נידה | דף נב | משמעות סימני הבגרות

מעיסוק בגיל הקצה שבו יכולה בת למאן, סוגייתנו מתגלגלת לדיון אודות מיקום השערות על מנת שהן ייחשבו כסימני בגרות. למעשה יש לשאול מה הם סימני בגרות אלה. האם השערות הן סימן לכך שהאשה בוגרת, או שעצם המצאות הסימנים האלה יוצרת חלות של בגרות. ננסה בהמשך להבין את פשר הסימנים קצת יותר לעומק.

הרמב"ם בהלכות אישות (ב,א) כותב:

"הבת מיום לידתה עד שתהיה בת שתים עשרה שנה גמורות היא הנקראת קטנה ונקראת תינוקת, ואפילו הביאה כמה שערות בתוך הזמן הזה אינן אלא כשומה, אבל אם הביאה שתי שערות למטה בגוף במקומות הידועות להבאת שיער והיא מבת שתים עשרה שנה ויום אחד ומעלה נקראת נערה".

על פניו, השימוש של הרמב"ם בשני שמות התואר 'קטנה' ו'תינוקת' מיותר. אולם, אין זה מקרי שהרמב"ם התנסח כך שכן גם בהמשך (שם, הלכה י) הוא התנסח באופן זהה לגבי זכר:

"הבן משיולד עד שיהיה בן שלש עשרה שנה נקרא קטן ונקרא תינוק ואפילו הביא כמה שערות בתוך זמן זה אינו סימן אלא שומה, הביא שתי שערות למטה במקומות הידועות לשיער והוא מבן שלש עשרה שנה ויום אחד ומעלה נקרא גדול ונקרא איש".

אם לא היה ניסוח זה עקבי, יתכן והיינו יכולים היינו לומר שאין עניין עקרוני במינוח הכפול. למעשה, בגרות הינה גם מציאות פיזית וגם יכולות אינטלקטואליות. כלומר, אדם בוגר לא די שיראה כבוגר אלא עליו להיות גם מסוגל לחשוב ולהתנהג כאדם שכזה. אם נקבל דברים אלה יראה לי לומר שכוונת הרמב"ם בדבריו היא שעל מנת שתהיה חלות הלכתית של בגרות יש צורך בשני תנאים אלה – בגרות נפשית-שכלית ובגרות פיזית.

לעיל (דף מז עמוד ב) למדנו שאשה לא תוגדר כאיילונית קודם הגיעה לגיל עשרים, וגם זאת רק אם יש סימנים פיזיולוגים שמוכיחים כי היא לעולם לא תתפתח ותהיה ככל הנשים. במידה וסימנים אלו אינם מופיעים היא תיחשב איילונית רק בהגיעה לגיל שלושים וחמש שנים. הראשונים נחלקו לגבי הגיל בו איילונית נחשבת כבוגרת למפרע. רבי מאיר הלוי (יד רמ"ה בבא בתרא דף קנה סימן קמ) טוען שהתנאים לקביעת בגרותה של איילונית שונים בצורה קיצונית מאלו הרגילים, משום שאין סימנים פיזיים להסתמך עליהם ולכן עלינו להסתמך רק על גיל האשה. כתוצאה מכך, מרגע שהוכח בגיל עשרים שהאשה היא איילונית נתייחס אליה כאל בוגרת למפרע מגיל שתים עשרה. לעומתו, הראב"ד סובר כי ככל אשה אחרת גם האיילונית צריכה את שני התנאים - להגיע לגיל מסוים ולהביא סימנים פיזיים על מנת לקבוע את בגרותה. היות וסימניה הפיזיים של איילונית שונים מאלה של אשה רגילה, כאשר מתברר בגיל עשרים שאשה זו איילונית, נגדיר אותה כגדולה כבר מהזמן בו נתגלו בה סימני איילונית.

היד רמ"ה והראב"ד חלוקים בהבנת תפקיד סימניה הפיזיים של איילונית - לדעת הראב"ד הם מהווים סימן לכך שהאשה הגיעה למלוא התפתחותה הפיזית האפשרית ולכן הם יכולים להחליף את סימני הבגרות המגדירים אשה רגילה כבוגרת. לעומת זאת, לדעת רבי מאיר הלוי אלו רק סימנים שליליים המעידים שהאשה לא תתפתח לעולם (ולא סימנים חיוביים של התפתחות), ולכן ניתן להגדיר אותם רק כסימני איילונית אך לא כסימני בגרות. מדברים אלה יוצא שלדעת הראב"ד יש דרישה של סימנים פיזיים על מנת להגדיר בגרות ואלו לדעת רבי מאיר הלוי אין זה מחייב אלא זו רק דרך לדעת שאשה שלפנינו בוגרת מבחינה שכלית.