מצוות יישוב ארץ ישראל בימינו

  • הרב יוסף צבי רימון

 

שתי סיבות קוטביות עשויות להקשות על הבא לסקור נושא כלשהו.  האחת - מיעוט חומר כתוב.  לעתים אף לאחר חיפושים רבים, לא יעלו באמתחת המחפש אלא גרגירים מועטים.  ואולם, בעיה שנייה, לא פחות מסובכת, מתרחשת כאשר החומר בנושא המבוקש הוא כה רב, עד כי המעיין עשוי 'לטבוע' בים הגדול של הדיונים ההלכתיים.  הנושא שלנו - מצוות יישוב ארץ ישראל בימינו, שייך לקטגוריה השנייה.  מטרת המאמר להקל על המעיין ולשטוח בפניו את הנקודות המרכזיות בנושא זה, בבחינת "ויאמר לקוצרים ה' עמכם".

ראשית נציין את עיקרי ההתקפות בהם מתקיפים אלה השוללים את יישוב הארץ בימינו.  אחר כך, ננסה ליישב בע"ה את קושיותיהם, ואף להוכיח את החובה והמצווה שביישוב הארץ בימינו.

ראיות  השוללים

א.  במסכת כתובות קי:, אומרת הגמרא:

"תנו רבנן: הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות - כופין אותה לעלות, ואם לאו תצא בלא כתובה.  היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות - כופין אותו לעלות, ואם לאו יוציא ויתן כתובה".

תוספות (ד"ה הוא) אומרים שדין זה אינו נוהג היום, מפני שיש סכנת דרכים.  ובהמשך הם מצטטים את רבינו חיים:

"והיה אומר רבינו חיים, דעכשיו אינו מצווה לדור בארץ ישראל, כי יש כמה מצוות התלויות בארץ וכמה עונשין, דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם".

אם כן, רואים אנו שלדעת רבינו חיים, אין כיום מצוות יישוב ארץ ישראל.

ב.  הגמרא (כתובות שם) מספרת שר' זירא, תלמידו של רב יהודה, רצה לעלות לארץ ישראל.  רב יהודה התנגד לעלייה לארץ ישראל, ולכן ר' זירא היה מנסה להשתמט ממנו.  ומה אמר רב יהודה?

"דאמר רב יהודה: כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר מעשה.  שנאמר: 'בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אתם נאם ה'' (ירמיהו, כ"ז, כב)".

במקור זה, לא די שמוכח שאין מצוות יישוב ארץ ישראל כיום, אלא שאף איסור יש, לעולה מחו"ל לארץ ישראל.

ג.  ועוד שם בכתובות (קי"א .): "'השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאו-ת או באילות השדה' ... שלוש שבועות הללו למה?  אחת שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות, ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי".

"שלא יעלו ישראל בחומה" פירש רש"י: "יחד ביד חזקה".  היינו שיש איסור עלייה לארץ יחדיו, ובכוח.  מבואר בגמרא, שלנקודה זו מסכים גם ר' זירא, והוא חולק רק בעניין מצוות העלייה לארץ כיום יחידי (וכדלעיל בסעיף ב').

במהות ההבדל בין "שלא יעלו בחומה" לבין "שלא ימרדו באומות", נראה שהאיסור לעלות בחומה הוא רק כנגד היושבים בארץ ישראל - שלא יילחמו בהם בחוזקה, והאיסור שלא למרוד באומות, היינו באומות המשעבדות את ישראל בחו"ל (לשון "למרוד" משמעו, לפרוק עול משלטון נוכחי). מכל מקום נמצאנו למדים, שיש איסור עלייה בכוח לארץ ישראל.

ד.  הרמב"ם, בספר המצוות, השמיט את מצוות יישוב ארץ ישראל.  וכתב על כך בעל המגילת אסתר (על השגות הרמב"ן למצוות עשה ד'): "נראה לי, כי מה שלא מנאה הרב הוא לפי שמצוות ירושת הארץ וישיבתה, לא נהגה רק (אלא) בימי משה ויהושע ודוד, וכל זמן שלא גלו מארצם, אבל אחר שגלו מעל אדמתם אין מצווה זו נוהגת לדורות עד בוא המשיח".

