מנחות דף עח – 'על בסמוך' בלחמי תודה

  • הרב ברוך וינטרוב
במשנה בדף עח ע"ב נאמר כי על מנת שלחמי התודה יתקדשו בשחיטה, עליהם להיות 'לפנים לחומה'. אלא שהמשנה אינה מפרטת על איזו חומה מדובר, והאמוראים נחלקו בשאלה זו. לדעת ריש לקיש על הלחמים להיות בתוך העזרה, בדומה לבהמה, ואילו לדעת רבי יוחנן הלחמים צריכים להיות בתוך חומת בית פאגי. הגמרא מבארת כי מחלוקתם היא בשאלה כיצד לפרש את הפסוק בויקרא ז, יב:
"והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן".
לדעת ריש לקיש משמעות המילה 'על' הינה בסמיכות מקום, ועל כן הוא דורש כי הלחם יהיה גם הוא בעזרה. לדעת רבי יוחנן 'על' אינו מורה בהכרח על סמיכות, ועל כן אף חוץ לחומת העזרה הלחם מתקדש, כל עוד יהיה בתוך חומת בית פאגי.
התוספות, וכן השיטה מקובצת (באות ד), התקשו בהבנת דברי הגמרא. את השאלה האם 'על' פירושו בסמוך אנו מכירים מסוגיות נוספות – סידור בזיכי הלבונה על לחם הפנים, ואופן ההנפה. בסוגיות אלו יש הסוברים כי המילה 'על' משמעה על ממש, ויש הסוברים (כך דעת רבי בשתי הסוגיות) שהמילה על משמעותה סמיכות מקום. השיטה מקובצת מקשה שבסוגייתנו איננו מוצאים שיטה הסוברת ש'על' משמעותו על ממש (כלומר – שיהיה צורך לשחוט את הכבשים על הלחם ממש על מנת לקדשו), אלא שיטה אחת הסוברת שצריך סמיכות שיהיו שתיהן בעזרה, ושיטה שניה הסוברת שצריך סמיכות של בית פאגי.
התוספות והשיטמ"ק משיבים כי בכל מקום יש לפרש 'על' על פי עניינו, וכאן לא שייך לפרש על ממש. אנו ננסה להרחיב בהבנת תשובתם.
נראה כי התשובה תלויה בהבנת המחלוקת בפירוש המילה 'על'. ניתן להבינה כמחלוקת לשונית – מהי הוראתה הגיאוגרפית של המילה 'על', אך ניתן גם לפרשה כמחלוקת עקרונית: האם כאשר התורה מצוה כי דבר מסויים יעשה על דבר מסוים, כוונתה ששני הדברים משתתפים במעשה אחד, או שמא הכוונה היא שמבחינה מהותית יש כאן הסתמכות של דבר על דבר, אף אם מן הבחינה המעשית אין הם בהכרח מתאחדים.
נבהיר את דברינו, תוך שימוש בדוגמא של ההנפה (לעיל סב ע"א). לדעת רוב התנאים יש צורך להניף בפועל את הכבשים על הלחם או את הלחם על הכבשים (על פי הפסוק עליו מסתמכים). כלומר, הם רואים את המילה 'על' המופיעה בפסוקים כבאה לתאר את מעשה ההנפה של הכבשים והלחם. לדעת רבי, לעומת זאת, ניתן להניף את הלחם בסמוך לכבשים. התורה אומרת 'על' כיון שהנפת הלחם והנפת הכבשים נזקקות זו לזו מן הבחינה העקרונית, והנפת האחד לא תועיל אם לא יונף גם השני (על אף שניתן להניף כל אחד בנפרד – רמב"ם תמידין ומוספין ח, יא). אך אין זה תיאור של המעשה, כי אם של המהות ההלכתית.
כעת נשוב לענייננו. כאשר התורה אומרת שיש להקריב את זבח התודה על החלות, הבינו חז"ל כי הכונה לשחיטה. השאלה היא, אם כן, האם המילה 'על' הינה תיאור מעשה, או שמא אמירה עקרונית, כי הלחם צריך להיות קיים כבר בעת השחיטה, על מנת שהקרבן כולו יוכל להתקדש כקרבן תודה שלם.
לדעת ריש לקיש המילה 'על' באה לתאר את המעשה. אמנם, בניגוד להנפה, אותה ניתן לבצע בלחם, ברור כי הלחם אינו שייך למעשה השחיטה. על כן יש להבין כי המילה על באה לתאר כי הלחם צריך להיות בסמיכות גיאוגרפית בעת מעשה השחיטה, כלומר בעזרה.
לדעת רבי יוחנן המילה 'על' באה לתאר את היסודות ההלכתיים של קדושת קרבן התודה כמתבסס על קידוש הבהמה והלחם כאחד. פירוש המילה, אם כן, הוא שהלחם צריך להיות קיים ומסוגל להתקדשות בעת השחיטה, ולכך מספיקה המצאותו בתוך ירושלים (וזאת מתוך הנחה, השנויה במחלוקת הראשונים, כי חוץ לבית פאגי משמעותו חוץ לירושלים. ועיין גם בגרי"ז על אתר).