מצוַת מחיית עמלק

  • הרב נעם מלכי

מצוות מחיית עמלק / אביעד ברטוב ונעם מלכי

פתיחה

קולמוסים רבים נשתברו סביב אופייה של מצוות מחיית עמלק. בשיעור זה, ננסה לעמוד על השאלה האם ניתן לקבל גרים מזרע עמלק, ובנוסף ננסה לענות על השאלה, כיצד ניתן לגשר בין הרגש הטבעי לצו הא-לוהי במצוות מחיית עמלק.

האם מקבלים גרים עמלקיים

האם ניתן לקבל גרים מזרע עמלק? נראה כי בשאלה זו נחלקו הגמרא והמדרש, וכך אומרת הגמרא:

"מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק" (גיטין נז:).

כידוע, המן היה מזרעו של אגג מלך עמלק, ואם-כן יוצא מן הגמרא שניתן לקבל גרים עמלקיים. לא כן משמע מדברי המדרש:

"תני בשם ר' אלעאי: שבועה נשבע הקב"ה ואמר: 'ימיני ימיני, כסאי כסאי, אם יבאו גרים מכל אומות העולם אני מקבלן, וזרעו של עמלק איני מקבלן לעולם'" (תנחומא פרשת 'כי תצא', סימן י"א).

כיצד אם-כן ניתן ליישב את דברי הגמרא עם דברי המדרש? הסבר אפשרי לשאלה זו מביא ה'אבני נזר', והוא מבסס את דבריו על דברי הרמב"ם הללו:

"אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום, אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצוה... ואם לא השלימו או שהשלימו ולא קבלו שבע מצות, עושין עמהם מלחמה והורגין כל הזכרים הגדולים... במה דברים אמורים במלחמת הרשות שהוא עם שאר האומות, אבל שבעה עממין ועמלק שלא השלימו - אין מניחין מהם נשמה שנאמר כן תעשה לכל וגו' רק מערי העמים לא תחיה כל נשמה..." (הל' מלכים פ"ו הל' א-ו).

אם נדייק ברמב"ם נראה כי מדבריו משמע שניתן לקבל גרים עמלקיים אם הם משלימים. לאור זאת נשאלת השאלה מה יאמר הרמב"ם על דברי המדרש. בשו"ת 'אבני נזר' נזדקק לשאלה זו, ותירץ באופן הבא:

"הנה שזהו שורש חטא עמלק שאינו רוצה בשום אופן להיות נכנע לישראל. ועל כן אף שמתגייר, אין זה עוד הוכחה שרוצה בהכנעה, שהרי נעשה ישראל בעצמו ואין צריך להיות נכנע וטפל. ואם יזדמן שיראה מעלה בישראל מה שאין בו ובעל כרחו יצטרך להיות נכנע יהיה שונא ורודף כעמלק אביו, ועדיין אין לנו הוכחה שאיננו בכלל אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם. אך בשעת כיבוש שאז צריך לקבל עליו מיסים ושיעבוד שיהיו נבזים ושפלים ולמטה ולא ירימו ראש בישראל וגם שיעבוד, הנה שמתרצה להיות נכנע זה אינו אוחז מעשה אבותיו בידו, ואין מחויב מיתה" (שו"ת 'אבני נזר' חלק או"ח סימן תק"ח).

כלומר, על-פי ה'אבני נזר' הסיבה שבגללה לא מקבלים גרים מזרע עמלק הנה משום שעַם עמלק אינו מוכן לקבל את מרותם של ישראל. ואולם, בשעת מלחמה ניתן לקבל גרים, שכן אז עמלק רואה במעלת ישראל ונכנע, וממלא מקבל על עצמו בלב שלם את הגירות.

קבלת גרים מעמלק בזמן הזה

בהגהות הגר"א על מסכת מגילה (ו:) כתב כי האומה המכונה בגמרא 'גרממיא' הנה אדום (אדום=עשו= עמלק). יש שהבינו מכאן שהכוונה היא לאומה הגרמנית, ולאור זאת נשאלה השאלה האם ניתן לקבל גרים גרמנים בזמן הזה? שאלה זו הופנתה אל הרב ואזנר, וזו תשובתו:

