מלכים א, יא - תחילתה של הנפילה

  • הרב יוסף מרקוס

תחילתה של הנפילה

לאחר שתיאר הכתוב באריכות רבה את הצלחתו הגדולה של שלמה, מגיע פרק י"א ומבשר לנו על הנפילה הקרבה ובאה בעקבות נישואיו עם הנשים הנכריות. הפסוקים בראשית הפרק מדגישים את העובדה שדווקא את אלו שהקב"ה אסר להינשא להן, כדי ש"לא יטו את לבבו", דווקא אותן שלמה 'אהב', עד שלבסוף נשיו הטו את לבבו. הביטוי "בהם דבק שלמה לאהבה" מקביל בהנגדה לציווי התורה - "לאהבה את ה' א-לוהיך, לשמוע בקולו ולדבקה בו..." (דברים ל', כ).

 

כמובן שחטאי שלמה לא התחילו ביום אחד, אך נדמה שהכתוב בכוונה הצמיד כל החטאים ביחד - את נשיאת הנשים עם בניית הבמות - כדי להדגיש שכל הבעיות בממלכתו התעוררו בשל חטאו הדתי. ואכן, לאחר דורות מזכיר נחמיה את מעשיו של שלמה כלקח לדורות (י"ג, כו).

 

הקב"ה מבשר לשלמה שהעונש על מעשיו הוא קריעת המלוכה מידיו (י"א, יא), אך למען דוד אביו השאיר הקב"ה שבט אחד - יהודה - תחת מלכותו של בן דוד. משתמע מכאן שהעונש הוא העברת שושלת המלוכה לזרע אחר, ופיצול המלוכה אינו חלק מהעונש אלא אדרבה, ריכוך שלו.

 

צרותיו של שלמה נמנות בהדרגה: ראשית מסופר לנו על סיום השלום ששרר בין שלמה לבין כל הממלכות שסביבו, ולאחר מכן מתאר הכתוב את הקרע מבפנים - מרד ירבעם. מזווית ראייה אחת, הכתוב מתאר את המרד כפעולה עצמאית של ירבעם, אך מזווית אחרת - אחיה הנביא נפגש עם ירבעם ומבשר לו על אישור א-לוהי למרד, בתנאי שלא ינסה לשלוט גם על יהודה ובתנאי שידע שלעתיד לבוא תחזור הממלכה כולה לבית דוד.

 

נדמה שישנה משמעות גדולה לכך שדווקא אחיה, נביא משילה, משבט אפרים, הוא זה שאומר לירבעם שהמלוכה מגיע לו רק בגלל חטאי שלמה, אך מדגיש ומסייג שבאופן אמיתי המלוכה שייכת לשבט יהודה.