מלבן| 6 | ניעור טלית
פתיחה
איתמר בגמרא:
"אמר רב הונא המנער טליתו בשבת חייב חטאת" (קמו:).
ופירש רש"י שם:
"המנער טליתו מן העפר - חייב חטאת דזהו ליבונה".
אבל התוס' כתבו:
"המנער טליתו - פי' ר"ח[1] מן הטל שעליו דהיינו כיבוס וליבון חייב חטאת, וכן משמע דהוי דומיא דכומתא דרב יוסף. אבל בניעור מן העפר כדפירש בקונטרס אין נראה שיהא שייך ליבון".
וצריך עיון במאי פליגי רש"י ותוס' אם יש בזה ליבון או לא. ועוד יש להבין מהו גדר הליבון בניעור מן הטל ע"פ פירושי הר"ח והתוס'.
ליבון מן העפר
עקרונית יש מקום לומר שמוקד הויכוח בזה הוא בשאלה אם בעינן כיבוס וליבון בנוזלים דווקא, או שמא יש ליבון גם בלא נוזלים - ניקוי יבש. ואכן, כך עולה מדברי הריטב"א שם:
"ובתוספות הקשו שאין מלבן בלי מים או משקה ולפיכך פירשו שמנער מן הטל".
ויעויין עוד ברעק"א בגליון הש"ס שהעיר על דברי רש"י בסוגייתנו שמשמע מהם שיש חיוב גם בניקוי יבש, והקשה מן הסוגיה לעיל שם נאמר:
"אמר רב כהנא טיט שעל גבי בגדו מכסכסו מבפנים ואין מכסכסו מבחוץ" (קמא.).
ופירש רש"י שם:
"מבפנים - דלא מוכחא מילתא לאיתחזויי כמלבן, ומלבן ממש לא הוי, דאין נותן שם מים".
להבנתו של רעק"א, לפנינו סתירה בדברי רש"י אם יש ליבון בלא מים או לא.
אולם, להבנתנו אין כאן סתירה כלל בדברי רש"י, וכדי לעמוד על שיטתו, עלינו לבחון היטב גדרי כיבוס בניעור הטלית.
דין זה של ניעור הטלית הוגבל בסוגיה בתנאים הבאים:
"ולא אמרן אלא בחדתי אבל בעתיקי לית לן בה, ולא אמרן אלא באוכמי אבל בחיורי וסומקי לית לן בה, והוא דקפיד עלייהו" (שם).
המתבאר הוא שהנוהג הוא להקפיד על ניעור האבק מן הטלית רק בבגד שחור חדש, ואף גם זאת רק אם הוא מקפיד שלא ללובשו עד שינערנו מן האבק. מגבלות אלה לדין ניעור הטלית הן חריגות, כיוון שבדרך כלל מלאכה מוגדרת ע"פ קריטריונים אובייקטיביים. שאלת ההקפדה או צבע הבגד על פי רוב אינה רלוונטית, כי ממה נפשך - אם יש כאן לכלוך, והוא מתנקה, צריך להיחשב כמלאכה, בין בחדש ובין בישן, בין במקפיד ובין בשאינו מקפיד.
ממילא, ברור הדבר שלא מדובר בזה בגדרי כיבוס הרגילים, שבהם יש לכלוך אובייקטיבי שזקוק לתהליך כיבוס רגיל, שריית הבגד במים, חומרי ניקוי – נתר ובורית, כסכוסו ושפשופו, וסחיטתו לבסוף. בנידוננו, אנו עסוקים בבגדים 'נקיים' שבתנאי החיים שהיו מקובלים בזמנים הקדומים, וגם בימינו למי ששוהים באיזורים מדבריים, הבגדים סופגים אבק רב מבחוץ, והאדם מבקש לנער את בגדו מן האבק. אין זה לכלוך רגיל, כי אינו ספוג לגמרי ממש בתוך הבגד, ומאידך אין זה רק לכלוך חיצוני גמור לבגד. ובזה קבעו חז"ל לפירוש רש"י שפעולה כזו כשהיא נעשית במסגרת שבה היא קריטית לבגד, בצירוף אדם שהוא מקפיד שלא ללבוש בגד באופן זה מוגדרת כיבוס.
