נדרים דף לא – ישראל ובני נח

  • הרב אברהם סתיו

בדף זה מובאת סדרה של משניות שדנות בהיקפם ופירושם של ביטויים שונים שאדם עשוי להזכיר בנדרו. בדרך כלל, קיימא לן "בנדרים הלך אחר לשון בני אדם", וממילא צריך בכל ביטוי וביטוי לבחון כיצד מתייחסים אליו בני האדם. למרות זאת, מדיוני הגמרא נראה שהיא רואה בהגדרות האנושיות שיקוף ליסודות עקרוניים יותר, ובכך עמדתה עולה בקנה אחד עם רבים מן הפילוסופים של השפה כגון ג'ון אוסטין ואכמ"ל.

אנו נדון בנקודה אחת כזו. במשנה (לא ע"א) נאמר:

קונם שאיני נהנה לבני נח - מותר בישראל ואסור בעובדי כוכבים.

מבואר במשנה שהביטוי "בני נח" אינו כולל את ישראל, וקביעה זו מעוררת שאלה ברורה:

וישראל מי נפיק מכלל בני נח?

כיון דאיקדש אברהם איתקרו על שמיה.

בשלב השאלה מניחה הגמרא שעם ישראל מהווה חלק מבני נח. אך לא ברור מהי תפיסתה בשלב המסקנה: אפשר להבין שהקדשת אברהם הפקיעה מעם ישראל את שם "בני נח" שהיה עליהם, ומשום כך הנודר מבני נח לא כולל בכך את בני ישראל. מאידך, הגמרא לא נקטה במסקנתה בביטוי "נפקי מכלל בני נח", אלא רק אמרה שמכיוון שהתקדש אברהם "איתקרו על שמיה", ואפשר להבין מכך שהם עדיין בכלל בני נח אלא שהם קרויים על שם הקדושה העליונה יותר שיש בהם.

שאלה זו, אם נתפוס אותה כמהותית ולא כלשונית בלבד, היא בעלת השלכות הלכתיות ורוחניות רבות: האם עם ישראל מהווה חלק מן האנושות בכללה, על החיובים השונים הנובעים מעצם היות האדם אדם, או שמא הם מנותקים מן היסודות האנושיים הרגילים ומהווים "בריה חדשה" לגמרי. מי שחידד את הגישה השנייה (בהקשר של מצוות פריה ורביה), לאור סוגייתנו, היה בעל שו"ת משנה הלכות (יז, לב):

ויש להוסיף על זה לפי מה שאמרו ז"ל דאברהם ושרה עקרים היו, והקב"ה הוציא אותו החוצה ואמר לו: צא מאיצטגנינות שלך והוציאו למעלה מהמזל והוריד לו בריאה חדשה וזרע קודש מלמעלה מן המזל, נמצא דאברהם אבינו הגם שהיה מצאצאי נח אבל בני אברהם לא באו מזרע בני נח לא בכח ולא בפועל אלא באו מלמעלה מן המזל והוא הולדה חדשה... וכיון שבני ישראל אינם מכלל בני נח ממילא הפריה ורביה שלהם נמי ממקור אחר יהלכו ואין להם שייכות עם הגוים.

מבואר בדבריו שעם ישראל הוא בריאה חדשה לגמרי שמנותקת מבני נח, וממילא אין הגדרים ההלכתיים של בני נח רלבנטיים עבורה כלל. דברים ברוח זו כתב הרמב"ם בפירוש המשנה (חולין ז):

ושים לבך לכלל הגדול הזה המובא במשנה זו והוא אמרם מסיני נאסר, והוא שאתה צריך לדעת שכל מה שאנו נזהרים ממנו או עושים אותו היום אין אנו עושים זאת אלא מפני צווי ה' על ידי משה, לא מפני שה' צווה בכך לנביאים שקדמוהו, דוגמא לכך... וכן אין אנו מלים בגלל שאברהם מל את עצמו ואנשי ביתו אלא מפני שה' צוונו על ידי משה להימול כמו שמל אברהם ע"ה.

הרמב"ם לא דן בקדושת אברהם אלא במעמד הר סיני, אך המכנה המשותף הוא בתפיסה של המעמד שמנתק ומוחק את העבר ויוצר מצע חדש לגמרי של מחויבויות.

לעומת זאת, בגמרא במסכת סנהדרין (נט ע"א) נאמר:

"ליכא מידעם דלישראל שרי ולנכרי אסור"

וביאר רש"י שם:

שכשיצאו מכלל בני נח - להתקדש יצאו, ולא להקל עליהם.

מדבריו עולה שהיציאה מכלל בני נח היא יציאה חלקית, לחומרה בלבד, והחובות המוטלים על בני נח נשארו באופן בסיסי גם על עם ישראל.

רוב המקורות שראינו גזרו משאלתנו השלכות הלכתיות, אך וודאי שהשלכות הרוחניות והמוסריות גדולות הרבה יותר. כך למשל מתאר הר"י אלבו בספר העיקרים (מאמר ראשון) את הדת כפירמידה, שהבסיס שלה הוא "הדת הטבעית", מעליו "הדת הנימוסית" ורק לבסוף מגיעה "הדת האלוקית" המיוחדת לעם ישראל. דיון בעל אופי מעט שונה אפשר למצוא במאמרו של מו"ר הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל ('מוסר והלכה במסורת היהודית', דעות מו), שדן באריכות בשאלה האם לאחר שניתנה תורה היא מחליפה את המערכת של המוסר הטבעי, או שמא נשאר עבורו מקום לצדה.