מלכים ב, ה-ח - אלישע וארם

  • הרב יוסף מרקוס

אלישע וארם (מל"ב ה'-ח')

בסיפורי אלישע הוקדש מקום רב ליחסי ארם וישראל ולפעולותיו של אלישע בהקשר זה. בפרק ה' מסופר על ריפוי נעמן שר צבא ארם בידי אלישע, בפרק ו' מסופר על נסיונו של מלך ארם לתפוס את אלישע, ובאותו פרק מתחיל סיפור ארוך המתאר את המצור של ארם על שומרון ומסתיים בסוף פרק ז'. בפרק ח' ישנו סיפור נוסף על מלך ארם ואלישע.

המשותף לכל המפגשים הללו בין ארם לאלישע אינו הגדלת שמו של אלישע, כפי שניתן לחשוב במבט ראשון, אלא שימוש בכוחו וביכולתו על מנת להקל על ישראל מלחצם של ארם.

בפרק ה' מסופר לכאורה סיפור אישי של נעמן, המחפש רפואה אצל אלישע. אולם עיון מדוקדק יפנה את תשומת לבנו לראשיתו של הסיפור (ב): "וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה". אין זה רק הסבר לדרך שבה שמע נעמן על אלישע, אלא הקדמה המסבירה מהו למעשה הנושא המרכזי של הפרק וכיצד סייע אלישע להקלת לחצם של הארמים על ישראל.

המשכו הטבעי של סיפור זה הוא בפרק ו', בסיפור מלחמתו של מלך ארם באלישע, המסתיים בנצחונו של אלישע. הסיפור מסתיים בעובדה החשובה ש"לא יספו עוד גדודי ארם לבוא בארץ ישראל" (ו', כג).

בסוף פרק ו' מתחיל, כאמור, סיפור המצור של ארם על ישראל. מסתבר, כפי שהעיר הרד"ק, שזמן רב עבר בין סיפור זה ובין הסיפור הקודם, בו שמענו על הפסקת הפעילות העוינת של ארם. גם בסיפור זה לאלישע תפקיד מרכזי: לאחר שמלך ישראל מגיע לייאוש ומאשים את אלישע בצרותיו (ו', לא), מתנבא אלישע על ניצחון ניסי שיוביל להפסקת המצור. ואכן, בראשית פרק ז' מסופר על נס שבו ה' "השמיע את מחנה ארם קול רכב, קול סוס, קול חיל גדול", וגרם בכך לבריחתו של חיל ארם.

לבסוף יש לעמוד על משמעות הסיפור שבפרק ח', בו מגיע אלישע לדמשק לבירת ארם. אלישע מתנבא שם על שלושה דברים: מות מלך ארם, הכרתו של חזאל, והסבל הגדול שהוא יגרום לישראל.

מהי משמעותו של הסיפור וכיצד הוא תורם להקלת הלחץ על ישראל? כאמור, אלישע מתנבא קשות על מה שיעולל חזאל לישראל, וכולל בתיאורו הריגת בחורים ותינוקות. קודם לכן, הוא בוכה בכי גדול, והנבואה באה כתגובה לשאלת חזאל מדוע הוא בוכה. למרבה ההפתעה, אם נשווה בין נבואתו הקשה של אלישע לבין התיאור המובא בתנ"ך על מעשי חזאל (להלן י', יב-יג), נגלה שנבואת אלישע לא התגשמה בכל חומרתה. הרב סמט הציע כי העובדה שכל מלכותו של חזאל נמצאת בצלה של נבואת אלישע ואף בצל בכיו, מונעת ממנו להשתמש בכל כוחו ולא להשאיר, ח"ו, שריד ופליט.