מכות | דף יז | דין בריה
"כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב? רבי שמעון אומר: כל שהוא, וחכמים אומרים: כזית.
אמר להן רבי שמעון: אי אתם מודים לי באוכל נמלה כל שהוא, שהוא חייב?
אמרו לו: מפני שהיא כברייתה.
אמר להן: אף חטה אחת כברייתה" (משנה יג ע"א).
לדין בריה יישומים הלכתיים רבים. סוגייתנו עוסקת בהיבט אחד שלו: שיעור החיוב. שני היבטים אחרים הם ביטול בתערובת ודיני ברכות. בהלכות תערובות נשנתה הלכה שבריה אינה בטלה ברוב; לכן אם נפלה נמלה שלמה לסלט, כולו אסור. בהלכות ברכות פסקו מקצת הראשונים שהאוכל בריה חייב לברך ברכה אחרונה אף אם לא אכל כשיעור הקבוע לחיוב ברכות.
האם יש קשר בין ההלכות השונות? רש"י במסכת שבועות (כא ע"ב) כתב:
"בריה טעמא מאי – משום דחשיבא".
ליצור שלם יש חשיבות מיוחדת, ולכן חייבים על אכילתו. מסתבר שאם יסודו של דין בריה בחשיבות, יש לחשיבות זו משמעות גם בהקשרים הלכתיים אחרים, כתערובות וברכות.
יסוד החשיבות עולה גם בסוגייתנו (יז ע"א) – עליו מושתתת ההבחנה שמבחינים חכמים בין חיטה לנמלה: החיוּת נותנת חשיבות, שהיא הקובעת לעניין ההגדרה כבריה.
אולם חיוּת איננה התנאי היחיד. התוספות בסוגייתנו מציינים דרישה נוספת להגדרת בריה, והיא: דבר שמאבד את שמו כאשר מחלקים אותו. לדוגמה: חצי נמלה איננה בריה, משום ששוב אין היא קרויה נמלה; ואילו חתיכת נבלה עודנה קרויה נבלה, ולכן נבלה אינה יכולה להיות בריה. למדנו מדבריהם שחשיבות הבריה נובעת מהיותה ישות שלמה ואחידה, ואמת המידה לבחינת החשיבות היא מעמד הדבר עם חלוקתו.
הלכה למעשה הציעו הראשונים הגדרות נוספות לבריה, והן מובאות בשולחן ערוך יורה דעה סימן ק'.
חשיבות יתרה יש לדין בריה במה שנוגע לתולעים. מרבית התולעים הן קטנות ביותר, אך בגלל דין בריה עלינו להתעלם משיעורן ולקבוע שהן אסורות מדאורייתא בכל תערובת שלהן במאכל. אמנם אם התולעת נימוחה בתבשיל, שוב אין היא אוסרת; אך בסלטים חיים ובמאכלים אחרים התולעת עלולה להיות שלמה, ולכן חשוב מאוד להיזהר בכך.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)