מלבן | 8 | קיפול בגדים

"מקפלין את הכלים אפילו ארבעה וחמשה פעמים" (קיג.).

 ובגמרא:

"אמרי דבי רבי ינאי לא שנו אלא באדם אחד, אבל בשני בני אדם לא. ובאדם אחד נמי לא אמרן אלא בחדשים, אבל בישנים לא. וחדשים נמי לא אמרן אלא בלבנים, אבל בצבועים לא. ולא אמרן אלא שאין לו להחליף אבל יש לו להחליף לא"         (שם).

ארבעה תנאים מצטברים הוזכרו בגמרא להיתר קיפול הבגדים: בגד חדש ולבן, מותר לקפלו ע"י אדם אחד ובלבד שאין לו בגד אחר להחלפה.

תחילה יש לברר מהי הבעיה בקיפול בגדים. רש"י במשנה כתב בהיתר הקיפול:

"בגדים כשפושטן מקפלין מפני שמתרככין מכיבוסם, ומתקמטים כשאינן מקופלים".

העולה מדבריו כאן (ובהמשך דבריו על הגמרא על מגבלות היתר הקיפול) הוא כך: בגד שאינו מקופל מתקמט, ואם מבקש לקפלו כדי למנוע את התקמטותו – מותר. אבל אם לא מדובר בבגד לבן חדש^[1], יש בו קמטים טבעיים, והקיפול מתקן אותם, וקיפול של שני בני אדם אף הוא מקפל בצורה מדויקת יותר ומפשט קמטים שנוצרים אוטומטית בבגד. אבל קיפול של אדם אחד אינו מדויק עד תום, ובבגדים חדשים ולבנים שאין בהם רוב קמטים, קיפול כזה אינו מתקן משמעותית את הבגד. אמנם, אם יש לו בגד חליפי אסור לקפל בגד זה, שאף בו יש עדיין תיקון מסויים, ואם אין לו בגד חליפי מותר, כי עיקר פעולה זו בבגד כזה אינה מתקנת את קמטי הבגד, והיא רק מונעת קמטים חדשים, ושרי.

מדברי רש"י משתמע שגדר האיסור של קיפול בגדים הוא תיקון מנא, ונראה שהוא איסור דרבנן בלבד[2]. וראה במאירי שפירט באופן בהיר יותר את הדברים:

"מקפלין את הכלים - ר"ל את המלבושים בשעה שהוא פושטן מפני שמתוך רכותם אם מניחם פשוטים בלא קפול הם מתקמטים. ומקפלן אפי' ארבעה או חמשה פעמים - ר"ל שאם אינו מקופל כרצונו חוזר ומקפל עד שיהא מקופל כרצונו כל זמן שדעתו לחזור וללבשן בו ביום או בליל שבת על דעת ללבשן למחרתו לשבת. ומ"מ בגמ' פי' שאין קיפול זה מותר אלא בארבעה תנאים: ע"י אדם אחד שאם בשנים הרי הוא כתקון גמור, ובחדשים שאין הקמוט מצוי בהם כ"כ ואין התקון תקון גמור, וכן שיהו לבנים שהצבועים קפולם צריך להם הרבה להעמדת הצבע והיא מתקן גמור, וכן בשאין לו בגדים אחרים של שבת להחליף. וכל שחסר אחד מתנאים אלו אסור לקפל". 

אמנם, הרמב"ם הביא דין זה בפרק כב במסגרת איסורי הדרבנן של מלבן, וז"ל:

"וכן אין מקפלים הבגדים בשבת כדרך שעושין בחול בבגדים כשיכבסו אותן, ואם לא היה לו כלי אחר להחליפו מותר לקפלו ולפשטו ולהתכסות בו כדי שיתנאה בו בשבת, והוא שיהיה בגד חדש לבן שהרי הוא מתמעך ומתלכלך מיד, וכשיקפל לא יקפל אלא איש אחד אבל לקפל בשנים אסור".

מדבריו נראה שאיסור קיפול הוא מעין פעולת הסיום של הכיבוס, ולשיטתו היתר הבגד החדש הלבן אינו מפני שהתיקון שבו אינו משמעותי כל כך, כפי שעולה מרש"י והמאירי, אלא דווקא מפני שהצורך בקיפול בבגד חדש לבן גדול יותר כי הוא מתמעך ומתלכלך מיד, ולכן, יש להתיר קיפולו.