ויש לעיין בתנאים המגבילים הללו: אם הכול תלוי בקפידא של האדם, מדוע הוזכרו כלל התנאים של חדש ושחור? למה לא נסתפק בתנאי של הקפדה?
והנה רש"י כתב על התנאי של שחור:
"אלא באוכמי - שהאבק מקלקל מראיתה, וקפיד עליה[2]".
ואינו מובן מהו התנאי הנוסף של והוא דקפיד. ובמאירי חילק בין שני סוגי התנאים:
"ולא אמרו אלא בטלית חדשה ושחורה שהניעור מהטינוף או העפר ניכר בה הרבה, אבל בישנים או בלבנים ואדומים מותר ואף בחדשים ושחורים אם אינו מקפיד מותר".
לדבריו – מאפייני הבגד - חדש ושחור - נחוצים כדי שהפעולה תהיה משמעותית בצד החזותי, שהניעור ניכר בה, והתנאי של קפיד מתייחס לאדם הלובש את הבגד. ונראה לי שכך יש לפרש גם את דברי רש"י: אע"פ שהוא הזכיר את ההקפדה כבר אצל מאפייני הבגד, יש לומר שכוונתו היא שכיוון שהאבק מקלקל מראיתה, יש מקום להקפדה, אבל במקום שאינו ניכר לא יועיל גם אם יקפיד.
לדברינו שני תנאים[3] מהותיים הם: תנאי 'אובייקטיבי' של סוג הבגד שמראהו מושפע מן האבק וכיו"ב, ותנאי סובייקטיבי של הקפדה אישית.
אמנם, בביאור הלכה האריך בנקודה זו, וחידש חומרא, שאין להקל בבגד שחור חדש אלא בידוע שאינו מקפיד:
"וע"כ אנו צריכין לפרש דהא דקאמר והוא דקפיד היינו למעוטי היכא דלא קפיד אבל בסתמא אמרינן דבחדתי ואוכמי קפיד הוא, מפני שהאבק מקלקל מראיתה ועל כן אתי שפיר מה דהיה אומר עולא עליהם דקמחללי שבתא דהיה סובר כיון דגלימי אוכמי הוו כדפירש"י מסתמא קפדי עלייהו וע"ז השיב רב יהודה אנן לא קפדינן ר"ל שאין דרכנו להקפיד ע"ז דאנו לובשין כמה פעמים בלי ניעור וע"כ מתיר אף באוכמי וכן באביי דהוה קמחסם למיתביה לרב יוסף עי"ש בגמרא היה ג"כ מטעמיה דעולא ורב יוסף השיב לו אנן לא קפדינן מידי כמו שהשיב ר"י לעולא ולפ"ז הרוצה לנער טליתו שהיא חדתא ואוכמא אין מותר אא"כ בידוע לו שאין דרכו להקפיד תמיד ע"ז" (ריש סי' ש"ב ד"ה עליה).
ועיין היטב בדבריו שם שביסס דבריו והביא ראיות גם מראשונים נוספים, ואף הוסיף חומרא נוספת:
"ואפשר עוד לפ"ז דאם ידוע שאפילו בחיוורי וסומקי ג"כ דרכו להקפיד שלא ללבשו בלי ניעור יהיה אסור גם שם לנער ולא שרי הגמרא אלא במסתמא".
העולה משיטתו, שהתנאי המהותי הוא תנאי של הקפדה, אלא שבבגד חדש ושחור מסתמא מקפיד, ואין להתיר אלא בידוע שאינו מקפיד, ובצבעים אחרים או בגד ישן, מסתמא אינו מקפיד אלא אם ידוע שמקפיד.
אמנם, מדברי ה'מגן אברהם' [ס"ק ב', וכן הבין בדבריו הביאור הלכה עצמו בתחילת דבריו שם], נראה שסובר שלא אמרינן מסתמא מקפיד אלא בבגד שנרטב במים או בגשמים, אבל בדרך כלל בעינן תנאי של הקפדה כדבר נפרד, והיינו כפי הפירוש הראשון שהבאנו בזה[4].
ניעור מן הטל
הזכרנו לעיל שהתוס' חלקו על רש"י ופירשו שמנער את טליתו מן הטל, ויש להבין מה משמעות הניעור מן הטל לדבריהם.
