דילוג לתוכן העיקרי

מצוות הצדקה

הרב אהרן ליכטנשטיין
16.05.1992
קובץ טקסט

וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך. (ויקרא כה, לה)

שמונה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו. מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלוואה או עושה עימו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול. ועל זה נאמר: 'והחזקת בו גר ותושב וחי עמך', כלומר - החזק בו כדי שלא יפול ויצטרך. (רמב"ם, הלכות מתנות עניים י, ז)

הרמב"ם כאן מדבר על המעלה הגדולה ביותר בצדקה, והיא העזרה לזולתו למצוא עבודה לאחר שנקלע למצוקה כלכלית. אך לכאורה קשים הדברים - וכי זו היא המעלה הגדולה ביותר -

כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו. (שם כה, כה)

מלמד שאין אדם רשאי למכור שדהו אלא מחמת דוחק עוני. (רש"י שם)

"אחיך המך", הנאלץ למכור שדהו וביתו או המוכר עצמו לעבדות הינו עני מרוד, שלא נותר לו דבר והגיע לשפל המדרגה מבחינה כלכלית. וכי לא היה מן הראוי שהמעולה שבצדקות תהיה מניעתו של מצב זה, של אותה הידרדרות ולא זו עליה מדבר הרמב"ם?!

אמנם, אף אם אין תלונתנו על הרמב"ם, אשר דיבר רק על הגדרתה ההלכתית של מצוות הצדקה, עדיין כנים דברינו. אמת, בטועננו זאת שומטים אנו לכאורה את בסיס קיומה של הצדקה - אם נחסל את בעיית העוני, שוב לא יהיה למי לתת צדקה. זאת ועוד - עלינו לברר האם אכן מניעת העוני תחשב לנו אף היא כצדקה.

ננסה לבחון זאת על ידי דוגמא ממישור אחר. הגמרא בבא מציעא דנה במצוות השבת אבידה וקובעת שגם באבידת קרקע יש משום השבת אבידה. ולכאורה כיצד תיתכן אבידה בקרקע, אלא בכגון שעומד נהר להציף את השדה, ואתה מונע זאת ע"י הקמת סכר. פעולה מניעתית כזו מוגדרת ע"י הגמרא כהשבת אבידה - כמצווה עצמה.

אף אם אין קשר ברור ומוצק בין המניעה למעשה, עדיין אין בזה לגרוע מהנסיון למנוע הגעה למצבים בעייתיים. כך למשל ברפואה, וודאי הוא שנעודד רפואה מונעת, למרות שע"י מניעת המחלה הינך מונע את מצוות הריפוי וביקור החולים.

וודאי הוא שפעולה מניעתית בעייתית בתחום הצדקה. שכן, אדם מורגל לרחם על העני, על מי שאין לו, אך לא על מי שעדיין יש לו ורק עומד ליפול ולהידרדר, שכן אומר האדם לעצמו, וודאי שלבסוף הלה יסתדר או שאדם אחר יסייע לו. זאת ועוד - לעיתים אינך יודע מיהו המצוי במצב של סף קריסה, ולעיתים המדובר אף לא באדם בודד אלא ביישוב שלם או בשכבה שלמה באוכלוסיה.

בעבר, ראו כחשובה את טובת הכלל - מערכת כלכלית צומחת - כערך עליון, אף אם פגע הדבר בשכבות חלשות, שלא עמדו כנגד החזקים ששרדו. כיום, חלה התקדמות מסוימת, וכבר יש שאיפה לשיוויון ולצדק כולל, למערכת כלכלית שתסייע גם לשכבות מעוטות יכולת.

צורך זה, לעזור לאותן שכבות, דורש אדם אמיץ שיעמוד בראש המערכת, בעל יכולת להתעלות מעל שיקולים פוליטיים ומפלגתיים, בעל כושר לחזות את הנולד ולדעת כיצד למנוע הגעה למצבים לא רצויים.

חייבין אנו להיזהר במצוות צדקה יותר מכל מצוות עשה, שהצדקה סימן לזרע אברהם אבינו, שנאמר: 'כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו... לעשות צדקה'. ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה, שנאמר: '... בצדקה תכונני'. (רמב"ם שם, הלכה א)

כינונה של דת האמת, לדברי הרמב"ם, עיקרה בצדקה, ביצירת מערכת כלכלית שיוויונית וצודקת, שתדאג לעם כולו.

ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה, שנאמר: 'ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה'. (רמב"ם שם)

 

* שיחה שנאמרה בסעודה שלישית, שבת פרשת בהר, התשנ"ב. עפ"י סיכומו של דני אורנבוך.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)