מכשירי אוכל נפש

  • הרב אביהוד שורץ

</p> <p>בית המדרש הוירטואלי</p> <p>


 


דף יומיומי

ביצה דף כח' - מכשירי אוכל נפש

המשנה בדף כח עוסקת בהשחזת סכין ביום טוב. הגמרא על אתר מבארת, ששאלה זו תלויה במחלוקת תנאים נרחבת אודות מכשירי אוכל נפש:

"דתניא: אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד. רבי יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש".

חכמים סבורים, שהותר להכין אוכל נפש ביום טוב. השחזת סכין אסורה, על פי דעתם, משום שהיא אמנם מסייעת להכנת האוכל אך היא עצמה אינה מוגדרת הכנת אוכל.

את דבריו של ר' יהודה ניתן להסביר בשתי דרכים, אשר כל אחת מהן פותחת פתח לדיון עקרוני במלאכת יום טוב, וכדלהלן.

א. ניתן להסביר, שלדעת ר' יהודה השחזת הסכין היא מלאכה המותרת, הכלולה בהיתר אוכל נפש. הרמב"ן על התורה (ויקרא כג) עומד על ההבחנה היסודית בין השבת, שנאסרה בה "כל מלאכה", ובין יום טוב שנאסרה בו רק "מלאכת עבודה". הרמב"ן מסביר:

"ומלאכה שהיא באוכל נפש היא מלאכת הנאה, לא מלאכת עבודה".

מורנו הרב ליכטנשטיין הסביר, שהרמב"ן מבחין בין מלאכות ייצור, שאסורות ביום טוב, ובין מלאכות צריכה, שמותרות ביום טוב. בסגנון שונה מעט הסביר מורנו הרב מדן, שהרמב"ן מבחין בין מלאכות בית, שהותרו ביום טוב, ובין מלאכות שדה שנאסרו.

על פי שני הניסוחים, נראה לומר שלדעת ר' יהודה השחזת סכין איננה מלאכת עבודה. כלומר, ר' יהודה סבור שלמרות שההשחזה עצמה איננה צורך אוכל נפש, אלא רק מכשירה לאוכל נפש, היא כלולה בגדר העקרוני המבדיל את מלאכות אוכל נפש המותרות ממלאכות שאינן אוכל נפש האסורות.

ב. בשונה מן ההסבר הקודם, ניתן להבין שלדעת ר' יהודה מכשירי אוכל נפש אכן אינם כלולים בהיתר העקרוני של מלאכות לצורך אוכל נפש. עם זאת, הוא מתיר את המכשירים משום ש"המטרה מקדשת את האמצעים". כלומר, התורה לא רק מבחינה בין מלאכות מסוג אחד למלאכות מסוג אחר, אלא קובעת קביעה עקרונית שלפיה מותר להכין אוכל ביום טוב. בשו"ת שאגת אריה (סימן ק"ב) חידש, שהיתר אוכל נפש ביום טוב מושתת על היסוד של שמחת יום טוב. ובכן, התורה מאפשרת לאדם לשמוח ולהתענג במאכלו, וכל הנחוץ למטרה זו, לרבות מכשירי אוכל נפש, מותר.

קיימת נפקא-מינה פשוטה בין שני ההסברים המוצעים. על פי ההסבר הראשון, מכשירי אוכל נפש הם חלק בלתי נפרד מהיתר אוכל נפש. אם כך, לא אמור להיות הבדל, לדעת ר' יהודה, בין מלאכת אוכל נפש ובין מלאכת מכשירי אוכל נפש. והנה למדנו בסוגייתנו (דף כ"ח ע"ב):

"ולא קשיא כאן במכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב כאן במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב".

הגמרא קובעת בפירוש, שאף לדעת ר' יהודה ההיתר לבצע מלאכות של מכשירי אוכל נפש מצומצם אך ורק לפעולות שאי אפשר היה לעשותן מערב יום טוב. התוספות בתחילת הפרק הדגישו:

"דאין לחלק באוכל נפש בין אפשר לעשותו מערב יום טוב לאי אפשר, אלא דוקא במכשירין יש חלוק".

מדברי התוספות נראה, שמלאכות אוכל נפש עצמן הותרו באופן גורף, שכן אין בהן מלאכת עבודה. מכשירי אוכל נפש הותרו, לדעת ר' יהודה, באופן מצומצם יותר, כנראה משום שיש בהם איסור מלאכה, ואף על פי כן התירוהו משום שהמטרה מקדשת את האמצעים, ומותר לעשות את כל הדרוש כדי להתקין מאכל ביום טוב.

הגמרא במסכת שבת (דף קלז ע"ב) מחדשת, שר' יהודה איננו יחידי, ואף ר' אליעזר סבור שמכשירי אוכל נפש דוחים יום טוב. יתר על כן, ר' אליעזר איננו מטיל את ההגבלה הנ"ל שאי אפשר לעשותם מערב יום טוב, ולדעתו גם מכשירים שניתן היה לעשותם מערב יום טוב דוחים את איסור המלאכה.

אם כך, לכאורה ניתן היה לייחס לר' אליעזר את ההבנה הראשונה שהצענו: מכשירי אוכל נפש כלולים בהיתר היסודי של איסור מלאכה ביום טוב, ועל כן אין להבחין בין אפשר לעשותם לאי אפשר לעשותם מערב יום טוב. ברם, נראה שההיפך הוא הנכון.

דבריו של ר' אליעזר בגמרא בשבת שם נזכרים בהמשך לפרק ר' אליעזר דמילה, בו חידש ר' אליעזר שמכשירי מילה דוחים את השבת, ועל כן מותר לכרות עצים כדי לעשות פחמים כדי לייצר סכין כדי לבצע את מצוות המילה. לא יעלה על הדעת, שר' אליעזר רואה בכריתת עצים זו חלק ממצות מילה. לכן, על כורחנו לפרש שלדעת ר' אליעזר היתר מכשירין נובע דווקא מן ההסבר השני שהצענו: המטרה מקדשת את האמצעים, ואם אמרה תורה שמותר למול בשבת, יש לעשות את כל הדרוש כדי להגשים מטרה זו, ואף בפעולות שבוודאי אינן כלולות במעשה המילה.

על דרך זו, אף ביום טוב יקבע ר' אליעזר שאם התורה התירה לבצע מלאכות לצורך אוכל נפש, המטרה מקדשת את האמצעים, והותרו במסגרת זה כלל המכשירים של אוכל נפש.

הרב אביהוד שורץ