משמעות הקרבנות

  • הרב אודי סט

משמעות הקרבנות

בשבועות אלו התחלנו לקרוא את ספר ויקרא, שבראשיתו עוסק בקרבנות השונים. ננסה הפעם להבין את טעמם ומשמעותם של הקרבנות.

ידועה מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן אודות טעמי הקרבנות. הרמב"ם (מו"נ ח"ג פמ"ו) מבין שאין משמעות חיובית לקרבנות, והסיבה המרכזית לציוויים היא כדי להוציא מבני ישראל את התרבויות הכשדית והמצרית, בהן היו שרויים עד כה, שם נהגו לעבוד לבקר ולצאן. בשל השפעתן של אותה תרבויות, בני ישראל היו מתייחסים לחיות אלו בכבוד ובהערכה ולא היו אוכלים אותם, ולכן ציווה הקב"ה להקריב קרבנות - כדי להוציא את העבודה הזרה מדעתם של בני ישראל.

הרמב"ן (ויקרא א', ט) חולק על הרמב"ם, וסובר שיש סיבה חיובית להקרבת הקרבנות: כאשר האדם מקריב קרבן, עליו להרגיש כאילו הוא עצמו קרב על גבי המזבח. באמצעות חוויה זו, ההרגשה כאילו הוא עצמו קרב, מכופרים לו חטאיו. מסתבר, שדעתו של הרמב"ן נגזרת מתפיסתו הכוללת על המקדש, לפיה בני ישראל נצטוו על המשכן עוד לפני חטא העגל, ולכן יש למשכן משמעות של 'לכתחילה', גם אלמלא חטאו.

הרב קוק הולך בגישתו של הרמב"ן, שישנו טעם חיובי לקרבנות, אך נותן להם טעם אחר. כך לגבי קרבן התמיד כותב הראי"ה (קובץ א' פסקה תתכ"ו): "בתמיד היה כלול כל נצנוצי החיים של הנפש הבהמית של כל ישראל, והיה מתעלה בכללו ע"י הקרבתו, ועמו היו מתעלים כל נצנוצי החיים שירדו בכל עונה מעונת היום ע"י ההליכה השפלה של החיים. ולא עוד, אלא שהיו מתרוממים הכוחות הירודים וההרגשות והרצונות, המחשבות והמעשים הנגררים עמהם למעלה למעלה, והיו העוונות מתכפרים ורישומם נמחק והם מתהפכים לזכויות".

לדעת הראי"ה, הקרבן מסמל את הצד הבהמי שבאדם - את הצד החומרי והגופני שבו, המושך אותו לעשיית חטאים. כאשר האדם מקריב קרבן, הוא לוקח את צדו השלילי ומקריב אותו לקב"ה. בכך, הוא מצליח לקשר את כל כוחותיו לקב"ה: לא רק את הצד הרוחני העליון, שבכל מקרה קשור אליו ית', אלא גם את הצד הגופני החומרי, המרוחק בדרך כלל מבוראו. בעקבות הקרבת הקרבן כל חיי האדם מתרוממים ומתעלים, כי גם הצד שבדרך-כלל גורם לאדם לחטוא - מתעלה ומתקרב לקב"ה, ומתוך כך ממילא נמחלים לאדם כל עוונותיו.

כיצד נכפר על חטאינו היום, כאשר אין לנו מקדש וקרבנות? הראי"ה שם ממשיך וכותב שבאמירת פרשיות הקרבנות אנו יכולים גם כיום לקשר את הצד החומרי שבנו לקב"ה. כך גם בלי מקדש ומזבח, אנו יכולים ליהנות מבחינה מסויימת של הקרבת הקרבנות בזמן שבית המקדש היה קיים.