דילוג לתוכן העיקרי

ויחי | ממשפחה לעם

הרב ברוך גיגי
11.08.2014
קובץ טקסט

השיחה נאמרה בערב שבת פרשת ויחי ה'תשע"ב וסוכמה על ידי עמנואל מאייר. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב. 

אנו עומדים עתה בפרשת ויחי, הפרשה האחרונה בחומש בראשית. בתחילת הפרשה הבאה מדבר פרעה על "עם בני ישראל". ביטוי זה יופיע מיד אחרי הפתיחה, המתארת את ירידת בני ישראל למצרים. מתי הופכת משפחת יעקב ל'עם'? נראה שעיקר התהליך מתרחש בין הירידה למצרים בפרשת ויגש, ועד לסוף פרשתנו. אולם, אם נרצה לצמצם הגדרה זו, ניתן להצביע על שני מרכיבים שהפכו את משפחת יעקב לעם בני ישראל.

הגורם הראשון הוא הבחירה של יעקב בפרשתנו ביוסף. לאחר השנים הרבות בהן חי יוסף מחוץ לביתו, ובהן סבר אביו שבנו מת, מכיר יעקב ביוסף כבכור. את דינו של הבכור אנו מכירים מפרשת כי-תצא, בה מפורש שהבכור הוא זה שמקבל פי שניים מאחיו.

יוסף הוא זה שמקבל נחלה של שני שבטים – מנשה ואפרים. הדבר נובע מבחירה מפורשת של יעקב, אך יש לשים לב: מנשה ואפרים אינם הטובים ביותר, אלא עומדים לצידם של ראובן ושמעון:

אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי. (בראשית מח, ה).

הבחירה ביוסף באה לידי ביטוי גם בברכתו של יעקב ליוסף בהמשך הפרשה. ברכה זו ארוכה יותר ובעלת תכנים מרובים יותר מאשר הברכות של שאר האחים. חז"ל ניסו לצמצם פער זה, אך עדיין נראה שמקומן של ברכות יוסף לעומת ברכות אחיו הוא מקום של כבוד.

ביטוי שלישי לבחירה ביוסף מופיע בדברי בעל העקידה על פרשת וישב, שם מתואר שיעקב אהב את יוסף "מכל בניו". בעל העקידה דן בשאלה אם יעקב אהב את יוסף בלבד, או שאהב את יוסף יותר משאר בניו. כאן הדבר בא לידי הכרע: יעקב אוהב את כל בניו, אלא שהוא אוהב את יוסף יותר משאר בניו.

אם כן, זהו המרכיב הראשון בבחירתו של עם – זיהויו, בחירתו וברכתו של המנהיג, של הבכור.

המרכיב השני, ההופך את בני יעקב לעם, הוא ברכותיו של יעקב. כל ברכה נותנת ייעוד ותפקיד לשבט. הברכה, התפקיד והייעוד מתאימים לאפיו של השבט. לא הרי תפקידו של זבולון כתפקידו של יששכר, ולא הרי תפקידו של יששכר כייעודו של גד. כל ברכה וברכה מותאמת לתוכן לאופי ולכישורים של אותו שבט.

מעבר לעצם הברכה, מכילה הברכה תוכן משמעותי נוסף, הנוגע לכלל השבטים. בברכתו מייעד יעקב לכל שבט את נחלתו העתידית. כל שבט מקבל נחלה, אשר מותאמת בין השאר לתפקידו. בכך מבהיר יעקב את המציאות בה הם נמצאים. הם נמצאים בגלות, במצרים, באופן זמני בלבד. אולם, מטרתם ושאיפתם הן לצאת מן הארץ, ולעלות ארצה.

מטרה זו של יעקב באה לידי ביטוי גם בבקשתו של יעקב להיקבר בארץ. הסיפור הארוך של התורה הסובב סביב הקבורה מראה שקבורה של אדם כיעקב מחוץ למצרים לא הייתה דבר של מה בכך. המצרים עצמם הבינו היטב את הסמליות של בקשת יעקב, ודעתם לא הייתה נוחה מכך. אולם, כך נעשה בפועל.

המקום בו אדם נקבר אומר רבות על המקום איתו הוא מזדהה. יעקב מזדהה כאן עם אדמת ארץ ישראל – הוא מהווה חלק ממנה. הוא אינו חלק מאדמת מצרים ואינו אדם מצרי, אלא בן לארץ ישראל.

השילוב של ברכה ייעודית לכל אחד לצד כיוון להגדרת הנחלה, יש בו לתת מקום נפרד לכל שבט כשלעצמו. הכתוב אומר:

כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם.        (בראשית מט, כח).

איש אשר כברכתו – כל אחד ואחד עם הברכה שלו. ואכן, אנו יודעים שהשבטים נשארו בנחלותיהם הנפרדות במשך דורות רבים. אולם, לא מדובר בשבטים העומדים בנפרד עם מטרות שונות ונפרדות; מדובר בשבטים, המהווים כולם יחד את שבטי ישראל, וכשרונותיהם מפרים זה את זה. כל השבטים מתאחדים יחד, בכדי לעבוד את קונם. כיצד ניתן להגיע לאחדות זו?

התשובה לשאלה זו פשוטה. ברגע שה' הוא זה שנמצא במרכז, יש מטרה אחידה לכולם, וממילא ניתן להתאחד, להטות שכם אחד ולסייע זה לזה באותה מטרה משותפת. אולם, ברגע שהמטרה אינה טהורה לחלוטין, יווצרו באופן מיידי מחלוקות. במצב כזה כל אחד מעוניין בטובתו שלו, ובאופן טבעי כל אחד הופך להיות יריבו של אחיו. במצב כזה לא ניתן להגיע לאחדות. ואכן, אנו עדים לכך בהיסטוריה. באותם מצבים לא מעטים בהם שיקולים שאינם טהורים נכנסו לליבם של בני ישראל, היינו עדים לפיצול אחר פיצול ולמלחמת אחים אחת אחרי חברתה.

בכדי להיות יחד, בכדי להפרות זה את זה ולסייע זה לזה, יש צורך להתאחד סביב מטרה, מטרה מוגדרת וברורה – ריבונו של עולם.

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)