קיפול שלא כסדר קיפולו הראשון

כתב ראבי"ה:

"ושמע מינה דטליתות שלנו שהם לבנים ואין צורך בחילופם בו ביום אחרי צאתו מבית הכנסת לא שנא חדשים ולא שנא ישנים אסור לקפלן^[3]. והני מילי בסדר קיפולו הראשון אבל שלא כסדר קיפולו נראה דמותר ואפילו בשני בני אדם"          (שבת סי' רמה).

ובש"ע פסק:

"ויש מי שאומר דלקפלו שלא כסדר קיפולו הראשון מותר בכל ענין, ונראין דבריו"             (סי' ש"ב, סעיף ג).

ונראה שהוא משום שכשמקפל שלא כדרך קיפולו אין זה תיקונו של בגד, ושרי. אך, עדיין צ"ע בזה איך מותר לקפל לצורך מחר, והלא מכין וטורח הוא לצורך חול, ואפילו עושה כן שלא בסדר קיפולו הרגיל!

ויעויין ב'חיי אדם' שכתב:

"אבל אם מקפלו שלא כדרך קיפולו הראשון, הכל מותר. ודוקא שרוצה ללבשו בשבת, דאם לא כן הכל אסור".

וראה שער הציון (סי' ש"ב, סעיף כ) שתמה על ה'חיי אדם', שהחמיר שלא להתיר לצורך מחר, וכתב שאפשר שחומרתו היא לחשוש לדעות שאינן מתירות קיפול שלא כסדר^[4], ורק לצורך שבת סמך על המקילים.

אמנם, נראה לי שה'חיי אדם' אסר לצורך מחר מסיבה אחרת - דנהי שאין בעיית תיקון בקיפול שלא כסדר, מיהו עדיין יש לאסור מצד הכנה וטירחא שלא לצורך, ולפיכך סבר שיש להתיר רק לבו ביום. אלא בזה צדקו לכאורה רוב האחרונים שסברו שמהראבי"ה שהוא מקור דין זה נראה להדיא דשרי אפילו לצורך מחר!

ואשר נראה ליישב בזה, הוא שאין שייך לדבר על טירחא והכנה אלא כשאדם עושה פעולה ייחודית לצורך הכנה, אבל אם עושה הפעולה השגרתית הרגילה שעושה בכל יום לאחר שהוא פושט הטלית שמקפלה אין זה טירחא ולא הכנה. לפי דברינו, אם ירצה אדם לקפל בגדי הכביסה אפילו שלא בדרך קיפולם, ואינו צריך להם לאותו יום, יהיה אסור מצד הכנה וטירחא לצורך חול, שרק בטלית התירו הואיל והיא פעולה שגרתית הנעשית תדיר לאחר שפושט טליתו בכל יום.

עוד יש מקום לומר שלא אסרו בדין הכנה לחול אלא פעולות שיש להן גדרי מלאכה ותיקון מדרבנן, אבל קיפול שלא כדרך קיפולו, שאין בו שם תיקון כלל אין בו צד איסור. נרחיב מעט בדין זה:

כתב הרמב"ם:

"ואסור להדיח קערות ואלפסין וכיוצא בהן מפני שהוא כמתקן אא"כ הדיחן לאכול בהן סעודה אחרת באותה שבת, אבל כלי שתיה כגון כוסות וקיתונות מותר להדיחן בכל עת שאין קבע לשתיה, ואין מציעין את המטות בשבת כדי לישן עליהן למוצאי שבת אבל מציעין מלילי שבת לשבת"                                       (פכ"ג, הלכה ז).

והשיג עליו הראב"ד שם:

"ואסור להדיח קערות ואלפסין וכיוצא בהן מפני שהוא כמתקן – אמר אברהם: כל זה אינו אסור אלא מפני שהוא טורח לחול".

על פניו, נראה שהרמבם והראב"ד חלוקים בשאלה אם יש איסור טירחא שלא לצורך בשבת או לא, וכן הבין 'ערוך השלחן':

"ועוד שנינו שם ומציעין את המטות מלילי שבת לשבת אבל לא משבת למוצאי שבת. ודין זה כתבו הרמב"ם (פכ"ג, הלכה ז) וגם שם ביאר הטעם מפני שהוא כמתקן. והראב"ד כתב דהאיסור הוא מפני שמטריח לחול ע"ש. ויש נ"מ לדינא בין הטעמים דלהרמב"ם דלית ליה טעם טירחא מותר לקפול בגד בקיפול פשוט שאין בו תקון כלי אף לחול, ולהראב"ד אסור מטעם טירחא משבת לחול. ויראה לי דלהראב"ד גם הך דמקפלים הכלים אסור לצורך חול אפילו אם אין בה טעמא דמתקן, שהרי זהו דעת רבותינו בעלי התוס' שם שכתבו מכאן למדנו שאסור לקפול טליתות של בהכ"נ לפי שהם צורך מחר עכ"ל. ובטלית כפי הנראה לא שייך בקיפולו תקון כלי אלא האיסור הוא משום טירחא"                                               (סי' ש"ב, סעיפים י-יא).