בפשטות, נראה שכוונתם שהטל עצמו השרוי על הבגד הוי כעין לכלוך הנמצא עליו, ובניעורו מן הבגד, הוי מלבן. והנה, גם בזה צריך לומר שכיוון שלא מדובר בלכלוך רגיל הנמצא על הבגד, אין לראות זאת כמלבן אלא ברמות הסובייקטיביות, ולפיכך אינו חייב אלא אם התקיימו כל התנאים שנתבארו לעיל לפי שתי הדרכים שהצענו בניעור הבגד מן העפר. זאת ועוד, הראשונים חלקו על פירוש רש"י, אבל נראה שרש"י עצמו אינו חולק על פירושי הראשונים, ולדעתו יש איסור בניעור מן האבק, אבל ניעור הבגד מן הטל אף הוא בכלל האיסור, שהרי בסוגיה שם מובא הסיפור:
"אביי הוה קאי קמיה דרב יוסף אמר ליה הב לי כומתאי [חזא דאיכא] טלא עליה הוה קמחסם למיתבה ליה אמר ליה נפוץ שדי אנן לא קפדינן מידי".
אם נבוא להבין את יסוד מחלוקתם של הראשונים אם יש ליבון בניעור אבק או דווקא בניעור טל, נראה לומר שהראשונים שסוברים שדווקא ניעור טל יש בו משום ליבון, כי רק טל ניתן לראותו כנספג יותר לתוך הבגד, ועל ידי הניעור מוציאים החוצה את מה שנספג אל תוכו, משא"כ באבק שהוא רק מצוי על הבגד מבחוץ לדעתם, ולדעת רש"י גם אבק חשיב קצת כנספג בתוכו ולא רק עליו[5].
ובדעת רש"י צריך לומר שאין סתירה בדבריו, משום שליבון רגיל של בגד שיש עליו לכלוך אובייקטיבי כגון טיט וכיו"ב, מתכבס בדרך הרגילה באמצעות משקה, ובלא משקה אין זה מלבן, כדכתב רש"י לעיל קמא., אבל בנידוננו שאנו עסוקים בסוג אחר של ליבון שאינו לכלוך רגיל, אלא בניעור בגד מאבק וכיו"ב, התלוי בבגד ובקפידא, דרך ליבונו אינה במים אלא בניעור ובזה אין אנו זקוקים למשקה.
אמנם, ב'שער הציון' לא מיקד את החילוק בסוג הלכלוך, אלא בתוצאת הפעולה, שבניעור הבגד מתנקה לגמרי, ובטיט אינו מתנקה לגמרי אלא ע"י מים, וז"ל:
"ולא דמי למה דמחייבינן במנער טלית חדשה מן האבק שעליו לשיטת רש"י, דהתם מצחצח הבגד על ידי זה והוא תיקונו, מה שאין כן כאן שאינו רק שמסיר הטיט, ורושם הלכלוך עדיין נשאר עליו, והדרך להעבירו על ידי מים" (שם אות מא).
כתב הרשב"א בסוגייתנו:
"המנער טליתו פירש רש"י ז"ל מפני האבק ומשום מלבן ובתוספות הקשו דלא מצינו לבון בכיוצא בזה אבל ר"ח ז"ל פירש מנער את הטלית מן הטל כההיא דרב יוסף דבסמוך ומשום מכבס ולמאן דקפיד הוי פסיק רישיה ולמאן דלא קפיד ליכא אלא דבר שאין מתכוין שאינו כיבוס גמור".