ה.  הרמב"ן, התומך הנלהב בדבר מצוות יישוב ארץ ישראל בכל הזמנים, מביא כראיה לשיטתו את הספרי בפרשת ראה (פיסקא פ'): "מעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיה בן חרש ורבי חנניה ... שהיו יוצאין חוצה לארץ, והגיעו לפלטיא, וזכרו את ארץ ישראל.  זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם, וקראן את המקרא הזה: 'וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות את כל החקים האלה'.  אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה".

המגילת אסתר טוען, שאדרבה, ניתן להסביר ספרי זה דווקא לשיטתו, שאין מצוות יישוב ארץ ישראל: "והמאמר שהביא מספרי, שבכו וקראו המקרא הזה: וירשתה וישבת בה, נראה לי, שעל שלא היה בידם לקיים מקרא זה, לפי שהיה הבית חרב, היו בוכים.  והראיה ממה שקרעו את בגדיהם, שנראה שעל החורבן היו מתאבלים.  [לפי] שאם מצווה זו היתה נוהגת גם לאחר החורבן, למה בכו וקרעו את בגדיהם, והלא גם עתה היו יכולים לקיימה?  לכך נאמר שבודאי מצווה זו אינה נוהגת אחר חורבן הבית, שיבנה במהרה בימינו אמן".

לדעת המגילת אסתר, בכו החכמים, כיוון שכיום אין מצוות יישוב ארץ ישראל ואין בידם לקיימה.  לו היתה כיום מצוות יישוב ארץ ישראל, אזי במקום לבכות ולקרוע בגדיהם, היו פשוט חוזרים לארץ ישראל.

נסתפק בראיות אלו, ונעבור למדור התשובות - מדוע בכל זאת יש כיום מצוות יישוב ארץ ישראל?

ראיות למצוות יישוב הארץ כיום,

ותשובות לראיות השוללים 

ר מ ב "ם : ממספר הלכות ברמב"ם משתמע שיש לדעתו מצוות יישוב ארץ ישראל כיום - נציין חלק מהן.  כזכור, לדעת רבינו חיים (בתוספות), לא נוהגת כיום ההלכה של כפיית האשה את בעלה לעלות, וכפיית העבד את אדונו לעלות.  טעמו - אין כיום מצוות יישוב הארץ.

ברמב"ם מוצאים אנו מפורשות (הלכות אישות, פי"ג, ה"כ):

"אמר האיש לעלות לארץ ישראל, והיא אינה רוצה - תצא בלא כתובה ... שהכל מעלין לארץ ישראל ..."

וכן בהלכות עבדים (פ"ח, ה"ט):

"עבד שאמר לעלות לארץ ישראל, כופין את רבו לעלות עמו ... ודין זה בכל זמן אפילו בזמן הזה שהארץ ביד עכו"ם".

עולה מהרמב"ם שיש כיום דין כפיית הבעל או האדון וכו' לעלות לא"י, ומכאן משמע שיש כיום מצוות יישוב ארץ ישראל.  וכן כתבו, לדחות את דברי המגילת אסתר לאור ראיות אלו, בפאת השולחן לגאון משקאלוב (בית ישראל, סימן א', ס"ק י"ד) ובשו"ת אבני נזר (יו"ד, תנ"ד, אות ד').

וכך משמע גם מדברי הגר"א.  בשו"ע (יו"ד, רס"ז, פ"ד), פסק גם הוא כדברי הרמב"ם בדין כפיית האדון לעלות.  וכתב על כך הגר"א (ס"ק קס"א): "והיינו בזמן הזה, ולא כר' חיים בתוספות".

וכן משתמע מהרמב"ם בהלכות שבת (פ"ו, הי"א), שפסק: "הלוקח בית בארץ ישראל מן הנכרי מותר לו לומר לנכרי לכתוב לו שטר בשבת, שאמירה לנכרי בשבת אסורה מדבריהם, ומשום יישוב ארץ ישראל לא גזרו בדבר זה".

אם כנים דברינו, מדוע לא מנה הרמב"ם את מצוות יישוב ארץ ישראל?