וראה בהמשך (שם סעיף יב) שהביא דברי המרדכי שהתיר קיפול טלית לצורך מחר, וקבע שדין זה הוא רק אליבא דהסוברים שאין איסור טירחא, ולדבריו זוהי שיטת הרמב"ם, ורש"י והטור שסוברים שהבעיה בקיפול בגדים היא מצד תיקון ולית להו טעמא דטירחא. אבל לתוס' ולראב"ד הסוברים כי קיים איסור טירחא, יש לאסור קיפול טלית לצורך מחר.

וכל דבריו נראים לענ"ד קשים ביותר, דמנא לן שרש"י והטור והמרדכי והראבי"ה לית להו איסור טירחא לצורך מחר, וכי מפני שסברו שיש בקיפול בגדים משום תיקון מנא, אינם יכולים לסבור שיש גם בעיית טירחא? וידוייק ברש"י (קיח.) בעניין הדחת צלחות בשבת שסובר דין זה של טירחא לחול.

והנראה בזה, הוא שהרמב"ם אף הוא סבור שהאיסור הוא בטירחא שלא לצורך, אלא שהוא סבור שלא אסרו חז"ל אלא באופן שניתן להגדיר פעולה זו כפעולת תיקון מדרבנן וכיו"ב. לפיכך כתב שהדחת כלים והצעת המיטות לצורך מוצ"ש הוא תיקון כלי ואסור מדרבנן, אע"פ שהדחת הכלים לצורך השבת מותרת, ואין בה איסור תיקון כלי, כי תיקון כלי הוא שם האיסור של טירחא לצורך חול.

לפי זה הכול מודים שיש איסור טירחא לצורך חול, אלא שנראה שעמדת הרמב"ם היא שלא כל טירחא אסורה לצורך חול, אלא זו שיש בה גדר מסוים של תיקון כלי, ולפיכך יש מקום לומר שקיפול בגדים שלא כדרך קיפולם, אין בו איסור טירחא, הואיל ואין בקיפול כזה שום צד תיקון.

היוצא מדברינו שיש שני טעמים להתיר קיפול שלא כסדר לצורך מחר, או מפני טעמו של הרמב"ם שהזכרנו בסמוך, או מפני שהפעולה של קיפול טלית אינה פעולת הכנה אלא פעולה שגרתית, ונ"מ לקיפול בגדים סתם שלא כסדר קיפולם הרגיל.

בדעת תורה למהרש"ם (ש"ב, ג) כתב שההיתר בשלא כסדר קיפולו הראשון, הוא דווקא כשחוזר למחר ומקפלו כסדרו, אבל טלית המיוחד לשבת, וחוזר בכל שבת ומקפלו, הרי זהו סדר קיפולו כפי שמקפלו בכל שבת, ואסור, אלא אם כן חוזר ומקפלו לאחר השבת כסדרו הראשון. ומיהו אפשר שאם בכל שבת מקפלו בענין אחר מותר. אמנם, נראה לענ"ד לומר כי מכיוון שעיקר האיסור בקיפול הוא מצד תיקון הבגד, יש לומר שהוא דווקא כשמקפיד לקפלו באופן מוגדר, אבל אם מקפלו שלא כדרך קיפולו, אף שאינו חוזר ומקפלו בחול, מה בכך, והלא אין בקיפול זה תיקון. אולי כוונת המהרש"ם שאם מקפל באופן קבוע בצורה אחרת נחשב הקיפול בתוואי החדש  תיקונו של בגד, אלא אם מקפיד בכל שבת לקפל באופן שונה^[5].

ומרן הגרע"י שליט"א כתב בתשובתו, לתמוך בכיוון הראשון שהצענו, בתוספת ביאור:

"ולפע"ד נראה שאם הטלית מגוהץ היטב, וניכר קיפולו הראשון בקו עמוק של הגיהוץ, והוא מקפלו בכל שבת בצד השני, נקרא זה שלא כסדר קיפולו הראשון, שאפילו אם יחזור לקפלו כך בכל שבת, עדיין קו הגיהוץ קיים בצד האחר ונראה לעין"

                                             (יחווה דעת ח"ב סי' מ').

