מרכז הסחר העולמי בתדמור

  • הרב אביהוד שורץ
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

נידה דף נו - מרכז הסחר העולמי בתדמור

אף שגזרו חכמים טומאה על עובדי כוכבים, לא גזרו עליהם טומאת כתמים, שכן טומאה זו מיסודה היא טומאת ספק, ולא טומאת ודאי. לפיכך, כתם דם הבא מעיר שגרים בה נכרים, איננו מטמא, שהרי ייתכן שאין זה דם הזב מגופה של אישה נכריה, שגזרו עליה טומאה, אלא דם שמקורו אחר. כך נאמר במשנה (דף נו עמוד ב):

"כל הכתמין ... הבאין מבין העובדי כוכבים - טהורין".

הגמרא על אתר תמהה על כך שלא מצאנו במשנה התייחסות מפורשת לעיר תרמוד (ובנוסחאות רבות: תדמור). שתיקה זו מלמדת, לכאורה, על כך שאין הבדל של ממש בין העיר תדמור ובין ערים אחרות של עובדי כוכבים. זאת, בניגוד לדעת ר' יוחנן שסבור שבני תרמוד אינם נכרים, אלא יהודים בעלי יחוס בעייתי, שאין אפשרות לגיירם.

מה עניינה של העיר תדמור, ומדוע שהמשנה תתייחס אליה באופן מיוחד? שאלה זו נידונה בהרחבה בסוגיה החותמת את הפרק הראשון במסכת יבמות. מן הגמרא שם עולה, כי נחלקו חכמי ישראל בשאלה האם בני תדמור הם גויים גמורים, כפי שעולה ממשנתנו בנידה, או שמא מדובר על מקום בעל הרכב אוכלוסין אחר. הגמרא שם (דף ט"ז) מביאה שתי דעות המסבירות את אפשרות זו האחרונה, הרואה בתדמור מקום מיוחד:

"חד אמר: משום עבדי שלמה, וחד אמר: משום בנות ירושלים".

על פי הדעה הראשונה, התנחלו בתדמור עבדים ופקידי ממשל נכרים מממלכתו האדירה של שלמה. בדברי הימים ב' (פרק ח' פסוקים ג'-ד') נאמר:

וַיְהִי מִקֵּץ עֶשְׂרִים שָׁנָה אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּיתוֹ: ... וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה חֲמָת צוֹבָה וַיֶּחֱזַק עָלֶיהָ: וַיִּבֶן אֶת תַּדְמֹר בַּמִּדְבָּר וְאֵת כָּל עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת אֲשֶׁר בָּנָה בַּחֲמָת:"

הכתובים מתארים את כיבושיו של שלמה המלך באיזור חמת - המדבר הסורי מצפון ללבנון. בין הכיבושים הללו, מתוארת גם לכידת העיר "תדמור" שבמדבר. עיר זו מצויה באמצע המדבר הסורי, הרחק ממקומות יישוב אחרים. העיר תדמור היא למעשה נוה מדבר, ויש בה מעיינות ובארות מים. סגולה מיוחדת זו היא שהובילה את שלמה להשתלט עליה.

כאמור, עבדי שלמה, שלא היו יהודים, התנחלו במקום, ולקחו להם נשים יהודיות. הגמרא ביבמות שם חוששת לדעה שלפיה גוי שבא על בת ישראל - הולד ממזר, ואם כך, יש לחוש שבני תדמור אינם נכרים גמורים, כי אם ממזרים - פירות נישואי התערובת שבין בנות ישראל ועבדי שלמה.

גם על פי הדעה השנייה בסוגיה יש לחשוש לנישואי תערובת בתדמור, אך בנסיבות קשות וכואבות יותר. על פי דעה זו, במתקפה על ירושלים לקחו להם התוקפים מבנות העיר, ונטלו אותן עימהם לגלות. בני אותם שבויות הם הממזרים שבתדמור. החוקרים מציינים (ראה מאמרו של בן ציון לוריא, בתוך "סיני" ק"ד, אלול תשמ"ט), שלא ידוע לנו על מעורבות של חיילים מתדמור בהחרבת הבית הראשון או השני, אך ידוע לנו בהחלט על מעורבות של חיילים כאלה בדיכוי מרד בר כוכבא. מסתבר, שבסיומו של דיכוי המרד לקחו להם שכירי החרב מתדמור נשים יהודיות, ובכך עוסקת הגמרא.

בסיום אותה הסוגיה ביבמות נאמר:

"עתידין ישראל דעבדי יומא טבא כי חרבי תרמוד".

על פי הדעה השנייה בסוגיה ביבמות, החגיגה מובנת: בני תדמור נתפסים ככובשים אכזריים, ויש לציין לטובה את מפלתם. אך מדוע הדעה הראשונה שמחה בחורבנה של תדמור? רש"י ביבמות פירש, שהשמחה נובעת מכך שמצויים במקום ממזרים, ועל כן בחורבן העיר שוב אין לחשוש שייטמעו בישראל. אך דומה, שיש מקום להציע פירוש עקרוני יותר.

כאמור לעיל, נתייחדה תדמור בהיותה נוה מדבר באמצע המדבר הסורי. זאת ועוד, תדמור מצויה על פרשת דרכים במדבר, ובמהלך תקופות ארוכות בהיסטוריה של העולם העתיק, ובכלל זה בימי המשנה והתלמוד, נתפסה תדמור כ"מרכז הסחר העולמי - למן סין במזרח ועד רומא במערב" (על פי המאמר הנ"ל). בני תדמור הפכו עשירים גדולים, ואף התקבצו בה בני דתות שונות. מדברי ההיסטוריונים והארכיאולוגים עולה, כי הדת המרכזית ששלטה בתדמור היתה דת הממון - סוחרי העיר עסקו בעיקר בריבוי הונם ועושרם, וכל מי שהצטרף להשקפת עולם זו יכול היה לדור בעיר, בלי קשר לדתו או למוצאו האתני.

אפשר, שכך יש לפרש את דברי הגמרא לגבי עבדי שלמה. יש לומר, שהשליטה בתדמור מבטאת שפע ועושר כלכליים מיוחדים במינם. בנות ישראל הכשרות בחרו להן בעלים מתדמור, והביעו נכונות לעבור לגור ב"מרכז הסחר העולמי". מעבר זה הוביל, כמובן, לנטישת הדת היהודית, וממילא גם הוליד ספק לגבי ייחוסם של יהודים או אחרים שבאו מתדמור.

אף שעל פי תיאור זה בני תדמור אינם מוצגים כפוגעים בעם ישראל או כשכירי חרב אכזריים, נקל להבין את החגיגה בעת חורבנה של העיר. העיר מבטאת את ההשתעבדות לחיים של עושר ורווחה כלכלית, הבאים במקומה של מסורתיות דתית. אפילו בסוגיה "תמימה" כסוגייתינו בנידה טורחים חז"ל ומתייחסים לתדמור-תרמוד ולמעמדה המסופק, כדי להחדיר לתודעתנו את הרוח השלילית שנושא עימו מקום בעייתי זה, ואת רצוננו העז להתנער ממנו ולהתרחק מהשקפת עולמו.

הרב אביהוד שורץ