"ובעצם שאלתו על קבלת הגר"א דהגרמנים הם משורש עמלק, אם כי לפי מעשיהם הרעים בודאי הם קרוב להם, אבל לדון בזה"ז כן קשה. דהא כה"ג לענין גר עמוני פ"ג דידים דכבר עלה סנחריב ובלבל כל העולם... ואם-כן לענין גר עמלקי... באופן שאיני רואה שום פקפוק בקבלת הגרמנים לגרי צדק אם באים באמת וצדק לחסות תחת כנפי השכינה, דיש ספק-ספיקא לדינא להקל: חדא פשוטו של הרמב"ם דמקבלים אותם, וספק גם אם הקבלה הנ"ל נכונה אם הבא לפנינו הוא בכלל עמלקי" (שו"ת 'שבט הלוי' חלק ה' יורה-דעה, סי' קמט).

תשובתו של הרב ואזנר היא כי ניתן לקבל גרים מגרמניה. את תשובתו הוא מבסס על כך שקבלת הגר"א אינה ברורה בידינו, ובנוסף פְשט לשונו של הרמב"ם הִנה כי מקבלים גרים עמלקיים אם הם השלימו. מלבד זאת מוסיף הרב ואזנר שהרי ידוע כי בא סנחריב ובלבל בין האומות, ולכן השאלה האם מקבלים גרים מעמלק בזמננו אינה רלוונטית.

בא סנחריב ובלבל בין האומות

כאמור הרב ואזנר מניח באופן פשוט כי מאחר שסנחריב בא ובלבל בין האומות, זיהוי עמלק אינו רלוונטי. לא כך סבר הגר"ח מבריסק, והוא ביסס את דבריו על דברי הרמב"ם בהלכות מלכים:

"מצות עשה להחרים שבעה עממין, שנאמר: 'החרם תחרימם'. וכל שבא לידו אחד מהן ולא הרגו - עובר בלא תעשה, שנאמר: 'לא תחיה כל נשמה', וכבר אבד זכרם"

"וכן מצות עשה לאבד זכר עמלק, שנאמר: 'תמחה את זכר עמלק', ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו, כדי לעורר איבתו, שנאמר: 'זכור את אשר עשה לך עמלק', מפי השמועה למדו: זכור בפה לא תשכח בלב, שאסור לשכוח איבתו ושנאתו" (הל' מלכים פ"ה, הל' ד-ה).

בין ההלכות עולה הבדל מעניין מאוד. בהלכה ד' העוסקת בשבעת העממין מסיים הרמב"ם שבזמננו התבלבלו האומות, ולכן הלכה זו אינה רלוונטית. ואולם, בהלכה ד' העוסקת בעמלק, משמיט הרמב"ם פרט חשוב זה. מכאן הסיק הגר"ח שהמלחמה בעמלק היא בכל דור ודור, ולא ניתן להיפטר ממנה על-ידי הטענה שכבר נתבלבלו האומות.

הרב סולובייצ'יק פיתח רעיון זה של סבו, ומסביר שהמלחמה עם עמלק ומצוות מחייתו אינה על בסיס אטני, כי אם על בסיס אידאולגי, וזו לשונו:

"כל אומה המצהירה, שמדיניותה היא להשמיד את העם היהודי - היא עמלק, כי היא חרתה על דגלה סיסמה של שנאה לוהטת: 'לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד'. זו מלכות רשע עקשנית שבה אנו מצווים להלחם, ואשר לה נשבע הקב"ה בכבודו ובעצמו איבה נצחית. משום כך היא מצות עשה מן התורה: 'זכור את אשר עשה לך עמלק... לא תשכח"... בדורנו אנו הרי אין ספק, שהיטלר וסטאלין היו התגלמות נאמנה של עמלק" ('פרקים במחשבת הרב').

הרב סולובייצ'יק מבין שכל אומה שחרטה על דגלה את שנאת ישראל היא עמלק, ולכל דור יש את ה'עמלק' שלו. בכל מקרה, לענייננו לגבי קבלת גרים, כפי שראינו למעשה מקבלים גרים שהרי כך משמע מפשט לשונו של הרמב"ם.

שני פנים במצוות מחיית עמלק

לעיל הבאנו מדברי הרב סולובייצ'יק כי מצוות מחיית עמלק, היא בעצם מצוות השמדתם של כל האומות שחרטו על דגלם את השמדת ישראל. ואולם, מעיון בפסוקי התורה משמע שיש שני דינים במצווה מחיית עמלק, וכך אנו מוצאים כתוב בספר שמות:

"ויאמר ה' אל משה: כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע, כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים. ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי. ויאמר כי יד על כס י-ה, מלחמה לה' בעמלק מדר דר" (שמות פרק י"ז, פס' יד-טז).