א.  ידוע בשם הרב קוק, שהסביר זאת על-פי הרמב"ם בשורש הרביעי, שכתב שאינו מונה מצוות כלליות, ומצוות יישוב ארץ ישראל זו מצווה כללית.  ונראה שכוונת הרב לומר אחת משתיים.  או שזו מצווה שמכילה בתוכה מצוות רבות, היינו כל המצוות התלויות בארץ (כדברי הגמ' בקידושין ל"ז, שכל מצווה התלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ.  שוב ראיתי שהגאון ר' חיים פלאג'י כתב כפירוש זה בשו"ת נשמת כל חי, יו"ד, סי' מ"ח).  או שכוונתו אף יותר מכך - כדברי הרמב"ן (דברים ד', ה): "שעיקר המצוות כולו בארץ".  וכמו שכתב רש"י (דברים, י"א, יח; וקיבל חיזוק והסכמה מן הרמב"ן שם): "אף לאחר שתגלו היו מצוינין במצוות, הניחו תפילין, עשו מזוזה, כדי שלא יהו עליכם חדשים כשתחזרו, וכן הוא אומר 'הציבי לך ציונים'".  וכהסבר זה, משמע מדברי אור החיים (דברים ל', כ), שכתב: "כי ישיבת הארץ היא מצווה כוללת כל התורה" (מעין דברים אלו, כתב ב"אם הבנים שמחה", עמ' קנ"ד-קנ"ו).

ב.  האבני נזר (יו"ד, תנ"ד) מתרץ שמצוות יישוב הארץ כלולוה במצוות "החרם תחרימם", לפי שמצווה זו עצמה הינה חלק מכיבוש הארץ, שאם השלימו שבעת העממים ועזבו את הארץ - משלימים אתם (הוא תולה זאת במחלוקת עקרונית בין הרמב"ם לרמב"ן, האם למנות רק את המצווה הכללית כדעת הרמב"ם [שלא מנה עשיית ארון וכפורת, לפי שהם כלולים במצוות עשיית המשכן], או שמא יש למנות כל מצווה לחוד, כדעת הרמב"ן [שמנה מצוות אלו בנפרד]).

הסבר הספרי

ראיה ניצחת, מביא הגאון משקאלוב בפאת השולחן (בי"ש, סימן א', ס"ק י"ד), וכמותו כתב גם הסוכוצ'ובר בשו"ת אבני נזר (יו"ד, תנ"ד).  המגילת אסתר טען, שלו היתה כיום מצוות יישוב ארץ ישראל, לא היו החכמים בוכים וקורעים בגדיהם, אלא היו חוזרים לארץ ישראל.  אולם, המגילת אסתר הסתפק בציטוט הספרי המובא ברמב"ן.  אילו היה רואה את הספרי במקורו, היה רואה שאכן בסוף הקטע כתוב: "וחזרו למקומן" (ובכת"י רומי: "חזרו ובאו להם לארץ ישראל").  אם כן, ראיה ניצחת שאכן גם בזמננו יש מצוות יישוב ארץ ישראל, ולכן מיד כשנזכרו החכמים במצוות יישוב הארץ, חזרו למקומם - לארץ ישראל.

הסבר רב יהודה

יש שהבינו שאין הלכה כרב יהודה.  וכ"כ בפאת השולחן (סימן א', ס"ק י"ד), שכל האמוראים שעלו לארץ ישראל חלקו על רב יהודה, וכן הלכה שלא כרב יהודה.

ואולם, נראה יותר הסברו של האבני נזר (תנ"ד, ותנ"ו).  טרם שנביא את הסברו, נמשיל משל, שיבאר באר היטב את דבריו.  ואמנם, אין דרכו של מאמר הלכתי במשלים, אך משל המוסיף, מבהיר ומחייה את ההלכה - גם ברוך יהיה.

