מעילה דף יד – הנאה מאבני הכותל המערבי

  • הרב אביהוד שורץ
בגמרא בדף יד עמוד א למדנו:
"בונין בחול ואחר כך מקדישין".
האומנים הבונים את בית המקדש משתמשים בחפצים של חול, ואף בונים בהתנדבות, ללא קבלת שכר. רק לאחר שהבניין מושלם ועומד על תילו, מחללים עליו את מעות ההקדש – הבניין מתקדש, והמעות עצמן יוצאות לחולין וניתנות לבעלי המלאכה ולסוחרים שסיפקו את חומרי הגלם.
הגמרא מציעה שני נימוקים להלכה זו. הנימוק השני, אשר נפסק להלכה ברמב"ם (הלכות מעילה ח, ד), קובע:
"לא נתנה תורה למלאכי השרת, אמרי דלמא בעי למיזגא – וזגא עלייהו".
כלומר, ישנו חשש שמא במהלך העבודה יבואו הפועלים ליהנות מן האבנים, ונמצא שהם מועלים בקודש. משום כך, כאמור, יש לעבוד באבנים של חול, ולהקדישן רק בסופו של התהליך. רש"י על אתר מבאר:
"דאי אפשר דלא יתבי זמנין בטולא דבנין מפני החמה ונמצא מועל".
לדעת רש"י, היושב בצילן של אבני הקדש נהנה מהן, ועובר על איסור מעילה.
הגמרא במסכת פסחים (דף כ"ו) מספרת על רבן יוחנן בן זכאי, שהיה יושב בצילו של היכל ודורש בדברי תורה. הגמרא מקשה: כיצד הותר לריב"ז להנות מן הצל? הרי יש בכך משום מעילה! תשובת הגמרא היא שההיכל נבנה לצורך מה שבתוכו – הקודש עצמו, והנאה מן הדופן החיצונית איננה מעילה. כך מנסח זאת רש"י שם:
"שאין זה דרך הנאתו".
דרך אחרת להסבר מנהגו של ריב"ז היא לומר שכאשר האבנים מחוברות לקרקע – דינן ככל חפץ אחר המחובר לקרקע, שאין בו מעילה. הרמב"ם (הלכות מעילה ה, ה) דן בכך לאור הסוגיה להלן בדף כ, ויעויין בשו"ת אגרות משה (יורה דעה א סימן רכט ענף א), שעסק בשיטת הרמב"ם בביאור מנהג ריב"ז.
דיון הלכתי זה, המבוסס במידה רבה על סוגייתנו, נוגע גם לשאלה מעשית מעניינת. הרב יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי ערך חיבור מקיף בן חמישה כרכים בשם "עיר הקודש והמקדש". חלק ניכר מן הכרך הרביעי עוסק בענייני הכותל המערבי, ובפרקים ח-ט שם הוא מבקש לבחון מה מעמדו של הכותל המערבי ביחס להלכות שבסוגייתנו. הרב טוקצ'ינסקי שואל אם מותר להנות מצילו של הכותל המערבי, או להישען עליו כדי לנוח ולנפוש.
באשר לשאלה הראשונה, קובע הרב טוקצ'ינסקי שאם ריב"ז התיר לעצמו ליהנות מצילו של ההיכל, קל וחומר שניתן ליהנות גם מצילו של הכותל. כאשר נדרש הרב טוקצ'ינסקי לשאלה השנייה – הישענות על הכותל – הוא מחדש שיש מקום לחלק בין כותלי ההיכל, שאכן יש בהם קדושה וממילא גם איסור מעילה, ובין הכותל המערבי ושאר חומות העזרה, אשר מיסודם נועדו לשימושים שונים, ועל כן מסתבר שלא יהיה בהם איסור מעילה.
על אף שהרב טוקצ'ינסקי קובע שאין איסור מעילה בהנאה מן הכותל, הוא סבור שאין לעשות זאת בגלל הפגיעה במצות "ומקדשי תיראו", הנוגעת לכלל חומות העזרה, ואפילו מבחוץ. מכוח עמדה זו מגנה הרב טוקצ'ינסקי בתוקף את המנהג ליטול אבנים שנפלו מן הכותל לצורך מזכרת. הוא מבהיר כי אף שאין איסור מעילה בהנאה מאבנים אלה, אסור בשום אופן להשתמש בהן להנאה אישית, שהרי מיסודן הוקדשו לצורך הכותל המערבי.
בימי קדם היה מנהג ליטול אבנים קטנות מן הכותל עצמו, ולשגרן לחוץ לארץ. כאמור, הרב טוקצ'ינסקי מביא דעות שונות שעסקו בכך, ושולל את המנהג מכל וכל.
גם הגר"מ פיינשטיין נשאל שאלה זו (אגרות משה יורה דעה ד, סימן סג), וקבע אף הוא בנחרצות לאסור. בשונה מהרב טוקצ'ינסקי, שאוסר בעיקר מצד הפגיעה במורא המקדש ובייעוד האבנים, מסיק הגר"מ פיינשטיין (באות י"א שם) שבהחלט יש חשש מעילה בהנאה מאבני הכותל, ומשום כך פשיטא שאף אם הן נפלו מעצמן, אסור לנוטלן או ליהנות מהן.