מפסוקים אלו עולה כי עמלק נלחם מלחמה אישית בקב"ה. ואולם מהפסוקים בספר דברים עולה כיוון אחר, ושם משמע כי המלחמה הנה בין עמלק לעם-ישראל:

"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא א-להים. והיה בהניח ה' א-להיך לך מכל איביך מסביב, בארץ אשר ה' א-להיך נתן לך נחלה לרשתה - תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח" (דברים פרק כ"ה, פס' יז-יט).

ואכן, הרמב"ן בפירושו לתורה הבחין בכפילות זו, והסביר בכיוון בו הלכנו אנו:

"ועל דרך האמת: כי היד אשר על כסא י-ה, והיא מלחמה לה', הויה בעמלק מדר דר, כי מדת הדין של מעלה תהיה בו למחותו לעולם מדור דור. ומדרש חכמים בשם המלא ובכסא השלם ירמוז לזה. וטעם העונש שנענש עמלק יותר מכל העמים, בעבור כי כל העמים שמעו וירגזון (לעיל ט"ו, יד), ופלשת אדום ומואב ויושבי כנען נמוגו (שם) מפני פחד ה' ומהדר גאונו, ועמלק בא ממרחק כמתגבר על השם, ולכך אמר בו ולא ירא א-להים (דברים כ"ה, יח), ועוד כי הוא נין עשו וקרוב לנו, עובר מתעבר על ריב לא לו" (שמות פרק י"ז, פס' טז).

רגש טבעי או צו א-לוהי

מצוות מחיית עמלק היא טוטאלית, ולא מבחינה בין עולל למבוגר. לאורך הדודות התקשו רבים כיצד יש לגשר בין המוסר הטבעי והאנושי, למצוות מחיית עמלק. אומר המדרש:

"'אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר' - אל תהי צדיק הרבה יותר מבוראך, מדבר בשאול דכתיב (שמואל א', טו): 'ויבא שאול עד עיר עמלק וגו''. ר' הונא ור' בנייה אומר: התחיל מדיין הוא כנגד בוראו, ואמר: כך אמר הקב"ה לך והכית את עמלק, אם אנשים חטאו, הנשים מה חטאו?! והטף מה חטאו?! והבקר ושור וחמור מה חטאו?! יצאת בת קול ואמרה: 'אל תהי צדיק הרבה יותר מבוראך'" (קהלת רבה).

כלומר, גם לְשָאול היה קשה לקיים את הצו הא-לוהי של מחיית עמלק, וטען כלפי בוראו: 'אם אנשים חטאו - הטף מה חטאו?!'. תשובת הבת קול לְשָאול היתה: אל תהיה צדיק מבוראך. לעניות דעתי תשובה זו היא מפתח להרבה שאלות מעין שאלה זו שאנו מעלים:

המדרש אומר לנו כי כאשר המוסר הטבעי של האדם והא-ל נפגשים, אסור לו לאדם לערער על צדקתו של
הא-ל. בסולם המוסרי, מעל המוסר הטבעי נמצא המוסר הא-לוהי, ואנו לא תמיד מצליחים להבין כל צד בו, ואולי לא אמורים להבין אותו.

ואולם, עם כל זאת, לעניות דעתי מצוות מחיית עמלק אינה כמצוות פרה אדומה, וניתן להבין את הרציונאל שעומד מאחוריה. ראשית, חשוב להדגיש כפי שראינו שהמלחמה היא כפולה: מלחמה עם הקב"ה ומלחמה עִם עם-ישראל. בפשטות ניתן לומר שהמחייה הטוטאלית נובעת מכך שהמלחמה היא לא רק מלחמה עם אויב פיזי, אלא גם אויב מטאפיזי.