בעיירה נידחת, גר יהודי זקן וירא שמיים.  יום אחד נשמעו נקישות בדלתו.  בפותחו את הדלת ראה משלחת של אנשים, ובפיהם אומר: "נהר עומד לשטוף את העיר.  בוא עמנו מהר, וכך תינצל, בטרם ייצאו כל אנשי העיירה במהומה ובבהלה".  ענה להם הזקן: "הניחו לי, את הא-לקים אני ירא - הוא ודאי יצילני ויושיעני".  החל הנהר לזרום אל תוך העיר, והאנשים אשר בה חיש קט נסו מן העיירה.  מכונית דוהרת נעצרה בפתח ביתו של הזקן, וקראה לו להיכנס במהירות לתוכה, פן ייספה הוא וכל אשר לו.  שוב נענה הזקן, שא-לקיו יושיעו.  מים בגובה רב זרמו בעיירה, ואניה הגיעה לביתו של הזקן.  שוב סרב הזקן להיכנס לתוכה, בגין אותה טענה.  הזקן מצא עצמו שוחה במים, עד שהרגיש שהמים מגיעים לגרונו.  לפתע הגיח מסוק וקרא לזקן: "אחוז בחבל והיכנס במהירות פנימה!"  "האם לא אצליח לעמוד בקשיים?" חשב הזקן:  "האם בטחוני בקב"ה רופף?  לא ולא! - לא אתפתה לעלות במסוק".  וכך "הגיעו מים עד נפש".  בהיכנסו לגן עדן, פנה הזקן אל הקב"ה ואמר: "ריבונו של עולם - בטחתי בך באמונה שלמה ובביטחון מלא; מדוע לא היצלת אותי?" ענה לו הקב"ה: "עשיתי את כל 'המאמצים' להצילך. בתחילה שלחתי אליך את המשלחת, אחר כך את המכונית, אחר כך את האניה ואחר כך את המסוק. מה עוד רצית שאעשה?".

כך אמר הקב"ה לישראל, בנבואת ירמיהו: "בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה'". מהו יום פקידה? וכי מצפים אנו שהקב"ה יעבירנו במנהרת סתרים נסית?  הקב"ה פותח בפנינו את הדרך כדי שנוכל לעלות ונותן בידינו להקים מדינה בה יוכל כל יהודי לעלות לארץ ללא קשיים - היש יום פקידה גדול מזה?  וכך כתב האבני נזר (שם): "אם יותן רשות לכולם, יחשב פקודה".

ויש להוסיף, שבדורו של רב יהודה היו פרעות רבות בארץ, ורב יהודה חשש שהעולם התורני העשיר שפרח בבבל - בה היה טוב ליהודים באותה שעה, עשוי לקמול ולהיכחד ח"ו; על כן קבע שאין לעלות לארץ ישראל.

הסבר ר' חיים בתוספות

המהרי"ט (יו"ד, סימן כ"ח) כתב על דברי ר' חיים אלו: "והגהת תלמיד היא, ולאו אסמכתא היא כלל". כמה קשיים בדברי ר' חיים אלו, הביאו את המהרי"ט למסקנה זו, וביניהם:

א.  טעמו של ר' חיים, שכיום אין מצוות יישוב הארץ, "כי יש כמה מצוות התלויות בארץ וכמה עונשין, דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם". האם מעלת ארץ ישראל הינה רק בגלל מצוות התלויות בארץ? ודאי שמעלתה היא גם מעלה עצמאית, כפי שכתב הרב זצ"ל במבוא לשבת הארץ (אות ט"ו):

"ארץ ישראל דומה בזה לתלמוד תורה, ותלמוד תורה, אע"פ שהוא מביא לידי מעשה המצוות כולן, מכל מקום חלילה לומר, שערכה של תורה איננו כי אם הכשר למעשה המצוות, אבל היא עליונה וחשובה בקדושתה בפני עצמה... כמו כן היא קדושת ארץ ישראל... כי עצם ישיבת ארץ ישראל מצד עצמה שקולה היא נגד כל המצוות שבתורה... וצריך כל לב וכל רוח ונשמה של כל אחד ואחד מישראל להיות הומה ושוקק לבוא להיאחז בארץ חמדה, בית חיי עם ה' לדור ודור ולנצח נצחים".

ב.  הגמרא אומרת שהעבד כופה את רבו לעלות. ומה שייך עבד לגבי מצוות התלויות בארץ? (לדעת רוב הראשונים מדובר בגמרא בעבד כנעני. אמנם רש"י שם פירש שמדובר בעבד עברי).

