לקח טוב' (שמות כ"ה, ו) האומר כי עמודי כסף היו עומדין ברוחב הארון לארוך הלוחות, והם היו מהדקין את הלוחות שלא יתנועעו במסעות.

בכמה מקורות מתוארים העמודים כמעין איצטבא:

"ר' ברכיה פתר קרא בארון - תורי זהב - זה הארון דכתיב וצפית אותו זהב טהור, עם נקודות הכסף - אלו שני העמודים העומדים לפנים שהיו של כסף כמין איצטויין"       (שיר השירים רבה א, יא).

ובאות אמת כתב הרב כשר: נוסחא אחרת 'אצטבא' - והכל אחד. הבנה זו תואמת על פי הרב כשר את דעת רבי יהודה לפיו ספר התורה מונח מבחוץ.

בירושלמי (שקלים פ"ו הלכה ה) מבואר:

"ספר תורה היכן היה מונח? כמין גלוסקים עשו לו מבחוץ והיה ספר תורה מונח בו".

ובפירוש תלמיד רשב"ם: כמין גלוסקים כמין תיבה ויישם בארון תירגם ושוין יתיה בגלוסקמא. וכן מביא בענפי יהודה גירסא מכתב יד בדברי רבי יהודה אבל ספר תורה לא היה בארון אלא בארגז ומן הצד היה נתון.

בצירוף המקורות מציע הרב כשר כי שני עמודים של כסף היו כמין איצטבא, עליה הייתה מונחת גלוסקמא זו שבה היה ספר תורה. ומסתבר שעליה היה מונח גם הארגז ששגרו פלשתים, צנצנת המן ופך של שמן המשחה ולא עמדו על הרצפה. 

מידות העמודים^[2]

אורך העמודים

לשיטת רבי יהודה שאמת הכלים היא בת חמשה טפחים:

גודל הארון מבחוץ 7.5x12.5 טפחים, וחללו בפנים: 7x12 טפחים (אצבע לכל כותל). הלוחות תופסים 12.5 טפחים לאורך, ו-6 טפחים לרוחב, נשאר רווח ברוחב הארון טפח באורך 12 טפחים. סביר להניח שהלוחות היו קצת פחות מ-12 טפחים אורך (ולכל היותר 12 טפחים היות וזה דבר העשוי להכניס ולא להוציא).

לדעת הראב"ד שכשמוציאים ספר התורה בפרשת הקהל לקרותה היו גוללים אותה על עמודי הכסף, ייתכן שהיו מוציאים העמודים מן הארון. צריך עיון בדעת רבי מאיר לפיו העמודים היו בחוץ, האם אורכם היה זהה לדעת רבי יהודה או שעל פי התוספות (בבבא בתרא יד: ד"ה ורבי מאיר) אורך העמודים היה הרבה פחות מיב' טפחים.

רוחב העמודים

כפי שראינו לעיל, לשיטת רבי יהודה, נשאר רווח טפח אחד ברוחב הארון. לפי זה ישנו רווח של טפח אחד ברוחב הארון לשני עמודי הכסף, כך שנשאר לכל אחד מן העמודים חצי טפח. סביר להניח שכך גם דעתו של רבי מאיר.

מקום העמודים

רש"י (בבא בתרא יד. ד"ה שבו עמודים) כותב כי שני עמודי כסף כמין עמודי ספר תורה שוכבים לאורכו, והלוחות ביניהן שנאמר 'עמודיו עשה כסף'. יוצא כי הלוחות היו בין העמודים כי העמודים היו של הלוחות.

במדרש 'לקח טוב' כתוב כי עמודי הכסף היו מהדקים את הלוחות שלא יתנועעו במסעות.

האם הם היו מונחים בצד ראש הארון שספר התורה היה מונח בו? (כך הבין בספר חכמת המשכן בהנחה שרש"י סובר כתוספות ב"ב יד: ד"ה ורבי מאיר).על פי הבנת רש"י כי העמודים היו עמודי הלוחות, אין שום טעם שיהיו דווקא בצד ראש הארון שס"ת היה מונח. לדעת רבי מאיר שהעמודים היו מונחים מחוץ לארון: או כפי שהוצע קודם עיו על איצטבא, או שהיו מונחים על קרקע קדש הקדשים.

בגדי הכהן גדול

הילקוט שמעוני באות שעב מונה בקודש הקודשים בנוסף לצנצנת המן, לצלוחית שמן המשחה ולמקלו של אהרון שקדיה ופרחיה את בגדי הכהן הגדול ובגדי הכהנים.

כך גם לשון מדרש לקח טוב לשמות (פרק לו) וכן במדרש והזהיר^[3]:

"ובגדי כהנים ובגדי כהן גדול ולשם היה נכנס כהן גדול ארבעה פעמים ביום הכיפורים"    (תצוה, ד"ה היה אורג).

הענפי יהודה בביאורו לספר והזהיר אומר כי כבר העיר הזית רענן דבגדי כהנים ובגדי כהן גדול לא היו שם אלא גניזתן היה בהיכל ויש להעביר קולמוס על זה.

