מורשה קהילת יעקב - שיחה לשמחת תורה

  • הרב יהודה עמיטל

"מורשה קהלת יעקב" / הרב יהודה עמיטל*

לשמחת תורה

לא הרי שמחת תורה כהרי שמחת בית השואבה. על שמחת בית השואבה כותב הרמב"ם (הלכות לולב פ"ח הי"ד):

מצוה להרבות בשמחה זו. ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה, אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והמהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות, אבל כל העם, האנשים והנשים, כולן באין לראות ולשמוע.

לא כל אחד יכול להשתתף באופן פעיל בשמחת בית השואבה. דבר זה מוגבל לתלמידי החכמים, לחסידים, לזקנים ולאנשי מעשה - לאליטה הרוחנית של עם ישראל. שאר העם משתתף בכך שהוא בא "לראות ולשמוע": יש ערך ותועלת לעצם ההתבוננות בשמחה מיוחדת זו.

בשמחת תורה, לעומת זאת, משתתפים ושמחים הכול - מפני שלכל אחד ואחד מישראל יש חלק בתורה.

המדרש (ויקרא רבה ט ג) מספר (התרגום על פי מהדורת מרגליות):

מעשה ברבי יניי שהיה מהלך בדרך. פגע בו אדם אחד שהיה משופע ביותר. אמר לו: משגח רבי לאיתקבלא גבן. אמר ליה: מה דהני לך.

הכניסו לתוך ביתו. בדקו במקרא ולא מצאו; בדקו במשנה ולא מצאו; בתלמוד - ולא מצאו; בהגדה - ולא מצאו. אמר ליה: בריך. אמר ליה: יברך יניי בבייתיה.

אמר ליה: אית בך אמר מה דאנא אמר לך? אמר ליה: אין. אמר ליה: אמור: אכל כלבא פסתיה דיניי. קם צריה. אמר ליה: מה ירתותי גבך דאת מוני לי?! אמר ליה: ומה ירתותך גבי? אמר ליה: דמינוקייה אמר 'תורה צוה לנו משה מורשה' (דברים ל"ג, ד) - 'קהלת יניי' אין כתיב כאן אלא 'קהלת יעקב'.

מן דאיתפיסין דין לדין אמר ליה: למה זכית למיכל על פתורי? אמר ליה: מן יומיי לא שמעית מילא בישא וחיזרתי למריה, ולא חמית תרין דמיתכתשין דין עם דין ולא יהבית שלמא ביניהון. אמר ליה: כל הדא דרך ארץ גבך וקריתך כלבא?!

[תרגום:

מעשה ברבי יניי שהיה מהלך בדרך. פגע בו אדם אחד שהיה לבוש כאדם עשיר ביותר (וטעה בו רבי יניי וחשבו לתלמיד חכמים). אמר לו: ישים נא רבי אל לבו להתארח בביתי. אמר לו האורח: אעשה מה שיהנה אותך.

הכניסו לתוך ביתו. בדקו במקרא ולא מצאו; בדקו במשנה ולא מצאו; בתלמוד - ולא מצאו; בהגדה - ולא מצאו. כיבדו רבי יניי בברכת המזון. השיבו האורח בהשתמטות: יברך יניי בביתו (שאפילו ברכת המזון לא ידע).

אמר לו רבי יניי: התוכל לחזור אחר מה שאומר לך? אמר לו: הן. אמר לו: אמור: אכל הכלב פתו של יניי. תפסו האורח לרבי יניי, אמר לו: מה, ירושתי אצלך ואתה מונה אותי בדבריך?! שאלו רבי יניי: ומהי ירושתך זו שאתה אומר שהיא אצלי? אמר לו: שהתינוקות קורין 'תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב' - 'קהלת יניי' לא נאמר כאן, אלא 'קהלת יעקב', שהתורה ירושה היא לכל ישראל.

משנתפייסו זה לזה אמר לו רבי יניי: במה זכית לאכול על שולחני? אמר לו: מימיי לא שמעתי מילה רעה על מישהו והחזרתיה לבעליה (כלומר: לא הלכתי רכיל), ומימיי לא ראיתי שניים המתקוטטים זה עם זה ולא עשיתי שלום ביניהם. אמר לו רבי יניי: דרך ארץ במידה כזו יש בידך - ואני קראתיך כלב?!

אורחו של רבי יניי גילה לו דבר מה שמעולם לא שם לב אליו: התורה היא מורשה לכל ישראל - ואפילו למי שלא למד דבר הימנה!!

עוד אורח נוסף היה לו לרבי יניי, שגילה לו אף הוא פשט בפסוק שהיה מוכר לו היטב. כך מספר התנחומא (מצורע אות ה; מקבילה במדרש תהילים למזמור נ"ב):

...'מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב' (תהילים ל"ד, יג)... אמרו רבותינו: מעשה ברוכל אחד שהיה מסבב בעיירות והיה מכריז ואומר: מי מבקש סם חיים. שמעה בתו של רבי ינאי, אמרה לאביה: רוכל אחד מסבב ואומר: מי מבקש סם של חיים. אמר לה: לכי וקראי לו. הלכה וקראה לו אצל רבי ינאי. אמר לו: איזהו סם של חיים שאתה מוכר? אמר לו אותו הרוכל: וכי אין אתה יודע מה הסם הזה?! אמר לו: אפילו כן, הודיעני. אמר לו: הבא לי ספר תלים [=תהילים]. הביאו לו וגיללו, והוא מראה לו מה שאמר דוד 'מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע' וגו'. מה עשה רבי ינאי, נתן לו ששה סלעים. אמרו לו תלמידיו: רבי, לא היית יודע הפסוק הזה?! אמר להם: הן, אלא שבא זה וביררו בידי.

כל ימיו קרא רבי יניי את המקרא הזה, ואף על פי כן לא נתברר לו, עד שבא אותו רוכל וביררו בידו. הרוכל העמיד את רבי יניי על פשט שהוא לא עמד עליו מעצמו!

וכאורח הראשון נאמר אף אנו: 'מורשה קהלת ישיבות' אין כתיב כאן, אלא "קהלת יעקב". לכל אדם בישראל יש חלק בתורה. כל יהודי, גם מי שמעולם לא זכה לחבוש את ספסלי הישיבה ולהקדיש תקופה ממושכת ללימוד מעמיק, אף הוא זוכה לגלות בתורה דברים שאיש לפניו לא הבחין בהם - שהתורה ירושה היא לכל ישראל.



* הדברים נאמרו בטיש עם חתן תורה (הרב עמיטל) וחתן בראשית, ליל שבת קודש פרשת נח תשס"ב, וסוכמו על ידי בעז קלוש.