מנחות דף י – מקום נתינת שמן אשם מצורע

  • הרב ברוך וינטרוב
הגמרא בריש דף י ע"א מדייקת מן הפסוקים שני דינים הקשורים לנתינת השמן על בהונות המצורע:
א. את השמן ניתן לתת על צידי הבהונות, אך לא על צידי הצדדים.
ב. השמן צריך להינתן על מקום נתינת הדם, בין אם הדם כבר נתקנח מן המקום, ובין אם הוא עדיין נמצא שם.
יש לשאול, מהו היחס שבין שתי הלכות אלו. ניתן להציע שתי אפשרויות:
א. ההלכה הראשונה היא ההלכה העיקרית, ומקום נתינת הדם הינו הבהונות, הן וצידיהן, אלא שהדם אינו מפריע לנתינת השמן.
ב. ההלכה השניה היא ההלכה העיקרית, ויש לתת את השמן היכן שניתן הדם. ההלכה הראשונה מגדירה מהם בהונות, ואם כן היא תקפה הן לדין השמן והן לדין הדם.
לכאורה נחלקו בדבר רש"י והרמב"ם. רש"י (בד"ה למה לי) כותב:
"חד כתביה לאשמועינן דיתן שמן על הדם ולא אצלו".
הרמב"ם (בהלכות מחוסרי כפרה ה, א), לעומת זאת, פסק:
"בין שנתן השמן על דם האשם עצמו מלמעלה בין שנתן בצד הדם... יצא".
כלומר – לדעת הרמב"ם, בניגוד לדעת רש"י, אין צורך לתת על הדם ממש, ומספיקה נתינה על הבהן. נראה, אם כן, שרש"י הבין שהיחס בין שתי ההלכות הוא כאפשרות הראשונה שהצענו – ועיקר מקום הנתינה הוא על הדם עצמו, בעוד שהרמב"ם הבין כאפשרות השניה – שעיקר מקום הנתינה הוא על הבהונות, ואין צורך לתת על מקום הדם ממש.
אמנם, הלחם משנה על אתר טרח להשוות בין דעת רש"י והרמב"ם. לדעתו, גם דברי רש"י אמורים רק קודם הלימוד שניתן לתת את השמן גם לאחר התקנחות הדם. לאחר שלמדה הגמרא כי ניתן לתת את השמן אף לאחר ההתקנחות, הרי שנודע לה כי אין חשיבות למפגש השמן והדם, וניתן לתת את השמן אף בצד הדם.
אפשרות שלישית להבנת היחס בין ההלכות אנו מוצאים אצל הגרי"ז (בחידושיו על הש"ס על אתר). לדעתו, הרמב"ם מסכים עם דברי רש"י הדורש את נתינת השמן על מקום דם האשם, אלא שהוא סובר כי זהו דין לכתחילה, ובדיעבד אף נתינה על הבהונות שלא במקום הדם כשרה. כך הוא מדייק מלשון הרמב"ם בשתי הלכות שונות בהלכות מחוסרי כפרה. בפרק ד הלכה ב כותב הרמב"ם:
"ואחר כך יבא אצל המצורע ויתן מן השמן על מקום דם האשם בתנוך אזן ובהן ידו ובהן רגלו".
משמע מכאן כי הנתינה היא על מקום דם האשם, אשר בתנוך אזנו ובהן ידו ורגלו של המיטהר. זהו, אם כן, הדין לכתחילה.
ההלכה אותה ציטטנו לעיל, מריש פרק ה', עוסקת בדין הבסיסי המוציא בדיעבד, וכפי שמשמע מלשונה במלואה:
"נתן על צדי הבהונות כשר, נתן על צדי צדיהן פסול, בין שנתן השמן על דם האשם עצמו מלמעלה בין שנתן בצד הדם אפילו נתקנח הדם קודם שיתן השמן על בהונות יצא שנאמר על מקום דם האשם, אין לו בוהן יד ימנית או בוהן רגל ימנית או שאין לו אזן ימנית אין לו טהרה עולמית".