מחלוקת הצדוקים והפרושים על הקטרת הקטורת

  • הרב אברהם סתיו
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

דף נג – מחלוקת הצדוקים והפרושים על הקטרת הקטורת

בתקופת בית שני חלק גדול מן התסיסה שהייתה סביב עבודת יום הכיפורים התמקדה במחלוקת שבין הפרושים והצדוקים בנוגע לאופן הקטרת הקטורת. מחלוקת זו עומדת במרכז סוגייתנו (נג ע"א), אך דווקא גרסת התוספתא (א, ח) מאפשרת להבין טוב יותר את שורשיה:

שהיו ביתסין אומרים יקטיר עד שהוא בחוץ שנאמר 'וכסה ענן'. אמרו להם חכמים והלא כבר נאמר 'ונתן את הקטרת על האש לפני ה'' הא כל המקטיר אין מקטיר אלא בפנים.

לדעת הצדוקים (או הביתוסים) היו מקטירים את הקטורת מחוץ לקדש הקדשים, ונכנסים כאשר העשן כבר עולה. לעומת זאת הפרושים היו סבורים שיש להקטיר את הקטורת רק לאחר הכניסה, כאשר המחתה כבר מונחת בין בדי הארון. מהו שורש המחלוקת? ננסה לבאר זאת לאור הבנת תפקיד הקטורת בעבודת יום הכיפורים.

שני פסוקים בפרשת אחרי מות מנמקים את הצורך בהבאת הקטורת לפני ולפנים כחלק מעבודת יום הכיפורים. הפסוק הראשון, מופיע בשלב בו מתואר מעשה הקטרת הקטורת (ויקרא טז, יג):

וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה' וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת.

הקטורת מתוארת בפסוק זה כענן עשן שמכסה ומסתיר את ההתגלות האלקית שעל הכפורת בכדי להגן על הכהן הגדול. לעומת זאת, בפתיחה לסדר עבודת היום מוצג הענן בלשון מעט שונה אשר פותחת אפשרויות הבנה אחרות (ויקרא טז, ב):

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת.

המפרשים התחבטו רבות כיצד להסביר את פירושן והקשרן של המילים "כי בענן אראה על הכפורת". מפרשי הפשט (רש"י, רשב"ם וראב"ע) הבינו שאין הכוונה כלל לענן הקטורת, כפי שכתב רש"י: "תמיד אני נראה שם עם עמוד ענני". עם זאת, הסברה נותנת שכאשר שתי הפעמים היחידות שבהן מופיעה המילה 'ענן' בספר ויקרא נמצאות באותה פרשייה, הן מתייחסות לאותו הענן, וכך כתב רש"י בשם חז"ל: ומדרשו, לא יבא כי אם בענן הקטורת ביום הכיפורים. אם בענן הקטורת מדובר, הרי שניתן להבין שענן הקטורת מהווה חלק מתהליך ההתגלות האלקית, ולא אמצעי להסתרת גילוי זה, כפי שהובא בשם האר"י (עץ הדעת טוב, אחרי מות):

כאשר ענן הקטורת עולה בין בדי הארון, אז אני מוכרח שאראה על הכפורת.

כעת נשוב ונתבונן במחלוקת הצדוקים והפרושים. הצדוקים נימקו את עמדתם, שיש להקטיר לפני הכניסה, בכך שנאמר "וכסה ענן הקטורת את הכפורת". מהי הראיה מפסוק זה? נראה שהצדוקים הבינו שהשכינה שורה על הכפורת בלי קשר להקטרת הקטורת ותפקיד הקטורת הוא להסתיר אותה ובכך לגונן על הכהן. ממילא מובן שעל הכהן לבצע את ההקטרה מבחוץ ולהיכנס כשענן הקטורת כבר חוצץ בינו ובין הכפורת.

הפרושים לעומתם סבורים שיש להקטיר את הקטורת רק לאחר הכניסה לקדש הקדשים. ההבנה העומדת בבסיס עמדה זו היא שהקטורת מהווה כלי ליצירת גילוי השכינה, וממילא יש להקטיר אותה דווקא בקדש הקדשים שבו מתרחשת ההתגלות "לפני ה'".

התבוננות מעמיקה יותר יכולה להוביל להבנה שהתפקיד הכפול של הקטורת מבטא בעצם רעיון אחד- גילוי על ידי הסתרה. הדרך היחידה "לראות" את הקב"ה כביכול היא על ידי יצירת ענן ומיסוך, כפי שהאריך לבאר רבי נתן מנמירות ב'לקוטי הלכות' (תפילת ערבית אות ד):

כִּי הֶעָנָן שֶׁעַל הַכַּפֹּרֶת מִשָּׁם נִדְבַּר ה' יִתְבָּרַךְ עִם מֹשֶׁה. וּמִשָּׁם קִבֵּל כָּל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה... כִּי מֵחֲמַת שֶׁאוֹר הָאֵין סוֹף אִי אֶפְשָׁר לְקַבְּלוֹ מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר. עַל - כֵּן ה' יִתְבָּרַךְ בְּחַסְדּוֹ הִסְתִּיר אוֹרוֹ הָאֵין סוֹף הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא בְּתוֹךְ הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ בִּבְחִינַת יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ. כְּדֵי שֶׁעַל - יְדֵי זֶה הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ יִתְצַמְצֵם הָאוֹר כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבְּלוֹ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה וְזֶה הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ הוּא בְּחִינַת שׁוֹמֵר בִּפְנֵי הָאוֹר הַגָּדוֹל הָאֵין סוֹף שֶׁלֹּא יִתְקָרֵב אֵלָיו מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי אֵלָיו. וְעַל - כֵּן הִזְהִיר ה' יִתְבָּרַךְ אֶת אַהֲרֹן וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ וְכוּ' וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת... כִּי עַל - יְדֵי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ הַזֶּה שֶׁסְּבִיב הָאוֹר הָאֵין סוֹף כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. עַל - יְדֵי זֶה דַּיְקָא הוּא זוֹכֶה לְהִכָּלֵל וּלְהִסְתַּכֵּל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף וְאֵינוֹ נִתְבַּטֵּל שָׁם בַּמְצִיאוּת. וַאֲזַי זוֹכֶה כְּשֶׁחוֹזֵר מֵהַבִּטּוּל שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאָר לוֹ אוֹר הָרְשִׁימוּ. כִּי אוֹר הָאֵין סוֹף נִרְשָׁם מִמֶּנּוּ רְשִׁימוּ קְדוֹשָׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה שֶׁשָּׁם דַּיְקָא נִצְטַיֵּר וְנִרְשַׁם אוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁל אוֹר הָאֵין סוֹף מֵחֲמַת הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ דַּיְקָא שֶׁהוּא בְּחִינַת צִמְצוּם. כִּי בִּלְעָדוֹ לֹא הָיָה יָכֹל הָאוֹר לְהִצְטַיֵּר כְּלָל.

הרב אברהם סתיו