בדבריו נפתח פתח למבט נוסף על מחלוקת רש"י ותוס' בסוגיה. הוא מדגיש פן נוסף במחלוקתם, ונוסף על שאלת הניעור מן העפר או מן הטל, הוא מוסיף שרש"י מחייב משום מלבן, ותוס' מחייבים משום מכבס[6]. ואף שכוונתו עמומה, מ"מ נראה לי שאפשר להציע את הפירוש הבא: אבק הנספג בבגד מכהה מראיתו של הבגד, הוא אינו לכלוך אלא שינוי צבעו של בגד, וליבון הוא הפעולה המשיבה את הבגד אל צבעו המקורי. רש"י סבור שיש לחייב משום מלבן, ותוס' סבורים שלא מצינו ליבון בכיוצא בזה, כי בדרך כלל כשליבנו השתמשו בחומרים כדי ללבן את הצמר או את הבגד ולא בניעור בעלמא, ואבק היוצא בניעור בעלמא אינו חשוב מלאכה, לדבריהם. לפיכך, פירשו התוס' שהפעולה בזה היא פעולת כיבוס הבגד ע"י הטל הנמצא עליו, שהיא ביסודה פעולת ניקוי[7], אלא שכיוון שהטל אינו לכלוך אובייקטיבי, ותלוי בנקודת המבט של האדם ובסוג הבגד, אם הדבר ניכר בו או לא, לפיכך חילקו שרק בבגדים שניכר בהם שינוי המראה, יש לדון, ואף הם תלויים בקפידא, ולמאן דקפיד הוי פסיק רישיה שהבגד יתכבס ע"י הוצאת הטל, ואף שאינו מתכוון, מ"מ מתכוון שיצא הטל וממילא הבגד מתנקה, והוי פס"ר דניחא ליה וחייב, אבל אם לא קפיד, וכיוון שאין זה לכלוך גמור אין זה כיבוס גמור, ושרי לנערו ככל דבר שאינו מתכוון.
פירוש אחר מצאנו בסוגיה זו בשיטת הרמב"ם. הרמב"ם אינו רואה זאת כלל כחלק ממלאכת מלבן, וכנראה מפני שמתקשה הן בניעור מן האבק והן בניעור מן הטל, שמלאכת מלבן מלאכה אובייקטיבית היא ואינה תלויה לא בצבע הבגד ולא בקפידא. לפיכך, פירש הוא שהדיון הוא במלאכת מכה בפטיש, שהוא גמר מלאכת הבגד, וז"ל:
"המנער טלית חדשה שחורה כדי לנאותה ולהסיר הציהוב הלבן הנתלה בה כדרך שהאומנין עושין חייב חטאת, ואם אינו מקפיד מותר" (הל' שבת פ"י, הלכה יח).
לדבריו השאלה המרכזית היא האם האדם מקפיד להסיר אותן שאריות שנשארו לאחר תפירת הבגד, הרי זה גומר מלאכת הבגד, וחייב, ואם לאו אין זה גמר מלאכה, ומותר. ובעניין גמר מלאכה מצאנו במקומות רבים שהוא תלוי במבט האנושי. עמדה זו גם נפסקה להלכה בש"ע (סי' שב סעיף ב)[8].
הזכרנו למעלה את פירושו של ר"ח שלפנינו שהוא כשיטת רש"י, אלא שבהמשך דבריו בעניין ההיא כומתא לא פירש שהיה עליה טל אלא דבר טינוף, וצ"ע בטיבו של טינוף זה ובמה הוא שונה מלכלוך רגיל, שתלוי בקפידא. ואולי לפירוש זה כיוון המאירי בדבריו: 'ומ"מ יש מפרשים טלא דבר טינוף ואינו נראה', עכ"פ צ"ע בגדרו של טינוף זה.
ולעניין הלכה, הש"ע השמיט לגמרי שיטת רש"י והביא רק את שיטת התוס', אלא שהרמ"א כתב שטוב להחמיר ולחוש גם לשיטת רש"י. אך ראה משנה ברורה שכתב:
"עיין באאליהו רבה שכתב דמדינא יש איסור בזה כי הרבה ראשונים סוברין כשיטת רש"י עיין שם. ומכל מקום נראה דיש לסמוך על דעה ראשונה להקל על ידי אינו יהודי ובפרט דאיכא לפעמים משום כבוד הבריות בזה" (שם ס"ק ו').
ובעניין ניעור בגד מן הגשמים, כתב המאירי בשם גדולי המפרשים שאף המנער בגד מן הגשמים מותר הוא לנערה אם אינו מקפיד, אבל במשנה ברורה כתב לאסור בזה:
"ובזה אין חילוק בין שחור לשאר צבעונים כמו בטל לעיל, דדוקא שם שהוא מועט אין מקפיד לנער אלא באוכמי אבל בכאן שהמים מרובין הדרך להקפיד לנער בכל הבגדים ויש בזה משום סחיטה" (ס"ק ג).
והוסיף בשם שלטי הגיבורים:
"ואפילו אם הבגד ישן צריך ליזהר מלנערו מן המים בחוזק בענין שיבוא לידי סחיטה באותו הניעור כידוע כשהבגד בלוע ממים הוא נסחט יפה ע"י הניעור" (ס"ק ד).