עסקנו עד כה בקיפול הטלית מתוך הנחה שקיפול הטלית כדרכו במקום הקפלים הוי תיקון מנא ואסור. אולם לענ"ד יש מקום לדון בהנחה זו לאור השינויים המשמעותיים שחלו בבגדים שמשתמשים בהם בימינו. התיאור המקובל של קיפול הבגדים בבבלי וירושלמי ובראשונים הוא של קיפול קפדני, המיישר קמטים, ודומה מאוד לפעולות הגיהוץ בימינו. קיפול כזה שייך בבגדים ולבדים גסים שהיו בימיהם, אבל בבגדים שלנו נראה שפעולת הקיפול אין בה תיקון מהותי^[6], וכל מטרתה היא סדר ואולי אף מניעת קמטים. יתר על כן - היום, לא ידוע שום הבדל בין בגדים לבנים לבגדים צבעוניים בעניין קיפולם, ונראה שהדבר נובע משכלול שיטות הצביעה, וחומרי הצביעה.

וכבר נקטו חילוק זה אצל רבותינו הראשונים, וז"ל הכלבו:

"מקפלין חבלים הלבנים חדשים ובאדם אחד לפי שאין הקפול באלו מועיל כל כך שאין בהן קמטין שיצטרכו להתפשט כמו בישנים וכן בלבנים ובלבד למי שאין לו להחליף. ירושלמי המקפל אספסלא כתרין בני אדם דמי ואסור, פירוש שהמקפל על הספסל מותחו ומפשט קמטיו והוא תקון גמור. ועכשיו שנוהגין לקפל כל הכלים אפשר דקפול דידן לא דמי לקפול שלהן שהיו קפדין מאוד לפשט קמטיו ולהניחו תחת המכבש ולא כן אנחנו עושין"  (סי' ל"א).

הבאנו את כל דברי הכלבו כדי להמחיש את הפער בין שיטות הקיפול הישנות לקיפול של הכלבו, וק"ו לקיפול של ימינו. אמנם, מרן הביא את דברי הכלבו בבית יוסף (סי' ש"ב) ומכל מקום לא הביאם להלכה בשלחן ערוך, אך אעפ"כ רבו האחרונים שהסכימו לסמוך על הכלבו וסיעתו. בפרט, כאמור, שנראה לי שבימינו המציאות עדיפה מבחינה זו גם על מה שהכלבו תיאר, ובפרט בטלית של מצווה שיש חשיבות לשמר את נויה, וז"ל הרב פלאג'י בספרו יפה ללב:

"ואף אני אביא סמך למנהג להקל, שזה הקיפול מעשה הדיוט הוא, ודומה לקשר שאינו של אומן ואינו של קיימא שמותר לקשרו לכתחילה. וכל שכן בטליתות של מצוה, שיש סמך ממה שהתירו מדידה של מצוה. והכי נמי הטלית שמניחו משבת לשבת, שהקיפול הוא הידור מצוה, שאם לא יקפלנו מתקלקל ומתקמט, ואם בכל שבת ישנה מקיפולו תיקונו הוא קלקולו... וכן סוגיין דעלמא לקפל הטלית בשבת בפני גדולים ואין פוצה פה. וכל שכן בטלית המיוחד משבת לשבת, שאפילו להתוספות (שבת קיג.) שאסרו לקפל הטלית בשבת לפי שהם צורך מחר, בזה יש להתיר, שכן יש לדייק ממה שכתבו לצורך מחר, אלמא דוקא לצורך חול אסור, דמחזי כמכין משבת לחול, הא לצורך שבת אחר מותר, דהוה ליה כמקפל משחרית למנחה שמותר לכל הדעות"      (סי' ש"ב).

בסיכום, נראה לענ"ד שיש להקל לקפל טלית כדרכה, אף במקום הקפלים, בין אם היא מיוחדת לשבת ובין אם לובשה גם בימות החול^[7] . אמנם יש מקום לחוש להחמיר ולקפל שלא כסדר קיפולם, אולם לענ"ד אין חובה להקפיד לקפלו שוב בימות החול כדרכו.  אמנם, יש לאסור קיפול בגדים בשבת אם אינו זקוק להם, ואף שלא כסדר קיפולו, מצד איסור הכנה לחול.

 .