עמלקיות

רובד נוסף למצוות מחיית עמלק, התפתח בחסידות, ושם הוא התלבש במלבוש נוסף. כאן כבר לא מדובר כלל בעמלק הפיזי, אלא בעמלק המטאפיזי בלבד. וכך כותב בעל ה'שפת אמת' בשם בעל ספר 'קדושת לוי' (רבי לוי יצחק מבדריטשב):

"איתא בזוהר הקדוש כי עמלק עמד לעקור אות ברית קודש מבני-ישראל. כי מאחר שכתוב: 'אמחה את זכר עמלק מתחת לשמים' - אם-כן אין לו מקום. והאדם הוא עולם קטן, וכולל כל הבריאה. לכן כתב בספר 'קדושת הלוי' כי יש בכל אדם מקצת עמלק ע"ש, ויתכן לומר כי היא הערלה החופפת על הברית. וצווה ה' יתברך למול זה העודף שאין לו קיום ושורש בפנמיות, כמו שכתוב בפרשת לך מזה. וכן ימחה זכר עמלק במהרה בימינו, שהיא הערלה העומדת לחתוך ולהשמידו לנצח, ואז לא יכנף עוד ויתגלה הארת הברית קודש" ('שפת אמת' פרשת זכור, תרמ"ז).

על-פי ה'שפת אמת' בכל אדם נמצא עמלק, ועל כל אדם לבערו מלבו. דורשי גימטריות נוהגים לומר שעמלק בגימטרייה זה ספק, ואת זה יש לבער. ערלת עמלק היא הספקנות שבלב האדם, הגורמת לו לערער על הא-להות. אם נשתמש במושגים של דורנו, אולי ניתן לדבר על פוסט-מודרניזם, שלא מוכן לקבל שום אמת אובייקטיבית.

ר' צדוק הכהן מלובלין בספרו 'רסיסי לילה' מחלק את מצוות מחיית עמלק לשניים, וזו לשונו:

"ויצא ממנו עמלק שזהו שורשו, דהיינו שורש הרע הנפעל בעולם מצד שה' יתברך פועל הכל והוא ברא זה. ודבר זה אין לו תקנה אלא למחות, כי באמת מפי העליון לא תצא הרעות, רק בהשתדלות האדם. אלא שמכל מקום זה אמת שגם עמלק מכלל הבריאה, והיינו שיש בבריאה שורש לרע... ועמלק הוא ראשית דרע דקביע וקיימא מהתחלת הבריאה בכח הבחירה, ואין בכח האדם לבערו רק מלחמה לה' וגו', ורק 'והיה בהניח וגו'', אז תמחה וגו', שכאשר יהיה הנייחא מכל מיני הרע, שישיגו לקדושת השבת מעין עולם הבא בפועל ממש, אז יוכלו למחותו לשורש הרע דקבוע וקיים, על ידי הקדושה דקביעא וקיימא. אבל בעולם הזה אין הכח אלא בזכירה, היינו דשורש עמלק שהוא שורש הרע אי אפשר להרחיק כלל, אלא על ידי הזכירה אשר עשה, דהיינו מה שנמשך ממנו, שזה הרע בפועל. ושם האדם העובד את ה' יכול לנצח ולהתרחק מזה, אבל בהרהור בעלמא העולה בלב בדרך מקרה, כטעם עמלק אשר קרך..." ('רסיסי לילה' אות מב/ו).

כלומר, את העמלקיות שבעולם הזה לא ניתן להשמיד אלא בזכירה. הידיעה שאסור לנו להיות מושפעים מכוחו של עמלק בבריאה היא בעצם המלחמה בו. אמנם, לעתיד לבוא, הקב"ה ישמיד את העמלקיות מעולם וימחה אותה מתחת לשמים.

אם כן, ראינו כי קיימות שתי מלחמות בעמלק: האחת היא עם הקב"ה, ואותה כפי שמסביר ר' צדוק, יסיים הקב"ה בכבודו ובעצמו ולנו אין אלא את פעולת הזכירה. המלחמה השנייה היא המלחמה הפרטית של ישראל עם שונאיהם, וכפי שהסביר הרב סולובייצ'יק.

לסיום

שאלתי רב חשוב בישיבת 'הר-עציון' מה דעתו על כל העניין? האם בסופו של דבר, אם יביאו לפניו תינוק עמלקי עם תעודת כשרות הוא יבצע את הצו הא-לוהי של מחיית עמלק? תשבתו הייתה, שכן כי זו מצווה, אלא שלעניות דעתו הכל שאלה של מוטיבציה. אם הקב"ה יזמן לנו את הריגת הטף כך נגזר עלינו ונעשה זאת, מאידך אנו לא נחפש בנרות תינוקת עמלקיים למחייה.