.
|
* |
********************************************************** |
* |
|
* * * * * * * * * * |
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון, תשע"ב עורך: אביעד ביננשטוק ******************************************************* בית המדרש הוירטואלי מיסודו של The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash האתר בעברית: http://www.etzion.org.il/vbm האתר באנגלית: http://www.vbm-torah.org
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5 דואל: [email protected] לביטול רישום לשיעור: http://etzion.org.il/vbm/ |
* * * * * * * * * * |
[1] ובר"ח לפנינו פירש כשיטת רש"י, וראה שעה"צ שב ז שכתב שכנראה התו' כתבו בשם שיטת ר"ת ולא שיטת ר"ח. וראה עוד להלן מה שנוסיף לבאר בשיטת ר"ח בהמשך הסוגיה.
[2] אבל עיין בלשון רש"י המצוטט בר"ן על הרי"ף סב. שהשמיט את שתי המילים האחרונות – 'וקפיד עליה'.
[3] לדעתנו, שני התנאים של חדש ושחור עולים בקנה אחד, בגד שחור חדש האבק ניכר במראיתו, ואם אינו חדש אינו ניכר כל כך אף בבגד שחור, אבל יש מקום לומר שהם שני תנאים נפרדים: שחור – ניכר במראיתו, חדש- דרך בני אדם בדרך כלל להקפיד על ליבונו. ויש לחלק בין הקפדה זו שהיא מצד טיב הבגד, לבין התנאי השלישי של הקפדה שהוא מצד טיב האדם, ויותר מסתבר לענ"ד שהם תנאי אחד ולא שניים.
[4] ולמעשה נראה שאם מדובר בניעור מן העפר שהוא רק חומרא בעלמא לפסוק כן להלכה, שהרי הש"ע סתם כדעת רוב הראשונים שהוא ניעור מן הטל דווקא, ורק הרמ"א בהגה בריש סי' שב הביא דברי רש"י הללו לחוש להם, וז"ל: 'י"א דאסור לנער בגד מן האבק שעליו, אם מקפיד עליו, וטוב לחוש לדבריו', ובכן בניעור מן העפר, יש לסמוך על המ"א ועל פירושנו בדברי הראשונים, להקל, ואם הוא בניעור מן הטל יש לחוש לדברי הביאור הלכה, ולפירושו שבבגד שחור וחדש יש לומר שמסתמא מקפיד, וכן שבשאר בגדים אם מקפיד אף בזה יש לאסור לשיטתו. וראה עוד להלן שנרחיב את הדיון בזה לפסק הלכה.
[5] אמנם, לדברי הריטב"א שהבאנו בראש דברינו, שהבין שהמחלוקת עם פירוש רש"י היא מפני שאין ליבון אלא במשקה, יוצא אם כן, שתפקיד הטל הוא להיות המשקה שבו מלבנים ולא הלכלוך שאותו מנקים, וצ"ע מהו הלכלוך המתנקה לשיטה זו. ושמא יש לומר שסתם בגדים מאובקים הם ואם הם סופגים טל נספג האבק לתוכם, וניעורם יש בו ליבון הבגד בהוצאת האבק הספוג ע"י הטל, אך אפשר שכוונת הריטב"א שאין ליבון בלא משקה כלל, וממילא רק כשמנער מן הטל נחשב מלבן כי יש כאן נוכחות משקה, וצ"ע.
[6] הדברים מבוססים על האבחנה שיצרנו בתחילת המלאכה בין שני המוקדים של הצהלת הצבע, וניקוי הבגד מן הלכלוך.
[7] לפירוש זה, נטייתי היא שאין זה סתם ניעור מטל שעל הבגד, אלא טל שרובץ על בגד מאובק, וכאחת ההצעות שהצעתי למעלה.
[8] עיין שם במשנה ברורה פרטי הדינים בזה, ובביאור הלכה שם ד"ה הלוקט, בעניין ספק הפרי מגדים אם חייב ללקט את כל החתיכות, או שיש לחייבו אפילו בלוקט מקצתם, ושאלה זו עוד תידון אצלנו, בעזרת ה', במלאכת מכה בפטיש.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)