מכות | דף ו | קרוב או פסול

"...ומה שנים, נמצא אחד מהן קרוב או פסול – עדותן בטלה, אף שלשה, נמצא אחד מהן קרוב או פסול – עדותן בטלה... 
אמר רבי יוסי: במה דברים אמורים? בדיני נפשות, אבל בדיני ממונות – תתקיים העדות בשאר.         
רבי אומר: אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות. ואימתי? בזמן שהתרו בהן, אבל בזמן שלא התרו בהן, מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש?".

"אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' יוסי, ורב נחמן אומר: הלכה כרבי".

התוספות (ד"ה שמואל) הקשו על דין זה קושיה גדולה:

"היאך מצינו ידינו ורגלינו כשנותנין גט, שיש במעמד קרובים, והיה לנו לומר דעדות הכשרים בטל, והאי דומיא דדיני נפשות דשרינן אשת איש שיש בה מיתת בית דין... וגם לרבי נמי קשה, שפעמים יתכוין אחד מן הקרובים להעיד!".

מכוח קושיה זו באו התוספות לידי חידוש מרחיק לכת:

"לכן נראה לר"י דגם לר' יוסי לא אמרו דעדותן בטלה אלא דוקא באותן שמעידים בפני בית דין, אבל בשביל ראייה לחודה – לא".

דברי ר"י הם דלא כפירוש רש"י על המשנה (ד"ה בזמן), שממנו עולה כי די בראיית הקרוב או הפסול לבטל את עדות הכשרים. ונראה ששורש מחלוקתם בשאלה מה יסוד הפסול בנמצא אחד מהם קרוב או פסול (נאמקא"פ).

רש"י ביאר כי חילוקו של רבי יוסי בין נפשות לממונות נובע מדין "והצילו העדה".

התוספות, לעומתו, מצאו חילוק עקרוני בין נפשות לממונות: בדיני נפשות אין שום משמעות לעדותו של עד אחד, ואילו בדיני ממונות עד אחד מחייב שבועה. ונראה שכוונתם לומר שבדיני נפשות אין קיום לעדותו של עד אחד בפני עצמו, אלא רק לעדותה של כת עדים, ולכן אם נפסלה מקצת הכת – נפסלה כולה; ואילו בדיני ממונות כל עד עומד לעצמו, אלא שהצטרפותם מחזקת אותם ונותנת להם מהימנות יתרה, ולכן אף אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול, לא בטלה אלא ההצטרפות עם אותו עד, אך לא עדות העדים הכשרים, והללו יכולים לשוב ולהצטרף בלעדיו. ובכן, שיטת התוספות מבוארת: לדעתם, פסול נאמקא"פ נובע מן ההצטרפות לכת העדים, ולכן רק מי שבא להעיד כלול בו. אך מהי שיטת רש"י?

ייתכן ששיטתו תתבאר מתוך עיון בדברי הרי"ף המובאים בחידושי הרמב"ן על אתר. הרמב"ן הביא תשובה מהרי"ף, שלפיה עדות נאמקא"פ בטלה רק אם ידעו הכשרים שמצטרף לעדותם קרוב או פסול, אך אם לא ידעו – עדותם כשרה. הרמב"ן מבאר שלדעת הרי"ף, הפסול אינו משום שהכת בטלה אלא משום שהעדים הכשרים נפסלים: עצם הצטרפותם מרצון עם עדים פסולים – די בה לפסלם! (מעין מה שמצינו בנקיי הדעת שבירושלים, שלא היו חותמים על השטר אלא אם כן יודעים מי חותם עמהם [סנהדרין כג ע"א].)

כמובן, זהו חידוש גדול, ועל כן ביאר רש"י – האוחז כנראה בעמדה דומה – שרבי יוסי מצמצם חידוש זה לנפשות בלבד: כשם שמצינו שבדיני נפשות אפשר לפסול עדות על "עוקצי תאנים" (ראה המשנה סנהדרין דף מ ע"א), כך אפשר לפסול עדים רק מפני שהסכימו להצטרף לעדים פסולים.

בזה תיושב בנקל גם תמיהתם של בעלי התוספות בעניין סידור גיטין. אף שפעמים רבות נוכחים קרובים במעמד נתינת הגט – וייתכן שהם גם מתכוונים להעיד – נהגו העולם לייחד עדים מסוימים להעיד במקרים אלו. מכיוון שכך, אין העדים מתכוונים להצטרף עם שאר הנוכחים אלא זה עם זה בלבד, ולפיכך אין הם נפסלים.