סנהדרין | דף קח | בני דור המדבר

חז"ל והמפרשים עסקו בהרחבה בפשרהּ של פרשת "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן" (במדבר י, לה) שבמרכז פרשת בהעלֹתך וב"סימניות" שעשתה לה התורה (ראה שבת קטו ע"ב). על פי פשוטם של דברים, פרשה זו באה להבדיל בין חלקו הראשון של ספר במדבר, המתאר בפירוט רב את התמונה המרוממת של ארגון מחנה ישראל סביב סביב למשכן ה' שבמרכזו, ובין חלקו הבא של הספר, המספר על חטאי דור המדבר, ששיאם בחטא המרגלים ובגזרת הכיליון במדבר שנגזרה בעקבותיו.

סדרת התלונות והחטאים של בני דור המדבר הביאה את רבי עקיבא להסיק:

"דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין, שנאמר 'במדבר הזה יתמו ושם ימֻתו'". (משנה קח ע"א)

ואולם רבו של רבי עקיבא, רבי אליעזר, רואה את בני דור המדבר באור שונה לחלוטין:

"עליהם הוא אומר 'אספו לי חסידי כרתי בריתי עלי זבח'".

רבי אליעזר רואה את בני דור המדבר כחסידיו של הקב"ה, וכפי שעולה גם מנבואתו המפורסמת של ירמיהו (ב, ב) המובאת להלן (קי ע"ב):

"הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה', זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה".

דומה שהמחלוקת בין רבי עקיבא לרבי אליעזר נוגעת לשאלה מהותית בהבנת ספר במדבר. איתא בבראשית רבה (ג, ה):

"'ויבדל א-להים בין האור ובין החֹשך' – כנגד ספר במדבר, שהוא מבדיל בין יוצאי מצרים לבאי הארץ".

בביאור דרשה זו כתב הנצי"ב בהקדמת פירושו לספר במדבר:

"דבהליכות יוצאי מצרים היה אור השגחת ה' מופיע לעין כל, שהוא כבוד ה' ותכלית הבריאה, מה שאין כן בהליכות באי הארץ היתה ההשגחה מכוסה".

לדעת הנצי"ב, השגחת ה' המתמדת בניסים גלויים היא 'אור', ואילו השגחה נסתרת היא 'חושך'.

על פי דברי המדרש וביאורו של הנצי"ב קל להבין את עמדתו של רבי אליעזר: בני דור המדבר, שזכו לאותו אור גדול של השגחה גלויה, ראויים להיקרא חסידיו של הקב"ה, ואינם ראויים לעונש החמור שייחס להם רבי עקיבא.

אם כן, מה סבר רבי עקיבא? לעניות דעתי, עמדתו מיוסדת על דבר זה עצמו. רבי אליעזר התמקד ביחסו של הקב"ה לאדם – בשפע האורה שהשפיע לבני דור המדבר. רבי עקיבא, לעומתו, מתמקד ביחסו של האדם אל הקב"ה. לדעתו, אפילו השפיע הקב"ה אור עצום, עיקר העניין בשאלה מהותית הרבה יותר: האם הכין האדם את עצמו לקלוט את האור הזה, וכיצד הכין את עצמו? לשיטתו, חסידי ה' מתגלים דווקא כאשר החושך מוחלט והשגחת ה' נסתרת; ואילו מי שחשוף להשגחה ישירה ואור גדול, אך מחמיץ את ההזדמנות ואינו קולט אותם, אינו סופג אותם ואינו מתרומם מהם – איננו זכאי לחיי העולם הבא.

כללו של דבר, רבי עקיבא גורס שבבואנו לקבוע אם פלוני או אלמוני מזומן לחיי העולם הבא, יש לבחון שאלה אחת ויחידה: מעשיו מהם? תנאי הסביבה – אם אור ואם חושך – עשויים לסייע לו או להפריע לו, אך לאמיתו של דבר אין הם אלא גורמים חיצוניים. דבקות של אמת בקב"ה והשתוקקות לקדושה – הם ורק הם יביאו את האדם לחיי העולם הבא. מי ייתן ונזכה לכך.