ר' חיים זה, איננו מובא באף אחד מן הפוסקים, ואף לא בתוספות הרא"ש. יתכן עוד, שכיום גם ר' חיים יודה שקיימת מצוות יישוב הארץ, כיוון שאנו יכולים להיזהר במצוות התלויות בארץ.

הסבר שלוש השבועות

א.  האיסור הוא לעלות שלא ברשות, ואילו אנו קיבלנו את הסכמת האומות המאוחדות. ולמרות שהערבים התנגדו, אין זה מפריע, "שהרי אדוני הארץ נחשבים אלה שקנוה בקניין של כיבוש מלחמה, ואלה היו האנגלים, שכבשו הארץ והמשיכו למשול בה על ידי ייפוי כוח של העמים האחרים... ועמי ערב אין להם שום זכות על הארץ... כי קניין כיבוש מלחמה עושה את הכובש לאדון הארץ. ומה שהתנגדו אומות אלה באו"מ להקמת המדינה, בטלה דעתם, על פי התקנון של האו"מ" (ארץ חמדה, ספר א', שער א', סימן ו', אות ד').

ב.  הרמב"ם לא פסק את עניין שלוש השבועות. יתירה מזאת, רבי אלעזר בגמרא בכתובות דוגל ברעיון השבועות. מיד אחר כך הוא אומר רעיון נוסף הקשור לארץ ישראל: "כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון...". הרמב"ם לא הביא את המימרא הראשונה של השבועות, אך הביא (הלכות מלכים, פ"ה, הי"א) את מאמרו של ר' אלעזר בדבר שבח א"י.

ג.  יתכן שהשבועות תלויות זו בזו. ואם כן, כיוון שאומות העולם הפרו את השבועה מצדם, ושיעבדו את ישראל יותר מדאי, ממילא בטלו גם שאר השבועות.

ד.  יתכן שכל שלוש השבועות אינן איסור אלא הדרכה. הדרכה זו אומרת לישראל, שעליהם לקבל את עונש הגלות בצידוק הדין ולא בהתמרמרות. עליהם לדעת שזו גזירה מן השמים, ואם ינסו לעלות ללא רצון ה', אזי יאמר עליהם: "למה זה אתם עברים את פי ה', והיא לא תצלח" (במדבר, י"ד, מא). ממילא, כאשר אנו רואים שהקב"ה הצליח את דרכנו ובסייעתא דשמיא קמה מדינת ישראל, סימן שזהו רצון ה' (ארץ חמדה, שם, ד, ו). ובמיוחד שאנו מקבלים אותות מפורשים לכך, שעצינו נותנים פריים, כדברי הגמרא בסנהדרין (צח.) על הפסוק: "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" (יחזקאל ל"ו), ש"אין לך קץ מגולה מזה".

את הדברים המפורשים היחידים בראשונים בעניין זה (פרט לר' חיים בתוס'), מצאנו אצל מאור עיננו הרמב"ן שכותב (השמטות למ"ע ד'):

"שנצטוונו לרשת הארץ אשר נתן הא-ל יתעלה לאבותינו... ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה... אבל הארץ לא נניח אותה בידם ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות". (ועיין עוד ברמב"ן על התורה, במדבר, ל"ג, נג).

וכן דעת החזו"א (מכתביו, ח"א, קע"ה): "מצוות יישוב ארץ ישראל הוכרעה ע"י הרמב"ם והרמב"ן ושאר פוסקים. וידוע עד כמה שאף החפץ חיים זצ"ל לעלות".

אך זאת יש לזכור! הישיבה בארץ מקנה זכות אך גם מטילה אחריות. ארץ ישראל אינה מושגחת על ידי שר כמו כל המדינות. ארץ ישראל הינה "ארץ אשר עיני ה' א-להיך בה". והוסיף הרמב"ן (ויקרא י"ח, כה), שאף על עבירות התלויות בגוף ולא בקרקע, מצאנו שהקפיד הקב"ה בארץ ישראל יותר מבמקום אחר: "ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה" (ויקרא, י"ח, כה). ועוד בספרא (קדושים, י"א, יד): "ארץ ישראל אינה כשאר ארצות - אינה מקיימת עוברי עבירה".

ברוך א-להינו שהעלנו לארץ ישראל, והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת.