מלכים ב, ד - אלישע והאישה השונמית

  • הרב יוסף מרקוס

אלישע והאישה השונמית

כפי שראינו ועוד נראה, אחד מהמאפיינים הבולטים של אלישע הוא ריבוי הניסים שהוא עושה, דבר המדגיש את הפעילות שלו למען העם. בפרקים ב-ז מתואר רצף ניסים שמבצע אלישע. לכל סיפור ולכל נס ישנה משמעות עצמאית, אולם אנו נתמקד דווקא בסיפור אחד המצוי בחלקו השני של פרק ד', באמצע רצף הסיפורים.

סיפור זה מתרחש במקום הנקרא שונם, שם יושבת "אישה גדולה" - חשובה ועשירה - המתקינה לאלישע, העובר במקום לעיתים תכופות, עליית גג עם כל צרכיו. אלישע מכיר תודה לאישה, ולאחר שמתברר לו שהיא עקרה הוא מבטיח לה בן. ואכן, לאחר שנה נולד לה בן, אך לאחר זמן מה הוא נפטר. האישה כועסת על אלישע, נוסעת אליו במהירות ומספרת לו את שארע. אלישע חוזר לביתה, ולאחר כישלון אחד הוא מצליח להחיותו.

מהי משמעות הסיפור? ובעיקר - מה משמעותו של הכישלון הכפול שנוחל אלישע, הן בעצם מותו של הילד והן בניסיון הראשון להחיותו?

בראשית סיפור זה, בשעה שביקש אלישע לגמול חסד לאישה, הוא פנה אל גיחזי נערו שיקרא לה אל מקומו. כאשר היא מגיעה, אין הוא פונה אליה ישירות, למרות שהיא עומדת לידו, והוא מבקש מגיחזי שישאל אותה מה חסר לה. כבר כאן ניתן לשים לב לכך שאלישע מתנהג בגינוני מלכות, ומדבר עם האישה רק דרך משרתו.

לאחר שגיחזי מבשר לו שאין לה בן, קורא לה אלישע שוב ואומר: "למועד הזה כעת חיה את חובקת בן". דבריו של אלישע מזכירים לנו מייד את דברי המלאכים לשרה אמנו. אלישע, ללא צו או הבטחה מה', מבטיח לאישה בן ובכך ממלא תפקיד השמור לקב"ה. אמנם ניסי הנביאים אינם תמיד מאושרים מראש ע"י ה', ויש להם יד חופשית לפעולה, אולם ישנם נושאים העומדים בתשתית העולם, שכאשר הנביא מתערב בהם, עלול להיווצר ערבוב בין הנביא לבין מחולל הניסים האמיתי - הקב"ה. גם האישה שמה לב להבטחה יוצאת הדופן, ולכן במקום להודות לאלישע היא אומרת: "אל אדוני איש האלוהים, אל תכזב בשפחתך".

אכן, לבסוף הבן מת, שהרי הוא נולד כתוצאה מאי-הבנתו של הנביא את מקומו. כשאלישע שומע על כך, הוא שולח את גיחזי עם מקלו, אולם הדבר אינו מועיל. רק לאחר מכן אלישע מגיע בעצמו אל הנער, מתפלל אל ה', ורק אז מצליח להחיותו.

רק לאחר שאלישע חוזר להכיר בכך שהניסים שלו באים כולם מכוחו של ה', הוא אכן מצליח לחולל אותם. אכן, בסופו של הסיפור אמנם שוב גיחזי הוא שקורא לאישה לבוא, אך הפעם אלישע מדבר עמה פנים אל פנים, ומוכיח בכך שהוא שב בתשובה וחזר להכיר את מקומו הנכון.