מסוכנת ופירכוס

  • הרב אברהם סתיו
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

חולין לח – מסוכנת ופירכוס

במשנה (לז.) נאמר שכאשר שוחטים בהמה מסוכנת יש לוודא שהיא תפרכס בזמן השחיטה, ורק אז היא כשרה לאכילה. במשנה הובאה מחלוקת תנאים ביחס להגדרת הפירכוס הנדרש, ובגמרא (לח.) הובאה מחלוקת אמוראים משולשת בשאלת הזמן שבו צריך להיעשות הפירכוס:

"אמר רב חסדא: פירכוס שאמרו - בסוף שחיטה. מאי בסוף שחיטה? באמצע שחיטה, לאפוקי תחלת שחיטה דלא...
אמר ליה רבא: לעולם בסוף שחיטה...
רב נחמן בר יצחק אמר: פירכוס שאמרו - בתחלת שחיטה.

האמוראים נחלקו האם הפירכוס צריך להיות בתחילת השחיטה (רנב"י), באמצעה (רב חסדא) או בסופה (רבא). נראה שניתן לחלק את שלוש הדעות הללו לשתי עמדות עקרוניות, וללמוד מתוכן על שתי הבנות שונות של דין פירכוס ואיסור מסוכנת:

א. דעת רב חסדא (אמצע שחיטה) ודעת רב נחמן בר יצחק (תחילת שחיטה) מהוות למעשה עמדה עקרונית אחת. לפי עמדה זו עניינו של הפירכוס להוכיח שהשחיטה היא שהמיתה את הבהמה, ושהבהמה לא מתה מחמת סכנתה. משום כך יש להוכיח שקודם השחיטה הייתה הבהמה בחיים, וממילא מוכח שהשחיטה היא שהמיתה אותה.

מחלוקתם הפנימית של רב חסדא ורנב"י היא בקביעת הדרך להוכיח שהשחיטה היא שהמיתה את הבהמה. לדעת רב חסדא ניתן להוכיח זאת רק לקראת סוף השחיטה, משום שפירכוס בתחילת השחיטה לא מוכיח שהבהמה לא מתה מזקנה בהמשך השחיטה. אמנם לדעת רב נחמן בר יצחק ניתן להוכיח זאת גם על ידי פירכוס בתחילת השחיטה, משום שכאשר לבהמה יש חיות משמעותית בתחילת השחיטה לא מסתבר שהיא מתה מזקנה בהמשך.

ניתן להוכיח שלא מדובר על מחלוקת עקרונית מתוך הדיון בגמרא על היחס בין סוגי פירכוס שונים. מדברי הגמרא עולה שניתן לחלק בין פירכוס "עדיף" שמועיל בתחילת השחיטה ובין פירכוס "שאינו עדיף" אשר יועיל רק באמצעה. הסברה לחילוק זה היא שהפירכוס מהוה רק ראיה לכך שהבהמה לא מתה מזקנה, ומשום כך ניתן לחלק בין פירכוסים מסוגים שונים.

ב. דעת רבא היא שהפירכוס צריך להיעשות בגמר השחיטה. בדברי רש"י (לח: ד"ה זה) מבואר שכוונת רבא היא שגם לאחר השחיטה צריכה הבהמה להיות בחיים למשך זמן קצר. מכך נראה שלדעת רבא תפקיד הפירכוס איננו רק לוודא שהשחיטה היא שהמיתה את הבהמה, שהרי לשם כך די בפירכוס לקראת סוף השחיטה ואין שום צורך בכך שתחיה גם אחר כך. (כמו כן, גם הפירכוס שלאחר השחיטה לא מהווה ראיה גמורה לכך שמתה מחמת שחיטה, שהרי ייתכן שמתה מחמת זקנה לאחר השחיטה)

תפקידו של הפירכוס לדעת רבא הוא לוודא שהבהמה הייתה בחיים בכל זמן השחיטה. כלומר, השחיטה איננה רק האופן שבו הבהמה צריכה למות, אלא מהווה פעולת מתיר שצריכה להתקיים בבהמה מחיים. משום כך דורש רבא שחיי הבהמה יימשכו גם מעט אחרי השחיטה, בכדי שהשחיטה תיעשה כולה בתוך חיי הבהמה, ואין הוא מסתפק בכך שהשחיטה היא שתמית את הבהמה.

הרב אברהם סתיו