הוא מתייחס לכתוב בויקרא טז, כג לגבי השלמת עבודת יום הכיפורים על ידי הכהן הגדול בקודש הקודשים "ובא אהרון אל אוהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקודש והניחם שם". פסוק זה יכול לכאורה להתפרש כאילו מניחים את בגדי הבד באהל מועד ושם הוא פושט את בגדי הבד, והוא מעיר כי אין זה הפירוש הנכון.

ואכן הראשונים על אתר אינם מבארים כך את הדברים:

רש"י בד"ה "והניחם שם" מפרש:

"מלמד שטוענין גניזה ולא ישתמש באותן ארבעה בגדים ליום הכיפורים אחר[4]"             (תוכ' טז, סא; יומא יב:).

ואילו הרמב"ן על אתר כותב:

"ובאמת שהכתוב הזה אומר לנו דרשני שלא יתכן בשום פנים שיצוה שיבא אהרן אל אהל מועד ללא דבר רק לפשוט שם בגדיו ולהיותו ערום בהיכל ה' ולהניחם שם לריקבון. אבל על כרחנו 'ובא אהרן אל אהל מועד' לעבוד עבודה לא הוצרך הכתוב להזכירה והיא הוצאת הכף והמחתה...

... ולא נשאר לעשות בבגדים האלו לבד הוצאת הכף והמחתה. ודרך הכתובים בכל מקום להשלים הענין אשר התחיל בו אע"פ שיש בו קצת ענין מאוחר למה שיזכיר אחר כן. ולכך אמר 'ובא אהרן אל אהל מועד' בבגדים האלה להשלים עבודותיו בהם והיא הוצאת הכף והמחתה שהוא צריך להוציאם משם ופשט אחרי צאתו את בגדיו אשר לבש בבוקר בעת באו אל הקודש והניחם שם במקום אשר יפשיטם ללמד שלא ילבש אותם ביום הכפורים אחר והנה נשלם כל הנעשה בבגדי לבן בכל היום בסדר אחד".[5]

לשון הרמב"ם היא:

"ובגדי לבן שעובד בהם ביום הצום אינו עובד בהם פעם שניה לעולם אלא נגנזים במקום שיפשוט אותם שם שנאמר 'להניחם שם'"                                       (הל' כלי מקדש פ"ח, הלכה ה).

ובודאי כוונתו שכאשר גמר עבודת פנים ופרסו סדין של בוץ בינו לבין העם וירד וטבל ושינה לבגדי זהב מיד נגנזו בגדי לבן במקום קודש. אבל אין כל איזכור של הנחת הבגדים לפני הארון בדברי הרמב"ם.

מעניין שרבנו בחיי עצמו כותב כך:

"והניחם שם - שלא ישתמש בהם ביום הכיפורים אחר כך דרשו רז"ל 'בגדים שנשתמש בהם יום הכיפורים זה אל ישתמש בהם יום כיפורים אחר שנאמר 'והניחם שם' מלמד שטעונין גניזה' (יומא כד.) ... ותמצא עוד בירושלמי 'תני רבי חייא 'ולבשם' ובלו שם, שם היו מרקיבין ולא היו כשרים ליום הכיפורים הבא' (יומא ז, ג) עד כאן וזה רמז מפורש לגניזתם"   (ויקרא ט"ז, כג).

המהר"ל בגור אריה בפירושו:

"'מלמד שטעונין גניזה' - שאין לומר שיניח אותם ולא יוציאם החוצה דהא לא כתב שום מקום לפני זה דעליה קאי 'והדניחם שם'. דאין לומר דקאי על 'בבואו אל הקודש' או על 'ובא אהרון אל אוהל מועד' ועליו אמר 'והניחם שם', אם כן יהיה כאן ביאה לקודש הקודשים בבגדי זהב, דהא למקום קודשי הקודשים בא ואין זה כן אלא והניחם שם רוצה לומר במקום אחד ייגנזו ולא ישתמש בהן כלל"    (ויקרא ט"ז, כג).

על פי כלל המקורות שראינו, קשה להבין את הפסוק המתאר את השלמת עבודות הכהן הגדול ביום הכיפורים כהנחת בגדי לבן בקודש הקודשים. ואמנם מקורות מעטים, לא מרכזיים וגם לא קדומים מזכירים אפשרות זו.

אם רק ננסה, על פי מקורות אלו לעמוד על טעם העניין, נאמר כי עבודת כהן גדול ביום הכיפורים בבגדי לבן בקודש הקודשים הינה עבודה מיוחד במינה שיש בה איזה שהוא מימד חד פעמי התואם את מצבו המיוחד של עם ישראל לפני ה' באותה שנה. כידוע בגדי הכהונה הם בעצם עבודה. לא רק שהם עבודה, אלא בלעדיהם אין כל אפשרות לקיים את העבודה. בכל שנה ושנה, הבגדים שאיפשרו את הכניסה אל לפני ולפנים של אותה השנה נשארים בקודש הקודשים לפני ה' במקום הקרוב ביותר למקום המבטא את נוכחות השכינה והופעתה בעולם - כביכול לסמל ולבטא את המאמץ בכל שנה של כנסת ישראל.